הנקראות ביותר

עניינים שבלב

פרופ' רפי ביאר נמצא כל הזמן על הגבול שבין רופא ליזם. הוא דיקאן הפקולטה לרפואה בטכניון, אבל הוא גם ממייסדי אינסטנט, שנמכרה ב-250 מיליון דולר. הוא אחד הקרדיולוגים הבולטים בארץ, אבל הוא גם מחזיק ב-25% ממניות NAVICATH, שמאיימת להפוך אף היא לאקזיט מרשים. הוא אומר שבחר באקדמיה ובטיפול בחולים, אבל הוא עובד צמוד עם החבורה החיפנית האגדית של יזמי חברות המכשור הרפואי. והמורכבות הזו מלווה אותו בכל החלטה שהוא מקבל

בשקט בשקט, עמלים בימים אלה אנשי הפקולטה לרפואה בטכניון שבחיפה על פיתוח ראשון בעולם של רובוטיקה לצנתורים. הפיתוח הזה נועד לאפשר את הרחקת המצונתר והרופא המצנתר מאזורי הקרינה ולאפשר עבודה בשלט רחוק. לדברי פרופ' רפי ביאר, ראש הפקולטה ומי שעומד בראש חברת NAVICATH המפתחת, "אין דבר דומה לזה בעולם. הגענו לאב-טיפוס ראשוני, ואנחנו בשלב של גיוס משקיעים. שלב החממה נמצא לפני סיום, והגענו גם לשלב של בדיקת ההיתכנות - הצלחנו כבר להוכיח את הטכנולוגיה על בעלי-חיים".

הפיתוח הזה הוצג ב-TCT, הכנס החשוב ביותר בעולם בתחום הצנתורים, שהתקיים בחודש שעבר בארצות-הברית. הוא לא היה הראשון שביאר הציג. קדמו לו כמה, ביניהם אחד שהוביל לאחת העסקות הגדולות הראשונות שבהן נמכר סטרט-אפ ישראלי למשקיע זר - מכירת חברת אינסטנט (InStent) למדטרוניק האמריקנית, החברה הגדולה בעולם בתחום המכשור הרפואי, בעסקת מניות, תמורת כ-250 מיליון דולר.

ביאר, שהיה הרוח החיה מאחורי אינסטנט, החזיק בתחילה בכ-10% מהחברה. ב-1996 הונפקה החברה, וכשנמכרה ב-1997 היו בידיו כ-5% בלבד מהמניות. על-פי ההערכות, רווחיו של ביאר מהנפקת אינסטנט ומכירתה הסתכמו בכ-15 מיליון דולר.

ב-NAVICATH, הנחשבת ל"מהדורה חדשה" של אינסטנט, דאג ביאר שיהיו בידיו 25% מהמניות - יותר מכל אחד מהמשקיעים האחרים בחברה. עמם נמנים, בין היתר, האח ד"ר מוטי ביאר ואורן גלוברמן, אשר עבדו איתו יחד גם באינסטנט. מלבדם מעורבים גם חממת הטכניון, בית-החולים רמב"ם, מוסד הטכניון למחקר ופיתוח, ומשקיעים נוספים, באחוזים קטנים יותר.

האומנם אינסטנט חדשה?

ביאר: "אני לא שולל זאת. בעיקרון, אני חושב שיש לכך פוטנציאל עסקי-מסחרי עוד יותר גדול, אבל את זה ימים יגידו. יעברו שנה-שנתיים עד שנדע סופית מה היא המסחריות של המוצר. הפוטנציאל ענק, ואם אפשר להגיע עם זה לכל שוק הצנתורים, הרי שמדובר ביותר ממיליון טיפולים בשנה. בהנחה שכל טיפול כזה יכניס לנו 250 דולר, הרי שאפשר להגיע לנתח שוק של 250 מיליון דולר בשנה בארצות-הברית לבדה".

כדי שזה יקרה, תצטרכו להכניס שותף מחו"ל.

