אושר למפרק אילמקו לתבוע שותפים לכאורה למעשי המרמה של הבעלים

לטענת המפרק רו"ח צבי איציק, המשיבים פעלו ביחד עם מאקס רודמן (65) אזרח ותושב דרום אפריקה, שהיה בעליה ומנהלה של אילמקו, וסייעו לו בייזום וביצוע פעולות מרמה במהלכן העלים כ-1.2 מיליון דולר מקופת החברה.

לדברי איציק, פייג-רוברטס ידעה בפועל על ביצוע העבירות בידי רודמן וסייעה בידו בהמצאת חוזים ומכתבים מזויפים וביצירת תשתית עסקית כוזבת, אשר הוצגה בפני מרכז ההשקעות.

גבאי ומקלף, טוען איציק, הגו את הרעיון להונאת מרכז ההשקעות ויחד עם רודמן החלו בביצועו. השניים מסרו בידי רודמן את כל הידע הדרוש לביצוע מעשה המרמה, עד שבשלב מסוים, ביוזמת רודמן, נותק ביניהם הקשר.

רודמן הורשע באוגוסט 2000 בכך שהצליח לקבל כתב אישור על פי חוק עידוד השקעות הון בסכום כולל של 27 מיליון שקל - באמצעי מרמה, הונאה וזיוף ובאמצעות מצגי שווא. רודמן הצליח לקבל בפועל כ-1.2 מיליון דולר, לפני שמרכז ההשקעות גילה את המרמה.

רודמן הורשע עוד בכך שקיבל במרמה ועל סמך מצגי שווא פטור ממכרז לרכישת קרקע בשטח 4.6 דונם בגבעת שאול בירושלים. וזאת, במחיר נמוך ממחיר השוק.

רודמן הורשע במכירת הקרקע לצד ג' מבלי להחזירה למינהל מקרקעי ישראל, לאחר שהאישור להקמת המפעל המאושר של אילמקו על אותה קרקע נשלל ממנה.

לדברי המפרק, גבאי ומקלף קשרו קשר עם רודמן להוציא כספים במרמה ממרכז ההשקעות ולהתחלק בהפרש ההטבות ביניהם. גבאי היה הוגה רעיון ההונאה ואילו מקלף היה אמור לספק את המימון הראשוני בן 300-200 אלף דולר להתחלת "הפעולה הסיבובית" של הכספים, שהתקבלו מהרשויות בישראל.

המפרק של אילמקו ביקש מבית המשפט להתיר לו להגיש נגד המשיבים תביעה להשבת הכספים, שרודמן הוציא במרמה והבריח מקופתה של אילמקו. וזאת, מאחר שהם היו שותפים ישירים של רודמן לייזום הליכי המרמה ועל כן הם נושאים באחריות אישית לחובות החברה.

כנ"ר לא התנגד לבקשת איציק, בנימוק, כי קיים חשש להברחת רכוש מצדם של המשיבים.

(תיק פש"ר 399/96).