מנכ"ל iMesh, אלן אורן, בן 45, לא נלהב כל כך מכך שהוא צועד במקום השני בתחום
שיתוף הקבצים על פי האתר סי.נט, עם 56 מיליון הורדות, וכתוכנה הרביעית הכי
מורדת בעולם. הוא מעריך שמדובר בצמיחה מקרית, בדומה למירביליס שבאה פשוט בטיימינג
מעולה. לפי דעתו היום לא היה לו סיכוי להגיע למעמד שהגיע אליו.
גם הייתה הראשונה שהכניסה תוכן מהותי בתוכנה והציעה סוג של עיתון אלקטרוני.iMesh
הראשונות שאפשרו שיתוף לא רק של קובצי מוזיקה, אלא גם של תוכנות וסרטים. P2P
היא בעצם אחת מתוכנות ה-iMesh אורן דווקא מפריך את התדמית האוונגרדית המצופה
ממנהלי חברות של תוכנות שיתוף הקבצים, המסמלות איזושהי אנרכיה דיגיטלית בעיני
ציבור המכורים לאינטרנט. אורן הגיע ל-iMesh לאחר שהקים כמה חברות אינטרנט בארץ
ושימש סמנכ"ל קבוצת חיון בארץ. אורן עצמו לא רואה ב-iMesh חברה שמפרה זכויות
יוצרים. מבחינתו אין שום דבר לא חוקי בשיתוף קבצים.
- איך אתה רואה את תעשיית המוזיקה משנה כיוון ועוברת לאינטרנט?
"המאבק כבר היה אבוד מראש לתעשיית המוזיקה. היית קונה מכונת זירוקס צבעונית
אם היא הייתה עולה 1,000 דולר?"
- לא.
"ואם הממשל הפדרלי בארצות הברית היה מדפיס שטרות של 100 דולר בזירוקס צבעונית,
היית קונה מכונת זירוקס?"
- יש להניח שכן.
"יפה. תעשיית המוזיקה העולמית, תסלח לי על הביטוי, חבורת חמורים, פשוט חמורים.
התעשייה שחררה לעולם את הפורמט הדיגיטלי של wav, בלי זכויות יוצרים, בלי כלום.
כל ילד יכול לקנות סי.די בשני שקלים ולצרוב מוזיקה במקום לשלם 15 דולר. אז
אחרי שהם שחררו את הפורמט ואפשרו להעתיק הכול בצורה פשוטה הם נזכרים להגיד
למשתמשים פויה? הם מפגרים לגמרי. הם הפסידו את המאבק מההתחלה".
ב-19 בספטמבר קיבל המאבק תפנית חדה, כשחברות התקליטים הגדולות הגישו תביעה
נגד חברת iMesh. בהצהרה שפרסם קארי שרמן, נשיא איגוד חברות התקליטים, ה-RIAA,
הוא אמר שאחרי 261 התביעות שהוגשו נגד גולשים עלתה המודעות לאיסור להוריד קובצי
מוזיקה באינטרנט. שרמן הוסיף שחברות המחשבים שמאפשרות את טכנולוגיית הורדת
הקבצים נושאות באשמה. התביעה באה בהפתעה לחברת iMesh, הרשומה בארצות הברית
מטעמי מס, לאחר שבאפריל האחרון קבע בית משפט בלוס אנג'לס ש-Grokster ו-Streamcast,
שתי חברות שפועלות בטכנולוגיה זהה לזו של iMesh, לא אחראיות להפרת זכויות יוצרים.
הערעור שהגיש ה-RIAA נגד הפסיקה עדיין לא הגיע לדיון. התביעה די מצערת את אורן:
"אנחנו נגיב מבחינה משפטית ונתמודד עם הטענות של התעשייה בבית המשפט. סך הכול
גם Grokster ו-Morpheus זוכו בארצות הברית וקאזה זוכתה בהולנד, זה דבר שלא
פותרים בבית משפט. צריך לפתור את זה דרך דיונים, וחבל".
עוד מימי העותמאנים - או.קיי, אבל אתה מיתמם. החוק לצידה של תעשיית המוזיקה.
בארצות הברית אנשים נעצרים על הורדת מוזיקה מהרשת.
"תראה, ברור לי שאם היו מגישים יותר תביעות נגד אנשים התופעה הייתה מצטמצמת.
אבל מה שקורה בארצות הברית זה בדיחה, מנסים להפחיד. יש 60 מיליון אמריקאים
משתמשים שמורידים מוזיקה, אז תפסו 1,000. מה הסבירות שזה יקרה למשתמשים האחרים?"