"אנחנו עדיין מחפשים שותף אסטרטגי גדול, כנראה אחת החברות הגדולות בעולם בתחום הרפואי. אנחנו מדברים עם כמה מהן".

"חבל שבן-חיים לא נשאר"

מאז פרץ לתודעת הציבור העסקי העדיף ביאר, 51, להתרחק מהתקשורת. גם כעת, בראיון ראשון, הוא מבקש להבהיר: "אני מחשיב את עצמי קודם-כול כאיש אקדמיה וכרופא. לא יזם, לבטח לא יזם סדרתי. היוזמות העסקיות נולדות מאליהן רק בגלל העיסוק במקצוע".

חברה שהקמת נמכרה תמורת רבע מיליארד דולר. היזמות לא בערה בך מאז?

"החלטתי לא להיות איש עסקים, וגם לא מיהרתי להשקיע את כספי ההכנסות ממכירת אינסטנט ביוזמות אחרות. מאז ההשקעה ההיא, הייתי עסוק בעיקר בטיפול בחולים ובאקדמיה. אי-אפשר לעשות את שני הדברים יחד".

הזכירו אותך כמעורב גם ב-CByond, המפתחת מערכות הדמיה תוך עורקיות.

"אני יועץ מדעי של החברה, לא יזם ולא שותף בה. זו חברת סטרט-אפ שהוקמה על-ידי כמה מחברי סגל הטכניון, והיא מפתחת מערכות הדמיה תוך-עורקיות, במטרה לזהות חסימה חלקית בעורק בטרם תהפוך לחסימה מלאה, דבר שגורם להתקף לב. היא מנסה לגייס כסף ממשקיעים, וביקשה ייעוץ בתחום הרפואי.

"למרות הפיתוי, אני אוהב ומעדיף את החיים האקדמיים ואת הטיפול בחולים. אם בסופו של דבר אני מנסה להיכנס למיזם מסחרי, הרי שתמיד זה יהיה משהו המשתלב ברפואה היומיומית, בניגוד לרופאים אחרים שבחרו דרך של יזמים נטו, ונטשו את מקצוע הרפואה".

הדברים האלה מכוונים, בין היתר, גם לפרופ' שלמה בן-חיים, שותפו של ביאר להקמת אינסטנט, אשר לאחר עזיבת הטכניון פנה לחיים העסקיים והפך יזם סדרתי. בן-חיים, השומר בקנאות על פרטיותו, כבר מכר שלוש חברות גדולות שהקים בתחום הקרדיולוגיה (ביוסנס ב-1997, אימפולס דינמיקס ב-2000 ואקס-טכנולוג'יס ב-2003), בסכום כולל של 725 מיליון דולר. המכירה של ביוסנס לג'ונסון את ג'ונסון הובילה בזמנו לסכסוך חריף בינו לבין הטכניון, שבסופו שילמה ג'ונסון אנד ג'ונסון למוסד האקדמי פיצוי בסך 20 מיליון דולר. גם היום, שש שנים אחרי, טוען ביאר כי "אני לא יכול לדבר על הנושא הזה, יש לגביו סודיות מוחלטת".

על אף הסכסוך ההוא, בשנה האחרונה קיבל בן-חיים הצעה לשוב למחקר בטכניון - אך דחה אותה. "מדובר באחד המוחות המבריקים ביותר בתחום הרפואה שהכרתי מעודי", אומר ביאר. "במקביל, יש לו הבנה מסחרית מצוינת. הצטערתי מאוד על כך שהוא לא המשיך בתחום המדעי-רפואי ולא נשאר בפקולטה. הוא היה הופך לאחד הגורמים המרכזיים בה. אבל הוא החליט להיות איש עסקים לכל דבר, ואני מכבד את החלטתו. הלכנו יחד שנים רבות בפקולטה לרפואה. אפילו בצבא הדרכים שלנו הצטלבו, והוא החליף אותי ביחידה שבה שירתי".

