חזית אחת עוד פתוחה

לגבי הוראות המעבר, כלומר מי יהנה מהפיצויים הנדיבים הקודמים שבג"ץ פסל, נראה שהפשרה בין אולמרט לרובינשטיין תעבור את מבחן הסבירות של בג"ץ, משני טעמים: ראשית, הפשרה מורידה מהעגלה הזו את אלו שקפצו עליה ברגע האחרון; שנית, מצד המידתיות, עוד כמה אלפי דירות הם לא עניין גדול. ויש גם את הנקודה, שאם רובינשטיין יגן על ההצעה בבג"ץ, הוא יקבל את הכבוד המגיע למי שמצטרף להרכב.

וכאן מבחן המנהיגות. בדיון הקודם, בהנהגתם של מנכ"ל משרד השיכון, אבי מעוז, ומנכ"ל משרד רה"מ, אביגדור יצחקי, מועצת מקרקעי ישראל פחות או יותר שלחה את רובינשטיין לחפש את החברים שלו. רובינשטיין מצא את החברים שלו בבג"ץ, והשופטים רמזו לאולמרט שכדאי לו להתפשר עם רובינשטיין.

הפעם אולמרט מגיע למועצה כדי לנמק למה רובינשטיין בכל אופן הביע הסתייגויות ראויות. צפוי שמעוז ידבק ברוח המרי נגד היועץ, ומסקרן לראות איך ינהג מחר יצחקי.

לגבי הכללים החדשים של הפיצוי לבנייה רוויה - נושא זה עבר עד כה בשקט, אולי משום שמחיר המקסימום לדונם, פחות מ-10,000 דולר, לא נראה בשמים. הבעיה היא, שבהצעה יש מנגנון לשורה ארוכה של צ'ופרים לחקלאי, שלא כולם סבירים. גם אם יש היגיון בתוספת קטנה למרכיב הוותק של האחזקה בקרקע, אין שום הצדקה לתוספת תשלום לחקלאי אם הוא משתף פעולה עם התוכנית ואינו מגיש התנגדויות.

לגבי הזכויות האישיות בחלקת המגורים, כאן יש שתי בעיות. האחת, הקצאת 500 מ"ר לתעסוקה לכל חקלאי מעוררת התנגדות מקיר לקיר, ואין שום הצדקה לתת אותה. שנית, כמות יחידות הדיור שהחקלאי יוכל "לייצר" בחלקת המגורים שלו אינה קטנה - 5 יחידות דיור, דהיינו, שתי יחידות חדשות מעבר למה שמותר לו היסטורית, עם פוטנציאל לקופון של 20% על היחידות הללו.

בעניין הזכויות האישיות, שיכתיבו את פני 600 היישובים הכפריים במדינה, רובינשטיין ביקש שלא לדון, עד לליבון עמוק יותר של הסוגיה. כאן אולמרט לא נענה ליועץ, וחזית אחת ביניהם נשארת פתוחה.