- כמו הסיכוי לזכות בלוטו?
"סבירות נמוכה יותר. אתה יודע מה? אפילו אם 5,000 אנשים - החברים של ה-1,000
שקיבלו תביעה - יפסיקו להוריד, זה לא יגיע אפילו לפרומיל. זו בטח לא השיטה
להילחם בתופעה".
- אתה לא מפחד מהחוקים בארץ?
"החוקים בארץ הם מאוד ארכאיים, אולי עוד מימי העותמאנים. אני בעד זכויות יוצרים
לאמנים דווקא. בכלל, אני לא מפר שום זכויות, אני מספק לאנשים צורך בסיסי של
שיתוף קבצים על הרשת. כמות הקבצים החוקיים שנמצאת במערכת גדולה מהלא חוקית.
אני יכול להגיד לך שאנשים משתפים מוזיקה שהם עשו, שירים שהם כתבו, אני בסך
הכול מספק פלטפורמה להעברת קבצים ברשת. ברור לי שבפועל אנשים מחליפים כמויות
עצומות של קבצים לא חוקיים, אבל זו כבר לא האחריות שלי. לפני שנה וחצי השופט
בהולנד קבע שקאזה חוקית. הוא מצא שם מתכונים לעוגיות שגולשים החליפו ביניהם".
- אבל הטענה שלך, שאתה רק מספק פלטפורמה להעברת קבצים, לא תעמוד במבחן של בית
משפט אמריקאי.
"התוכנה שלי היא שונה מרוב תוכנות ה-P2P האחרות. אני לא מחזיק board bulletin
עם רשימת קבצים שמשותפים דרך התוכנה שלי. החברות שנפלו בארצות הברית נפלו כי
הן סיפקו לוח כזה, הוא היה באחריותן. זה כמו שתפרסם ב'גלובס' מדור למכוניות
גנובות. המערכת שלי היא לא מרכזית, אין גוף מרכזי שמחזיק בקבצים. כל משתמש
קצה הוא שווה ערך למשתמש אחר.
אני בעצם לא נמצא בתוך המשחק".
אביב גפן במנוסה עידן חדש נפתח לאחרונה בזירת ההתגוששות הוותיקה של תעשיית
שיתוף הקבצים. סימני פיוס והשלמה עם המצב מגיעים אפילו מכיוונה של תעשיית המוזיקה.
התעשייה מתחילה לחפש דרכים להשתמש במדיום האינטרנטי, במקום להילחם בו. P2P
הוא הכינוי לרשתות Peer to Peer, רשתות שמאפשרות שיתוף קבצים באינטרנט בין
מחשבים אישיים ללא צורך בשרת מרכזי.
הניסיון לראות באינטרנט מודל עסקי ולנצל אותו ביעילות מיושם לאחרונה אצל יצרנית
מקינטוש, חברת אפל. בחנות החדשה שהשיקה ברשת אפל מציעה למכירה מגוון של 20
אלף שירים להורדה תמורת דולר אחד לשיר. היא גם מאפשרת, שלא כניסיונות דומים
קודמים של חברות אחרות, לצרוב את השיר על דיסק, והכול ללא רישום באתר של החברה.
לאחר קריסתה של נאפסטר קמו עשרות יורשים שניסו לחקות את ההצלחה. שם המשחק בתעשיית
שיתוף הקבצים הוא מספר המשתמשים. ככל שהקהילה גדולה יותר, ההיצע המוזיקלי גדול
יותר.
באירופה אחת התוכנות הפופולריות ביותר נקראת soulseek, תוכנה שתכנת ניר ארבל,
מתכנת ישראלי. ארבל, ששומר על חשאיות, הפך לגורו, בעיקר בקרב חובבי המוזיקה
האוונגרדית, בגלל ההיצע העצום שהתוכנה שלו מציעה, הרבה בזכות מעבר מסיבי של
קהילת המשתמשים של אודיוגלקסי. אודיוגלקסי, בעבר התוכנה הפופולרית ביותר להורדת
מוזיקה, נסגרה בצו משפטי, ולאחרונה חזרה לפעול במתכונת מצומצמת ובתשלום.
- האם כל משתמש חשוף לסכנת תביעה?