ומה חושבים עליו בפקולטה היום?

"בכל מקום יש מדי פעם חילוקי-דעות, עליות וירידות. 30 שנה, מאז ייסוד הפקולטה, אנחנו גאים בכך שיש לנו בוגרים כבן-חיים, שמהווה דוגמה לניצול נכון של קשרים רפואיים וקשרים מסחריים. בעצם, זו גם דוגמה מצוינת לפקולטה ייחודית, המשלבת בין הנדסה לרפואה ומוציאה אנשים עם יכולת מיוחדת".

הפקולטה לרפואה בטכניון רואה את ייעודה בהכשרת יזמי טכנולוגיה?

"רוב אלה שיוצאים מהפקולטה הם עדיין רופאים המטפלים בחולים. רק מיעוט הופכים למדענים פרופר - 95% מהבוגרים הם רופאים, ו-5% מדענים-מהנדסים. זו בדיוק הקונספציה שרצו ליצור מייסדי הפקולטה. מספיק שחלק מאותם 5% יגיעו לאימפקט עולמי, כדי שזה יוציא מוניטין לפקולטה ולטכניון".

המתחרה נמכרה ב-3.7 מיליארד

ייתכן שביאר צריך דווקא להודות לבן-חיים. אחרי הכול, המכירה של אינסטנט לא רק הביאה לו תהילה עולמית, אלא גם העשירה מאוד את חשבון הבנק הפרטי שלו. זה התחיל ב-1989, כאשר אינסטנט הוקמה על-ידי ביאר, אחיו מוטי הצעיר ממנו בחמש שנים, בן-חיים, גלוברמן, והמשקיע האמריקני לואיס פל. המטרה המקורית של החברה היתה לעסוק בתחומים כמו אורולוגיה ומחלות בדרכי העיכול, אך את פריצת-הדרך שלה היא עשתה בעקבות פיתוח סטנט (קפיץ) חדיש, שנועד לפתוח את העורקים בלב ולמנוע חסימות הגורמות להתקפי-לב.

"במערכת הרפואית לא האמינו שנצליח לפתח את הסטנט", מספר ביאר. "חברות ענק כמו שניידר האירופית הפסיקו בשעתו את הפיתוח באמצע, משום שפחדו מתביעות בעקבות סיבוכים רפואיים. חלק מהמשקיעים אפילו חשבו שאנחנו משקיעים לריק. מי שפתחה לבסוף את הדרך היתה חברת הענק ג'ונסון אנד ג'ונסון, שפיתחה מוצר דומה ב-1993".

הבשורות המעודדות עוד יותר הגיעו ב-1994, אחרי שאינסטנט הצליחה לגייס בנאסד"ק 40 מיליון דולר תמורת כשליש ממניותיה, לפי שווי של כ-120 מיליון דולר. ההון שגויס איפשר לחברה לבצע מחקרים קליניים, ואחרי שלוש שנים, כשנמכרה למדטרוניק, כבר היו לה מוצרים נוספים, בעיקר בתחום האורולוגיה.

מדטרוניק יצאה לשוק המסחרי עם הסטנט, עד שכעבור שנים ספורות הוא הוחלף בסטנטים מתקדמים יותר, שפותחו בידי חברות אחרות. "יחסית לסטנטים שבאו לאחר מכן, הסטנט שפיתחתי החזיק מעמד שש שנים, וזה זמן ארוך, יותר מאשר כל הדורות האחרים של הסטנטים, שמחזיקים בקושי חצי שנה", אומר ביאר.

להערכתך, רכישת אינסטנט השתלמה מבחינת מדטרוניק?

"קשה לדעת כמה היתה שווה אינסטנט לאחר הרכישה, משום שאחרי הרכישה היא נמחקה מהמסחר בנאסד"ק. עם זאת, בשנים הראשונות שלאחר הרכישה, ההכנסות והרווחיות של מדטרוניק עלו באופן משמעותי".

