סכנת האסבסט: "די בסיב אחד כדי לגרום לסרטן ריאות"

האסבטס הוכר כחומר מסרטן כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אך למרות זאת המשיך מפעל איתנית בנהריה לייצר אסבסט עד 1997. מפעל זה היה כה יעיל ואנשי השיווק שלו כה חרוצים, עד שהצליחו למלא את הארץ בגגות, קירות, ולוחות אקוסטיים במאות אלפי מ"ר. עתה תוהים כולם מה לעשות עם החומר המסוכן הזה, שהוכח כמסרטן מעבר לכל ספק.

רק לפני כחודשיים החליטו מינהל מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים לפרק את מתחם משרד החוץ, במטרה לבנות פרויקט גדול למסחר ולמגורים. המינהל אמנם קיבל הנחיות ברורות ממהנדס העיר, אורי שיטרית, כיצד לפרק את לוחות האסבסט, מתוך ידיעה שאסור בתכלית האיסור לשבור אותם, ואף קיבל הצעת מחיר בסך 70 אלף שקל. למרות זאת הוחלט בסופו של דבר להרוס את המתחם בדרכים קונבנציונליות. התוצאה ממעשה זה היתה היווצרות פסולת בניין מעורבת באסבסט במשקל כולל של 50 טון.

עתה נאלץ המינהל לפנות את כל הפסולת בנוהל אסבסט, הכולל את הרטבת האתר במים, ואריזת כל הפסולת בשקיות ניילון כפולות. עלות הפינוי עלתה לרבע מיליון שקל.

אך זה לא הכל, בשל הסכנה הוחלט לפנות את כל משרדי הממשלה שבאזור, ביניהם שירות הסרטים, משרד הפנים ועוד. המינהל ייאלץ לשאת גם בעלות השכירות החלופית. לדברי בר-און, חודשים אחרי ההריסה האוויר עדין מלא בסיבים מסוכנים. לדבריה, "אם המינהל היה מקפיד לעמוד בהנחיות הוא היה חוסך לעצמו חקירת משטרה ועלויות כבדות".

בראשית חופשת הקיץ החליט המשרד לאיכות הסביבה לערוך בדיקה בבתי הספר של בת ים, כדי לגלות את תפוצת האסבסט בבתי ספר. הבדיקה העלתה שב-70 מוסדות חינוך, מתוך 120, קיימים לוחות אסבסט, מתוכם 13 זקוקים להחלפה מיידית. באחד מבתי הספר נמצא מבנה שתקרתו מנופצת לחלוטין והילדים משחקים בקרבתו.

לדברי בר-און במשך השנים טיפל המשרד לאיכות הסביבה בנושא האסבסט בצורה מינורית למדי. רק לפני מספר שנים, ובמידה רבה בעקבות תשומת לב הציבור, הוחלט למסד את הטיפול ולכלול בו גם פיקוח ואכיפה. בעקבות ההחלטה התברר ההיקף האדיר והמסוכן של התופעה.

מה כל כך מסוכן באסבסט? לדברי בר אור, האסבסט הוא מינרל שמוצאו בדרום אפריקה ובמזרח אירופה, העשוי סיבים דקים. אלה מתעופפים באוויר וכשהם חודרים לראות הם ננעצים בהן כמו יתד. אזור החדירה מצטלק, הריאה מאבדת את גמישותה, ומשם הדרך לסרטן קצרה. ברחבי העולם ידועים מספר סוגי סרטן הקשורים כולם לאסבסט, ביניהם מזותליומה ואסבסטוזיס, שתיהן מחלות שלא ניתנות לריפוי, ובשתיהן די בחשיפה קצרה לחומר כדי שהמחלה תפרוץ. המחלה דוגרת בין 20 שנה ל-40 שנה, כך שהגל הגדול עוד לפנינו.