"לא, החברות הגדולות לא מבקשות רשימת משתמשים או משהו דומה. גם האנשים שמורידים
כמעט לא חשופים לתביעות. הם בודקים ממי אפשר להוריד, למי יש אפשרות של upload,
אצל מי נמצאים המאגרים. אלו האנשים שמקבלים את התביעות. אבל הכול פה עניין
גדול של צביעות".
- למה בעצם?
"האם חברת HP מגבילה אותך לעשות העתקה לדיסק של אביב גפן? זו חברה שחייבת את
מכירת הצורבים שלה לתעשיית שיתוף הקבצים. אבסורד גדול יותר הוא נגני ה-mp3
הניידים, מישהו בכלל פונה אליהם? אפילו סוני, אחת מחברות המוזיקה הגדולות בעולם,
מוכרת נגנים ניידים שברור שרוב המוזיקה שמנוגנת בהם היא לא חוקית. אז חברות
המוזיקה, ובתוכן סוני, באות למשתמשים בטענות, במקום להציע אלטרנטיבות חכמות?"
- איזה מודל היית מציע לחברות המוזיקה?
"קודם כול, צריך לומר שאין פה מודל עסקי נכון מבחינת המוזיקה. מדונה חתומה
רק במקום אחד, ולא בכמה חברות. אין תחרות. את זכות היוצרים מחזיק המפיץ, ולא
האמן. אין פה את מה שקורה בעולם העסקי. ואז כל דיסק נמכר ב-15 דולר, שזה מחיר
שערורייתי בשביל להיט אחד או שניים. זה נקרא באנגלית אנטיטראסט. יש חמש חברות
גדולות שמוכרות דיסק ב-15 דולר כששיר צריך לעלות אולי 15 סנט".
שני דולר? השתגעתם?
- אבל חברות המוזיקה ניסו למכור שירים בודדים, ולא הצליחו במיוחד.
"כן, הן ניסו למכור כל טראק בשני דולר ועם הרבה הגבלות. רק מי שהוריד היה יכול
לשמוע את השיר, לא היה אפשר לצרוב אותו. בכלל, היו מקרים מצחיקים של הורדת
סרטים, שאחרי 24 שעות, ואחרי ששילמת כסף מלא על הסרט, הסרט היה ננעל. אז התגובה
של האנשים הייתה להוריד עוד קאזה ועוד iMesh. אחר כך הם ירדו לדולר וחצי, וגם
לא עבד. עכשיו הם נמצאים ב-99 סנט, ועדיין לא עובד. זה עדיין לא המודל הנכון.
אני מבין אם תמכור ב-99 סנט שיר מה top--10 של המוזיקה, אבל את השיר הרביעי
מהאלבום הלבן של הביטלס הייתי נותן בחינם. המודל העסקי הזה הוא הנכון. רוב
האנשים קונים דיסקים בשביל להיט אחד או שניים, וכשהתאפשר להם להוריד רק את
הלהיט שהם רוצים הם קפצו על המציאה. ברור לי שזה ישנה לחלוטין את הרווחיות
של תעשיית המוזיקה, שבונה את הרווח שלה גם על השירים החלשים. אבל היום אין
לה ברירה, היא חייבת ליישר קו.
"יהיה אפשר לבוא לגולשים בתלונות אם הוצעה להם אלטרנטיבה ראויה. אי אפשר לא
לתת כלום ולרדוף אחריהם עם מקל".
- אבל למה שאנשים ישלמו בכלל על משהו שהוא כבר בחינם?
"מוזיקה שיש לך על המחשב לא תישאר לך. מה שקנית יישאר לך עוד עשר שנים על המדף.
כשאתה קונה מוזיקה בדרך חוקית אתה גם מבטיח לעצמך איכות גבוהה של השיר ואתה
מחוסן מפני וירוסים. להערכתי אנשים ישלמו את הסכומים האלו. מחקרים מראים ש-15
אחוז מהשוק הצרכני קונים מוזיקה בחנויות תקליטים. מה85 האחוזים הנותרים? חלק
גדול עובדים עם שיתוף קבצים, ה-85 אחוז הם אנשים שלא קנו מעולם, הרבה בגלל
המחירים המופקעים. הם יהיו מוכנים לשלם מעט כסף על מוזיקה שהם אוהבים. עוד
מודל שיכול להצליח הוא מנוי של 15 דולר לחודש, עם אפשרות בלתי מוגבל להורדה.
אבל מודל כזה יכול לעבוד רק במדינת חוק".
- למה בעצם?