ואכן, בשנות השיא, הצליחה מדטרוניק להגיע ל-10% מנתח השוק העולמי בתחום. באשר לאינסטנט, הרי ששנתיים לאחר שנרכשה, נסגרה מדטרוניק-אינסטנט ישראל, במסגרת גל פיטורים גדול בחברה העולמית. הייצור עבר לאירלנד, והמו"פ לארצות-הברית.

חברות בסדר גודל דומה נמכרו בשנים האחרונות במחירים גבוהים בהרבה. אתה לא מתחרט על מחיר המכירה?

"אומר יותר מכך: באותו זמן היתה חברה מתחרה אמריקנית, AVE, שנמכרה למדטרוניק בסכום שהיה אז אגדי - 3.7 מיליארד דולר.

"אבל האמת היא, שבשעתו הייתי עסוק יותר בצד המדעי ופחות בצד העסקי. מי שהחליט למכור וגם ניהל את המשא-ומתן היו המשקיעים האחרים, כמו בן-חיים, פל ואחי. אבל אני לא חושב שהיינו פראיירים. למדתי בחיים שעוברים קו אחד, ומיד מסתכלים על הקו הבא, כאשר בכל פעם אני שמח בחלקי ובמה שעשיתי בקו הקודם.

"יכול להיות שלו היינו מחכים יותר זמן ומתחילים בעצמנו את השיווק והמסחור, היינו מגיעים לשווי משמעותי יותר - אבל אני לא מתחרט על שלא חיכינו. אי-אפשר לדעת מה היה קורה לאחר מכן".

"היחס של רפפורט לא השתנה"

שנה לפני מכירת אינסטנט מונה ביאר למנהל מחלקת הקרדיולוגיה הפולשנית בבית-החולים רמב"ם בחיפה. ב-1999 מונה לדיקן הפקולטה לרפואה בטכניון. בראש המשקיעים הגדולים בחברות מדעי החיים הפועלות במסגרת זו, עומד איש העסקים השוויצרי-יהודי ברוס רפפורט, שעל-שמו קרויים הן הפקולטה והן מכון רפפורט הפועל בתוכה.

הזרוע המסחרית של המכון נקראת ביו-ראפ טכנולוגיות, והיא עוסקת בעיקר בתחום התרופות, בתחום הביוטכנולוגיה ובפיתוח שיטות גנטיקה מולקולרית. המכון מפעיל לפחות שלוש חברות סטרט-אפ העוסקות בנושא, וביאר מכהן כדירקטור במועצות המנהלים של החברות, מבלי להיות יזם או שותף.

כדיקן הפקולטה, עד כמה אתה מכיר באופן אישי את רפפורט?

"רפפורט הוא תורם מאוד מרכזי מאז 1972, ומלווה את הפקולטה לאורך כל השנים ומכל הבחינות האפשריות. אני מעריך שהוא תרם לנו כבר עשרות מיליוני דולרים. הוא אחד האנשים המיוחדים ביותר שהכרתי. לא אדם קל, אבל חם ותומך ללא סייג במשך שנים. בזכותו גם הגענו להסכמי שיתופי-פעולה עם גורמים מחקריים ומרכזים רפואיים שונים בעולם".

לרפפורט היו כמה אכזבות עסקיות ועימותים משפטיים בארץ, הקשורים לקרן ההשקעות אתגר שבה השקיע, ולחברת לפידות השייכת לו. איך זה השפיע עליכם?

"יכול להיות שהאכזבות העסקיות שלו השפיעו פה ושם, אבל לאורך השנים הוא ממשיך להיות אחד מעמודי התווך שלנו. אני לא מכיר תורם אחר שלא גר בארץ, ומגיע בכל שנה לטקס השנתי שלנו. הוא גם עוקב אחר כל תרומה, ויש לו דרישות. הוא דורש שהתרומה תגיע ליעד המקורי שלה, וזה לגיטימי וחיובי.

