ביטחון לחיילים במקום נופשונים

חטיפתו ורציחתו של החייל אולג שייחט ז"ל מדגישה את הצורך לתת מענה מיידי - ויקר - לבעיית הסעות החיילים בסדיר. האם אנשי הקבע יסכימו לתרום?

חטיפתו ורציחתו של החייל אולג שייחט ז"ל, מעלה חשש שחטיפת החיילים תהפוך "לחלופה" איומה לפיגועי המתאבדים, על רקע ההודנא הפלשתינית.

רב"ט שייחט נעדר במשך שבוע, לאחר שיצא ביום שני שעבר מבסיס צה"ל בצפת שבו שירת. הוא נראה לאחרונה בצומת עמיעד בגליל העליון, לבוש מדי צה"ל ועימו נשק אישי. כמה דקות לאחר השעה 17:00 בערב הוא אף שוחח בטלפון עם משפחתו והודיע שהוא בדרכו הביתה, אך מאז נותק הקשר עימו. לפי הערכות, הוא נחטף ונרצח סמוך למועד היעלמותו.

הפרשה התרחשה עוד בטרם שככו הדי חטיפתו וחילוצו המוצלח על ידי הימ"מ של נהג המונית, אליהו גוראל; ועל רקע ריבוי ההתרעות על כוונת אירגוני הטרור לחטוף חיילים כדי להביא לשחרור אסירים פלשתינים. ראש החיזבאללה, חסן נסראללה, הצטרף היום (ב') למסכת האיומים.

הקלות הבלתי נסבלת של חטיפת חיילי צה"ל ידועה מזה עשרות שנים. כמה מהחטופים נמצאים עדיין בחזקת נעדרים, וחלקם, בין השאר אבי סספורטס ז"ל ואילן סעדון ז"ל, נחטפו ונרצחו. חייל אחר, נחשון וקסמן ז"ל, נחטף גם הוא ונהרג במהלך ניסיון החילוץ של סיירת מטכ"ל.

קשה ככל שהדבר יישמע, חטיפתו ורציחתו של שייחט, מעלה תחושה בלתי נוחה על הזנחה מצד משרד הביטחון והמטכ"ל לגבי בטיחותם ואבטחתם של חיילי צה"ל. ההנחייה לחיילים שלא לעלות לטרמפים אינה אפקטיבית, במיוחד לנוכח המיעוט המעליב של אמצעים אחרים העומדים לרשותם להגעה מהירה הביתה.

על צה"ל לגבש מחדש את סדר העדיפויות שלו ולהקצות משאבים מיידיים לשיפור מערך ההיסעים של כוחות הביטחון, ובמיוחד של החיילים חסרי האמצעים שבשירות סדיר. נדמה כי סדרי הקדימויות בתקציב הביטחון שובשו לחלוטין. אחרת, איך להסביר את העובדה שרק לפני כמה שבועות החליט צה"ל להחזיר את השתתפותו במימון היציאה לנופש לאנשי הקבע, בעלות של מיליוני שקלים בשנה מימון שהוקפא רק לפני כשנה עקב מצוקת תקציב.

שרשרת הדמים ארוכת השנים בחטיפת חיילי צה"ל, מחייבת להקצות מיידית מאות כלי רכב לביצוע הסעות ממרכזי הסעה ראשיים לנקודות מרוחקות יותר. במקביל, יש להקצות סיירות ממונעות לאבטחת איזורי ההסעה ולהגביר את סיורי ניידות המשטרה הצבאית, שיוודאו שחיילי צה"ל לא מתפתים לעלות על טרמפים.

אכן, המדיניות החדשה תחייב השקעה של מיליונים, אבל קשה להניח שיימצא ולו איש קבע אחד שיסרב לוותר על יציאה לנופש השנתי בתמורה להגברת הביטחון של חיילי צה"ל בדרכים.