"יש מדינות בעולם שגם בתעשיית המוזיקה ויתרו עליהן. אנשים בתעשייה בארצות הברית
סיפרו לי שהם מזמן ויתרו על הודו, אין מה לעשות נגד התופעה שם. ה-RIAA (איגוד
חברות התקליטים, ר"ח) פנה לנשיא מלזיה בבקשה שיפעל נגד הפיראטים בארצו. לאחר
שבדק את העניין, הוא ביקש מהם להוריד את מחיר הדיסקים. הוא אמר להם שאם המחיר
לא יירד, הוא לא יעשה כלום נגד התופעה".
פוטושופ אוקראיני
- איך בעצם הגעת ל-iMesh? אתה אוהב מוזיקה?
"אני לא חובב מוזיקה. אני חושב שרוב האנשים ב-iMesh לא אוהבים מוזיקה. רוב
האנשים הם אנשים טכניים".
- אתה מוריד מוזיקה?
"אין לי בכלל iMesh על המחשב".
- אז איך אתה מגיע עם אוריינטציה כלכלית נטו לחברה שנתפסת יותר כחברה בתחום
סקסי ואנרכיסטי?
"כשהגעתי לחברה ב-2000 עשיתי משהו מאוד בסיסי, התחלתי לנקות אורוות. החברה
מנתה 25 עובדים, כולם עם שיער ארוך, יחפים, חשבו שהם במירביליס. הם עדיין היו
בחלום של הבועה הגדולה, הוציאו כסף על שטויות. אני ירדתי לשלושה עובדים, התחלתי
להוציא עבודות החוצה. יש לי גרפיקאים באוקראינה. למדתי שכל דבר עולה כסף, הבועה
נגמרה. כל מי שלא עובד נכון לא ישרוד. רק לאחרונה עלינו לשישה עובדים. בתוך
שלושה-ארבעה חודשים מאז שנכנסתי לחברה נעשינו רווחיים".
- מאיפה באות ההכנסות?
"אנחנו מרוויחים מפרסום. אנחנו עובדים הרבה עם תוכנות נלוות, שמותקנות ביחד
עם התוכנה הבסיסית".
- זה נחשב דבר מלוכלך בעולם המחשבים. זה לא מרחיק מכם משתמשים?
"אנחנו לא מקבלים כל אחד. חשובה לנו מאוד ההרגשה של המשתמשים. אנחנו מנסים
לתת 100 אחוז, גם באמצעות התוכנות שאנחנו מצרפים ל-iMesh. הכסף העיקרי שאנחנו
עושים הוא מ-gator ו-cydoor, הם חלק אינטגרלי מ-iMesh. אתה חייב אותם, את שאר
התוכנות אפשר להוריד במהלך ההתקנה".
פנינו למומה. לא חזרו אלינו
- אתה משתף פעולה עם חברות שיתוף קבצים אחרות?
"יש שני פורומים בארצות הברית של חברות שיתוף קבצים בארצות הברית, אנחנו לא
נמצאים שם. יש הפורום של קאזה ויש של limewire ו-morpheus. החלטנו לא להצטרף
לפורומים האלו כי החזון שלנו קצת שונה. אנחנו מאמינים בשיתוף פעולה עם תעשיית
המוזיקה.
"פנינו לחברות המוזיקה בארצות הברית בשנת 2000 בבקשה לשיתוף פעולה. רצינו להעביר
שירים באיכות גבוהה עם שיתוף פעולה מלא, והם לא הסכימו. לכן היום ללכת ולנגח
את המשתמשים בלי לתת אלטרנטיבה, זה לא משחק הוגן".
- ומה קורה בארץ?
"בארץ פנינו לאתר mooma (אנציקלופדיית המוזיקה הישראלית, ר"ח). קראתי בעיתון
שהוא נקלע לקשיים כלכליים והצעתי להם את השרתים שלנו. הצעתי להם למכור דרכי
מוזיקה, הצעתי להם שכל גולש מישראל שייכנס דרך התוכנה ייכנס ישירות לאתר שלהם.
הם עוד לא חזרו אליי. זירת הפעילות העיקרית שלי היא ארצות הברית, אבל אני יודע
שמהמרפסת שלי אני רואה את התעשייה בארץ. אני מוכן מחר בבוקר שיבואו אליי מאיגוד
האמנים הישראלי, ואני אבנה להם ב-iMesh מודל חוקי לכל המוזיקה שלהם. אין לנו
גם בעיה לקדם אמנים ללא תמורה. אנחנו נותנים היום בדף הראשי שלנו הפניה לאמנים
שהעלו מוזיקה שלהם ל-iMesh, וכך אנחנו מפרסמים אותם לעשרות מיליוני גולשים
בעולם. אני מוכן גם לעבוד עם מוזיקאים ישראלים שיעלו אליי מוזיקה שלהם.