"במשך השנים הפכנו לידידי נפש. הוא דובר עברית שוטפת, ובגלל הבוגרים הערביים של הפקולטה, הוא גם נואם בערבית במהלך טקס הענקת התארים השנתי. מבחינתי, הוא תמיד ידע לנתק את עצמו מהעסקים, כאשר הדברים נגעו לפקולטה. אני לא יכול להצביע על שינוי כלשהו שחל בהתייחסות שלו אלינו בשנים האחרונות, בעקבות ניהול העסקים בארץ".

במהלך השנים היו לרפפורט תוכניות לפיתוח פרויקטים רפואיים שונים, הקשורים גם לפקולטה וגם לבית-החולים רמב"ם הסמוך.

"לרפפורט יש חלום להיות שותף במדיקל סנטר של המזרח התיכון, שיביא לכאן חולים מכל מדינות ערב. בעבר דובר על שיתוף-פעולה כזה עם רשת המרכזים הרפואיים האמריקנית הידועה מאיו-קליניק (רשת המיועדת בעיקר לבעלי יכולת כלכלית גבוהה, ד' ח'). שיתוף-הפעולה הוא בתחום המחקרי, והיינו שמחים אם בעתיד הוא יכלול גם הקמת מרכז קליני, אך כנראה שזה ייקח קצת זמן".

רפואה לעשירים בלבד

בינתיים, אומר ביאר, יש עוד הרבה מה לשפר במערכת הבריאות בארץ. "המערכת עובדת כל הזמן באווירה של משבר תקציבי, או באווירה של על סף משבר. הכול מתנהל למעשה עד למשבר הבא. בצורה כזו, אי אפשר להגיע לתכנון אסטרטגי.

"אני יכול להעיד, כדיקן של בית-ספר לרפואה, כי אין שום תכנון אסטרטגי של רופאים בארץ. היום ארבע הפקולטות לרפואה בארץ מונחות לפעול כך, שהן 'ייצרו' יחד 350 רופאים בשנה. זה מנוגד להמלצות של ועדת פזי, שמונתה בשעתו על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, ושקבעה כי חייבים להיות לפחות 1,000 רופאים בארבע הפקולטות.

"בשנים קודמות המכסה הזו מולאה על-ידי הרופאים העולים, אבל בשנים האחרונות העלייה נפסקה, ונוצר מחסור ברופאים. צריך באופן מיידי לחזור למצב של 1,000 רופאים בשנה. חבל שהמועצה להשכלה גבוהה דחתה את הנושא בעוד שנה".

היכן נעוץ שורש הבעיה של הכשרת מספר לא מספק של רופאים?

"בתקצוב הסטודנטים. המועצה להשכלה גבוהה מתקצבת רק 80-100 סטודנטים בשנה בכל פקולטה. אלה מספרים שיביאו אותנו למשבר קשה. אני מקווה שנשנה את רוע הגזירה לפני שיתרחש משבר עמוק. בפקולטות טובות בעולם יש 130 סטודנטים בשנה".

מה באשר לאיכות הרופאים?

"הרופאים בישראל הם ברמה גבוהה מאוד. הבעיה היא שאנחנו נמצאים במשבר כלכלי, שמוריד את רמת הטיפול באוכלוסייה - וזה מונע שוויון. רק מי שידו משגת יכול להשיג מוצרים רפואיים יקרים - ואסור שדבר כזה יקרה.

"מערכת המחקר הרפואי בארץ נמצאת בעמדה נחותה מאוד לעומת העמיתים שלנו באירופה. התקציב נמוך מאוד, ולמדען הראשי של משרד הבריאות מוקצבים סכומים מצחיקים. שר הבריאות צריך להפסיק את המצב העלוב הזה, של תמיכה כספית כל-כך נמוכה במערכת המחקרית הרפואית. צריך לשקול הקמת מועצה לאומית בנושא, שתנסה להציל את המצב".

