איך אומרים בוב דילן בסלנג?

וזהו סלנג אמריקני קדום, שמתייחס למופיעני-הרחוב הנודדים ששטפו את אמריקה במחצית הראשונה של המאה שעברה. לפני שנתיים בערך, כשיצא אלבום-האולפן האחרון שלו, "Love And Theft", דילן שוב חזר על ההגדרה העצמית הזו, שלכאורה היא כה מצטנעת עד שנדמית כשחצנות.

אבל בין לבין, היוצר הגדול והמשמעותי ביותר של הזמן המודרני התנהל באופן הזה בדיוק, וממשיך להתנהל כך גם בפתחו של העשור השביעי לחייו, בסיבוב הופעות אין-סופי, לילה אחר לילה. סיבוב רודף סיבוב. שירים חדשים, שירים ישנים. ובסיכומו של עניין, דרך ההתנהלות הנוודית של דילן, שכמו משרטטת סוד אפל, קמאי וחמקמק על איכויותיה של התנועה, הפכה למשמעותית לא-פחות אפילו מספר השירים המונומנטלי שלו.

במצב עניינים שכזה, פלא שהיה לצימרמן זמן השנה לככב בסרט קולנוע חדש. "Masked And Anonymous" מגולל את סיפורו של ג'ק פיית, זמר שכוכבו דעך מזמן ועכשיו הוא משתחרר מהכלא בשביל לנגן קונצרט-מחווה מפוקפק.

הסרט מתרחש במעין אמריקה תנ"כית עתידנית, שנראית ומתנהגת כמו יצאה מתוך שיר חדש של בוב דילן. המוסיקה, כמובן, כולה דילן. כולל שמונה הקלטות חדשות של המאסטר ולהקת ההופעות הקבועה שלו.

ארבע מהן תמצאו בדיסק פס-הקול שיצא השבוע. ושכמו הסרט כולל גם כמה ביצועים, בשפות שונות ובסגנונות מגוונים, לשירי דילן.

את פסיפס המבצעים הצבעוני ורווי הקוריוזים ערך בימאי הסרט לארי צ'רלס, שישב וחיטט בין אלפי קאברים. כך שפסקול "Masked And Anonymous" מתפקד כדיסק-מחווה משעשע, מעין "העולם שר דילן" שכזה.

הוא נפתח ב"מאגוקורו בראדרס" היפנים, שמרביצים ביצוע מלא התכוונות ותשוקה בשפת השמש העולה ל"My Back Pages", נמשך באייקונית הגוספל שירלי סיזר, שמטיפה בקול גדול את "Gotta Serve Somebody", בהמשך תקבלו את "Like A Rolling Stone" כקטע לטיני-אורבני לוהט, את הסטאר האיטלקי פרנצ'סקו די גרגורי, ואפילו את זוכת האירוויזיון הטורקית, סרטאב, מסלסלת עם הכינורות האוריינטליים את "One More Cup Of Coffee".

שזה די נעים, אני חייב להודות, בשביל המעריצים לגלות עד כמה שהכהן הגדול והסרבן שלהם מכובד ביבשות השונות, אבל בינינו, הביצוע הכי שווה לשיר של דילן שתקבלו כאן הוא של ג'רי גרסיה המנוח, שקורע עם "סניור". לגבי דילן עצמו, ההקלטות החדשות שנמצאות כאן ממשיכות לספק את תחושת ה"עוד-יום-עבודה-בעולמו-המפתה-והבלתי-מוסבר-של-איש-השיר-והריקוד".

שתי גרסאות חדשות ל"Down In The Flood" ול"Cold Irons Bound" ועוד שניים לשירי פולק אמריקניים עממיים - "Diamond Joe" ו"Dixie", שדילן כבר כיסה, באופן לילי ואינטימי יותר, באלבום "As Good As I Been To You".

ובסוף היום, פס-קול המחווה המולטי-תרבותי הזה דווקא מעצים את התחושה העמומה, שנכון ל-2003 אף אחד, כולל המאסטר עצמו, לא ממש יודע על מה באמת השירים האלה של דילן. אבל כולנו בטוחים, מה-זה בטוחים, כמו שאנחנו בטוחים בכף-היד שלנו, שזו המתנה הכי יקרה שאפשר לקבל בכלל מבן-אנוש עם גיטרה ביד.

וזה לא נאמר בציניות. אנחנו באמת ובתמים בטוחים בזה לגמרי.

מצוידים בתובנה הזו, ייקל עלינו להתחבר ולהתאהב באלבום-המחווה הנוסף לשירי דילן שיצא בחודש שעבר.

מחווה היא מילה קטנה כשמדובר בפרויקט "May Your Song Be Sung" של האנס פיטר בושוף. כאן אנחנו כבר מדברים בגרעין הקשה, בפנאטים. בכת הסגורה הבינלאומית. בטריטוריה של אלביס.

"ווליום 3" בסדרה מציע דיסק כפול, שאוסף 30 קאברים לשירי דילן מהשנים האחרונות, חלק מהם נעשה בהזמנת הפרויקט. המבצעים, רובם המכריע אנונימי לגמרי לקהל הפופ הרחב. חלקם אפילו מרפרף על הכביש הצדדי ביותר של עולם ה"סינג אנד דאנס מאן".

כמו הברנש היפני "טוריו בוב", שלילה אחד נגלה אליו בודהא בחלום, וציווה שיחליף את שמו ל"טוקיו בוב דילן", וייצא למסע שליחות דילנית. או זמר הקאנטרי הטקסני הזקן, רקס פוסטר, שמספר על העטיפה איך דילן פעם נהג בטקסס, שמע את שירו של רקס "Thinking About Bob Dylan", הגיע לחנות הקרובה וקנה את האלבום כולו.

עוד תמצאו באוסף הכפול את ההרכב הבריטי העונה לשם "צימרמן", את חלוץ הפולק האנגלי סטיב גיבונס, שהקים ומופיע בשנים האחרונות תחת השם "The Dylan Project", ואת האיש שתרגם את כל האלבום "Time Out Of Mind" לדיאלקט צפון-נורבגי מקומי, בשביל שישירו את דילן בשפתו של המשורר קנוט האמסון.

ועוד ועוד ועוד זמרים, זמרות והרכבים ששרים בוב דילן עם האקוסטית, ולפעמים גם באקורדיון, סביב מדורת-שבט וירטואלית שכזו, ועושים את זה בדרך-כלל כל-כך יפה ומכוון, כמו שרק אוהבים מושבעים יודעים לעשות.

אלבום חובה לאוהבי דילן מאת אוהבי דילן. בסך-הכול לא פחות טוב אפילו מהאלבומים המקוריים עצמם.

פס-קול Masked And Anonymous - אן.אם.סי

"May Your Song Be Sung" - השירים של בוב דילן ווליום 3 - הד ארצי