בכניסה לבית ליטווינסקי, בו פועלת כיום מסעדה מרוקאית אוטנטית, רואים דבר ראשון בר משקאות מנצנץ באור מנורות בעיצוב מזרחי, אחריו פינג'ן ענק מדהים, ספות נמוכות מזמינות להשתרע - עיצוב אוטנטי מזרחי, שכולל ריצוף, ריהוט, כלים ואפילו אביזרי בית שימוש שהובאו ישר ממרוקו. וכמובן הנחוחות. מטבח מרוקאי מתקדם.
הבית הוא בעל חשיבות בתולדות העיר. מבחינה אדריכלית הוא מייצג תקופת בנייה, ומבחינה היסטורית הוא טומן בחובו פרק מעניין. הבית נבנה על-ידי משפחת ליטוונסקי, הנמנת עם מייסדי תל-אביב הראשונים. יעקב אלחנן ליטוונסקי, המבוגר מבין מייסדי תל-אביב ואחד האמידים שבהם, נולד באודסה, שם הצטרף לחובבי ציון. הוא עלה לארץ בשנת 1880 עם אישתו שרה. תחילה יסד תחנת קמח בעזה, ולאחר מכן הקים בית חרושת לסבון ביפו.
ליטוונסקי הצטרף למייסדי ראשון לציון ב-1886, קנה שם 40 דונם וייסד משק. עם שובו ליפו עבד בבית המסחר לעצים של יעקב הרצנשטיין, ועם הזמן פתח בית מסחר משלו ומפעל לחביות עץ. הוא עסק גם ברכישת קרקעות מערבים, והיה ידוע בקשריו הטובים עימם. נפטר בשנת 1916.
בניו, אמיל ומוריס, הקימו את תל ליטוונסקי על שמו, בתכנון האדריכל רירכרד קאופמן, על פי מודל של עיר גנים. ברשות המשפחה היה קו אוטובוס מס' 70 לתל ליטוונסקי, לימים תל השומר. הקו נמכר לדן בשנות ה-80. למשפחה שייך גם הארמון או הטירה בגעש, ששימשה כבית קיץ. הבן מוריס היה פקיד בנק, ולאחר מכן נציג של חברת SHELL בארץ. הוא עסק גם בפרדסנות. לאחר שהתאלמן, נישא בשנות ה-40 לבתו של לבונטין. מוריס ניפטר ב-1951. בנו חיים, עו"ד ושופט, מכר את חלקו בבית לאחותו רוזה, ורוזה הורישה את הבית לצער בעלי חיים ולעיריית תל-אביב.
הבית המקורי היה בן קומה אחת. בחזית הבית היתה מרפסת מעל המדרכה. משני צידי המרפסת היה גן ורדים, ומצע צדפים פוזר מסביב. הקומה השנייה נוספה לבית לפני מלחמת העולם הראשונה. בימי המלחמה גרו בבית אחיות אנגליות ששירתו בבית החולים הצבאי שפעל בגימנסיה הרצליה. שני אגפים בחזית נוספו ב-1930. כל התוספות בבית נבנו על המעטפת המקורית, כך שהחזית המקורית בקומה הראשונה נותרה בשלמותה.
עד מלחמת העולם השנייה שימשה הקומה הראשונה את שגרירות אסטוניה, והמשפחה גרה בקומה השנייה. לקומה השנייה עולים דרך גרם המדרגות האחורי, שהוא ניפרד וללא קשר פנימי. סגנון הבית המקורי מזכיר סגנון יפואי קלאסי, דומה לבית אמידים יפואי מעג'מי. החזית היתה שטוחה, ובמרכזה שלושה פתחים בעלי קשת מחודדת. התוספת משנת 1930 אופיינית לבנייה האקלקטית של שנות ה-20 בתל-אביב. התוספת מאוד דינמית, בעלת בליטות וקווים מעוגלים. בשל העובדה שהבית היה ברשות העירייה, היא איפשרה לאמן קדישמן לנצל את המקום כסטודיו, וכך שימש המקום עד לפני מספר שנים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