מה עם האחריות של משרד האוצר?

"באוצר יש גישה שאומרת, שבתי-חולים צריכים לטפל רק ברפואה נטו ולא במחקר. זו תפיסה לא נכונה, כי מחקר איכותי מעלה את רמת הטיפול הרפואי. המחקרים גם מכניסים הכנסות נוספות, אשר מופנות לאחר מכן לשיפור התשתיות הרפואיות. אם המצב יימשך כך, נהפוך למדינת עולם שלישי. האם באוצר לא רואים חברות כמו טבע, שהתפתחה סביב מכון ויצמן?".

אתה מדבר על מחקר, אבל האזרחים מרגישים בראש ובראשונה את הפגיעה הקשה בסל הבריאות.

"הקיצוץ בסל הבריאות קשה מאוד. הפגיעה היא אך ורק בשכבות החלשות, ואסור שזה יקרה במדינה כמו שלנו. אני מקווה שהממשלה תשכיל לעצור את המגמה הזו. אני יכול לציין דוגמה מהתחום הקרוב אליי: לאחרונה נהוג בעולם להשתמש בטכנולוגיה המתקדמת של סטנט מצופה בתרופה (המשתחררת באיטיות, ומונעת היצרות חוזרת של העורקים, ד' ח'). לצערי, כיום השיטה הזו נגישה בארץ רק לעשירים. משרד הבריאות לא מוכן לממן ולו חלק השיטה, שעלותה 2,500 דולר. זה דבר שהדעת לא סובלת".

"הייתי משוכנע שנזכה בנובל"

ביאר הוא דמות לא שגרתית על מפת הרפואה הישראלית: מעטים הם הרופאים העושים מסלול מרשים של יזמות, ובמקביל נחשבים לכוכבי רפואה ואקדמיה בארץ ובעולם. הוא מתמחה בעיקר בתחום הקרדיולוגיה הפולשנית (צנתורים), ונחשב לאחד הצעירים שבין הרופאים הבולטים בארץ. מאחוריו ארבע שנים בתפקיד הדיקאן, שבמהלכן הגיע להישגים רפואיים לא-מעטים ברמה העולמית.

"עשיתי מסלול לא-שגרתי, שהולך ותופס יותר ויותר תאוצה בשנים האחרונות", הוא אומר. "תחילה למדתי רפואה, לאחר מכן שירתי ביחידות קרביות בצה"ל, עשיתי פסק-זמן ומיד עברתי ללמוד הנדסה רפואית בטכניון לדוקטורט. כיום, עוד כאשר אתה סטודנט מתחיל, אתה יכול לבחור אם אתה רוצה ללמוד את שני התארים יחד - גם רופא וגם מדען-מהנדס - ואז במקום ללמוד עשר שנים, אפשר לקצר לשבע".

הפיתוח הראשון של ביאר החל להתבשל ב-1983, במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במערכת החייאה וסיוע ללב כושל. המערכת שפיתח אמורה היתה להחליף את ההחייאה הידנית ולעזור ללב הנמצא באי-ספיקה קשה. בעקבות הפיתוח הזה חבר ביאר לאוניברסיטה הטובה ביותר בעולם בתחום הרפואה, ג'ונס הופקינס במרילנד, שם אמור היה להמשיך ולפתח את המערכת החדשנית.

האמריקנים ניסו למסחר את המערכת והקימו חברה שתעסוק בכך, אחרי שביאר כבר עזב את האוניברסיטה. "לצערי, זה לא הצליח מסחרית", אומר ביאר. "אולי המערכת הזו באה לפני זמנה. אולי היום היא היתה מצליחה יותר".

לאחר מכן נכנס ביאר לתחום ההדמיה התלת-ממדית של הלב, באמצעות תהודה מגנטית-גרעינית (MRI) - תחום מחקר שזיכה בשבוע שעבר שני רופאים מארצות-הברית ומאנגליה בפרס נובל לרפואה. ביאר עצמו עסק בעיקר בעיבודים ובתוכנות שמספקות את תמונת המצב של תפקוד הלב. בשנים 1985-1990 הטכניון וג'ונס הופקינס שיתפו פעולה בנושא, וביאר היה מעורב בכך.

