ביהמ"ש דחה בקשת אלישרא ותדיראן למתן צו תפיסת מסמכים נגד חברת הפניקס

"אינני מקבל, כי ניתן לייחס לחברת הפניקס באופן כללי וגורף אופי שלילי או פלילי, רק בשל ההרשעה בפרשת קרטל חברות הביטוח. אין בפני כל ראייה וכל חשש אמיתי להשמדת מסמכים. סכום התביעה הוא אמנם גדול, וזה הנימוק היחידי היכול לעורר סימן שאלה בהקשר של העלמת מסמכים, אולם איני מקבל, כי ככלל, כל מי שנתבע בסכום גדול במיוחד חשוד מאוד שינהג באופן פלילי". כך קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א, בהחלטתו לדחות בקשה של אלישרא ותדיראן למתן צו תפיסת מסמכים (צו אנטון פילר) נגד חברת הביטוח הפניקס.

הבקשה הוגשה במחצית אוגוסט, והוטל עליה חיסיון למשך תקופה של חודשיים. זאת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, שביקש - בהסכמת התובעות - כי כל הדיונים בתביעה יתקיימו בדלתיים סגורות, בשל חשש לפגיעה בביטחון המדינה.

אלישרא ותדיראן ביקשו מביהמ"ש להתיר להם להיכנס למשרדי הפניקס, ולצלם מסמכים הקשורים לאירוע נשוא התביעה, שהגישו ביולי השנה נגד הפניקס. החברות הגישו תביעה בסך 414.6 מיליון שקל נגד הפניקס, הנסמכת על הפוליסה שהוציאה הפניקס לביטוח הרכוש במפעלן, שניזוק בשריפה במחצית מארס 2001.

לדברי אלישרא ותדיראן, הן קיבלו פיצוי של כ-10 מיליון דולר, מתוך נזק הנאמד לטענתן ב-96 מיליון דולר. אלישרא ותדיראן טענו, כי שמאי הפניקס העלימו מהן את דו"חות המומחים שהופעלו על-ידם, דיווחים וצילומים אחרים שהועברו להפניקס באשר לנזקי השריפה, וכן דו"חות שהועברו למבטחי המשנה של הפניקס.

אלישרא ותדיראן טענו, כי קיים חשש ממשי לשינוי, השמדה, היעלמות או שכתוב של המסמכים, והבקשה נועדה להורות על תפיסת המסמכים המהותיים לתביעה, אשר השמדתם או היעלמותם תקשה על בירור התביעה והוכחתה על-ידן.

בתגובה טענה הפניקס, כי הבקשה היא ניסיון מקומם וחסר תום לב של המבקשות להלך אימים על הפניקס, ולהטיל בה דופי ובדרך זו להשיג יתרון דיוני בלתי צודק ולנסות ולתפוס מסמכים חסויים. וכל זאת, לדבריה, במקום ללכת בדרך המקובלת ולבקש גילוי מסמכים ועיון בהם.

היועץ המשפטי לממשלה ביקש מביהמ"ש להורות על הארכת תוקפו של צו איסור הפרסום הזמני שהוטל על הבקשה של אלישרא ותדריאן, למתן צו לתפיסת מסמכים נגד הפניקס.

בא כוח התובעות, עו"ד משה קפלנסקי, טען, כי קיים חשש שהפניקס תחל בהשמדת ובהעלמת מסמכים, בהתבסס בין היתר על כך שמי ממנהליה נחקרו בחשדות שונים, וגם על כך שהחברה הורשעה בשעתו בפרשת קרטל חברת הביטוח.

השופט, ד"ר עדי אזר, ציין, כי בידי התובעות ראיות רבות ורחבות להוכחת תביעתן, וכי הן העלו טענה נוספת של חשש להשמדת או העלמת מסמכים כדי לבסס את דרישתן לצו תפיסת מסמכים. אולם לדעתו של השופט, טענה זו אינה מבוססת די הצורך, כדי להתגבר על הסכנה הבאה הכרוכה במתן צווי חיפוש במשפטים אזרחיים המתירים חדירה לרשות חברות ועסקים וכניסה לענייניהם הפרטיים. לדעתו במדובר בצו דרסטי מאין כמוהו, שהפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות, סכנה לפגיעה וחשיפה של סודות מסחריים, וכן פגיעה חמורה בפעילות עיסקית.

לדברי אזר, התברר, כי למרות השריפה, הצליחו התובעות לבצע את הפרוייקטים השונים שלהן. הוא הוסיף, כי לא הועלתה בפניו כל טענה, לפיה עסקיהם של התובעות התמוטטו וקיומן נתון בסכנה, עקב אי תשלום סכום גדול יותר על חשבון התביעה.

אזר הוסיף, כ הצורך בקבלת תשלום מיידי, על-פי הוראות הפוליסה, אינו כה מבוסס כדי להצדיק מתן צו תפיסת מסמכים, ולרשות התובעות עומד הליך רגיל של גילוי ועיון במסמכים. לסיכום קבע השופט, כי במקרה הנדון אין כל ראייה ואין כל חשש אמיתי להשמדת מסמכים.

אזר החליט, לדחות את הבקשה למתן צו לתפיסת מסמכים, וכן את הבקשה להורות על איסור בקשה כלשהו, בנימוק כי לא היה בבקשה כל דבר סודי וחסוי ואין כל הצדקה לדון בנושא בדלתיים סגורות.

אזר קבע, כי על אלישרא ותדיראן לשלם להפניקס ולחברת רוברט מרכוס שמאות הנתבעת אף היא בתיק, ואשר העריכה את נזקי השריפה והיקף הנזקים הוצאות על סך 30 אלף שקל.

השופט קבע מועד לדיון בבקשת אלישרא ותדיראן להטיל צו עיקול זמני על נכסי הפניקס, עד לגובה סכום התביעה, ל-22 באוקטובר 2003. כזכור, נדחתה הבקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד.

(ת.א. 182203).

אלישרא ותדיראן נגד הפניקס