קירות ולוחות אסבסט ניתן למצוא בבתי ספר, באולמות ספורט, בחדרי אוכל של קיבוצים בבסיסים צבאיים, תקרת תיאטרון ירושלים עשויה אסבסט, וכך גם מבנים רבים בבסיס חיל האוויר בחצרים. אם לא די בכך, מתברר שמפעל איתנית דאג להיפטר מהפסולת שלו בצורה מקורית, הוא מכר אותה לקבלנים באזור נהריה שריפדו בו כבישים ומדרכות. טונות רבות של אסבסט פוזרו על גבעות החול. לפני מספר שבועות פינה דחפור קרקע מול בית החולים של נהריה וגילה גושי אסבסט מינרלי בצבע כחול, שרעילותם גדולה במיוחד.

תפוצתו הגדולה של האסבסט היא תוצאה ישירה ליעילותו הרבה, לחוזקו ולעובדה שהוא משמש כחומר בידוד מעולה. האסבסט נפוץ גם בתעשיית הרכב, בעיקר לייצור חלקי בלמים, שכן הוא אינו נשחק בקלות. מאז ראשית שנות ה-90 נאסר על ייבוא מכוניות פרטיות שיש בהן רכיבי אסבסט, אך במשאיות טרם נמצא לחומר תחליף.

יתר על כן, רוב צינורות הביוב והמים בארץ עשויים אסבסט צמנט. להערכת מומחים הסכנה הגדולה יותר נמצאת בגגות האסבסט ובלוחות האסבסט, ופחות בצינורות, שכן אחוז הבטון בהם גבוה, והם טמונים באדמה. הסכנה הגדולה ביותר נמצאת באסבסט הפריך, זה שמשמש לבידוד או לקירות אקוסטיים, הוא מתפורר במגע יד. אסבסט זה מכונה פצצת זמן מתקתקת.

"האסבסט מסוכן", אומרת בר-און, "בשל תפוצתו הרבה ובשל העובדה שהוא נמצא במרחק אפס מכולנו. לפני מספר שבועות קבלנו תלונה מאזרחים בחדרה, שראו שני פועלים שוברים לוחות אסבסט בשטח בית ספר. במקרה כזה האוויר מתמלא בתוך שניות בסיבי אסבסט. מומחים אומרים שדי בסיב אחד כדי לגרום לסרטן ראות. התלמידים לא יוכלו לחזור לכיתות עד שיהיה ברור לכולם שחלפה הסכנה".

לדברי בר-און, לפני כשנה וחצי יזם המשרד לאיכות הסביבה סקר באזור הגליל המערבי, במהלכו נדגמו 53 אתרים. הדגימה העלתה גושים של אסבסט הפזורים לאורך חוף הים, גושי אסבסט בכניסה לבתים פרטיים ובחצרות בתי הספר. למרות הממצאים המדאיגים הודיעו הרשויות המקומיות שאין להם משאבים כדי לטפל במטרד. עמותות לאיכות סביבה בצפון הארץ החליטו לתבוע את הרשויות ואת המשרד לאיכות הסביבה.

"אף אחד לא יודע מה צריך לעשות", אומרת בר-און. "מצד אחד אי אפשר לכסות את הגליל בבטון ובמלט, וגם אי אפשר להטיל על התושבים החשופים למחלות, גם את עלות הטיפול בחומר. לכן יש צורך בהחלטת ממשלה שתקבע כיצד להתמודד ועל מי להטיל את עלויות הטיפול". לדבריה, קשה מאוד לערוך סקרים בנושא, שכן גם האזרחים אינם ששים לשתף פעולה מתוך חשש לירידת ערך נכסיהם אם יתברר שהם מצויים באזור מסוכן.

בינתיים מציעה בר-און כמה פעולות מניעה, בין השאר לצבוע גגות וקירות אסבסט בצבע המכיל דבק, כדי לנסות למנוע ניתוק סיבים והגעתם לאוויר. אם רוצים לפרק לוח אסבסט, יש לשכור שירותים של קבלן בעל היתר עבודה באסבסט. את העבודה יש לבצע בבגדים חד פעמיים, ולהצטייד במסכות ובפילטרים. את הפסולת יש לעטוף בשקיות כפולות ולשלוח להטמנה מוסדרת. בכל מקרה אין לשבור, אין לקדוח ואין לפורר את הלוחות.