"ב-iMesh מתגאים היום בלמעלה מ-50 מיליון הורדות עד היום ובקצב צמיחה של יותר
ממיליון משתמשים שמצטרפים בכל חודש".
- מה אתה צופה בעתיד הקרוב?
"אנחנו רואים בעצמנו מתחרים של תעשיית המוזיקה. הקמנו קונקורנציה. אנחנו רוצים
להקים כלי הפצה או לעבוד עם חברות הפצה בכל העולם".
- זה דורש שינוי מבני בפריסה השיווקית של חברות המוזיקה.
"ברור. שם המשחק יהיה שונה. אם תעשיית המוזיקה לא תהיה טובה, אם הם לא ישימו
גם את השירים החדשים במהירות, הם יאכלו אותה. זו משמעותה של הקונקורנציה".
הם ישתפו פעולה איתנו הליקון ידועים כלוחמים הנמרצים ביותר נגד שיתוף קבצים.
לאחרונה ניתקו את קשריהם עם השבועון "רייטינג" בשל מה שנראה בעיניהם כתמיכה
מסוימת בהורדת קבצים. אלא שרוני בראון, מנכ"ל הליקון ואחד מראשי הדוברים בארץ
נגד תעשיית שיתוף הקבצים, נשמע מפויס.
- אתה רואה שיתוף פעולה עתידי עם iMesh?
"אני מאמין שבסופו של דבר נהיה תלויים זה בזה. כי אם לא, נהיה תלויים זה בצד
זה. אנחנו בראש ובראשונה תעשיית תוכן, לא משנה לנו באיזה פורמט נמכור את המוזיקה
שלנו, אם זה יהיה על חתיכת פלסטיק או דרך האינטרנט".
- אתם מתחילים לפתח מודלים עסקיים בכיוון?
"אני צופה ששלושה מרכיבים ירכיבו בעתיד את תעשיית המוזיקה: הסי.די הרגיל והדי.וי.די;
אודיו, שגם הוא מתפתח עכשיו; והסלולר, שבעוד זמן קצר, כשזמן אוויר יוזל, יחליף
את הדיסקמן והאינטרנט ויספק גישה מיידית. אני לא חושב שיש עתיד טוב לתוכנות
ה-P2P במתכונתן הנוכחית. בצד כתבות חיוביות על התעשייה הזו, יש גם כתבות ששוללות
את עתידן של החברות האלו. זהו כלי להכנסת וירוסים, שגם מאט מערכות גדולות.
חברות גדולות כבר החלו לחסום את ה-P2P במחשבים שלהן. הן יהיו חייבות לשתף פעולה
עם תעשיית המוזיקה".
- אתה מוכן להיפגש איתן?
"בוודאי".
לפי המחקר האחרון של פורסטר, כ-11 אחוז מהצעירים מורידים היום דרך תוכנות שיתוף
קבצים סרטים באורך מלא. עופר לוי, מנכ"ל בלוקבסטר, חברה שסופגת נזקים מתעשיית
שיתוף הקבצים, משוכנע שצריך להרחיב את הפעילות גם לאינטרנט. לוי, ששימש בעבר
מנכ"ל משותף של חברות האינטרנט walla ו-iol, מכיר היטב את זירת האינטרנט.
- התקיימו שיחות לשיתוף פעולה עתידי?
"דיברנו עם חברות P2P, ואנחנו מנסים לייצר מודל שיעבוד עם החברות האלו. בלוקבסטר
העולמית נכנסו כשותפים באתר cinemanow.com, ושיתוף הפעולה הזה נפל כי הוא אפשר
רק צפייה. כל עוד יש אלטרנטיבה של הורדה מלאה של קבצים, אני לא רואה עתיד לסוג
כזה של פעילות באינטרנט. אני צופה שבזמן הקרוב, בין שלוש לשמונה השנים הקרובות,
האינטרנט יהיה מרכיב מאוד משמעותי. לפי דעתי בלוקבסטר צריכה למצוא את הדרך
שמצאה אפל עם חנות המוזיקה המקוונת שלה. לדעתי זה מודל שבנוי טוב מבחינה עסקית".