"הייתי משוכנע שהשנה אנו, בטכניון, נזכה בפרס נובל לרפואה, ולא הפרופסורים הזרים שזכו בו", אומר ביאר. "אני מדבר על פרופ' אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו, שגילו תגלית מדעית מרשימה, אם כי כזו שלא רשמו עליה פטנט. הם גילו את מערכת פירוק החלבונים בתא לפני כ-20 שנה, וזה תרם מאוד למניעת מחלת הסרטן ומחלות תורשתיות.

"תמיד לוקח זמן לזכות בפרס נובל מאז חשיפת התגלית, וחשבנו שהגיעה העת. הם גם זכו לפני שנה בפרס השני בחשיבותו אחרי הנובל - פרס לסקר המחולק מדי שנה בארצות-הברית, ובדרך-כלל מי שזוכה בו, זוכה מיד לאחר-מכן גם בפרס נובל לרפואה".

"לחוקרים אצלנו יש מוטיבציה"

הפקולטה לרפואה בטכניון - שבשבוע שעבר ציינה 30 שנה להיווסדה - מתגאה בהיותה אחד המוסדות הייחודיים בעולם המשלבים אקדמיה ורפואה במסגרת אוניברסיטה מדעית-הנדסית. אלא שהתפר העדין הזה, בין מחקר רפואי ליזמות רפואית שהיא תולדה שלו, הוא גם מקור לעימות ולחיכוכים. הרבה מאוד כסף - ואת זה יודעים כבר כל חברי הפקולטה - טמון בפיתוח רפואי חדשני.

כמה שווים כל הפיתוחים הרפואיים שנולדו בטכניון והפכו למסחריים?

"אני מעריך, שבעולם מסתובבים המצאות ופיתוחים של הטכניון שמכניסים מאות מיליוני דולרים בשנה. יש ניסיון למקסם עוד יותר את הפוטנציאל, אבל זה לא פשוט. אוניברסיטה לא בנויה כמו חברה מסחרית, המסוגלת למקסם בקלות יחסית את הכנסותיה.

"יש גם ניגודי אינטרסים, כי מצד אחד אתה חייב כאקדמאי לכתוב במהרה מאמר המתאר את התקדמותך המדעית, ומצד שני, אם אתה עושה זאת ולא רושם פטנט, אתה חשוף להעתקות. אומנם יש כיום יותר מודעות לכל נושא רישום הפטנטים וההגנה על הזכויות, אך אנחנו האקדמאים עדיין לא הפסקנו לגמרי להיות נאיביים".

אומרים שאינסטנט היתה זו שגרמה לתזוזה מהכיוון הנאיבי לכיוון העסקי-מציאותי יותר של האקדמיה הרפואית.

"אני בטוח שזה תרם. הטכניון מאוד פתוח בנושאים האלה, כמו אוניברסיטאות מובילות בחו"ל, וגם נדיב יותר כלפי החוקרים. לחוקר אצלנו יש די מוטיבציה להצליח. למדעי החיים יהיה חלק מרכזי בעתיד, אבל הם דורשים השקעות כבדות מאוד, ואני מבין שזה קשה מאוד בתקופה הכלכלית הנוכחית. לכן, סיפורי הצלחה כמו אינסטנט, או כמו של מדעני רפואה אחרים בטכניון, גורמים להנהלה להבין שחשוב מאוד להצליח בתחומים האלה".

"הצנתור לא ייעלם"

ביאר מצנן את ההתלהבות מהקרדיולוגיה הלא-פולשנית

כקרדיולוג המתמחה בצנתורים, ביאר מוטרד מכך שבכל הקשור לרפואת צנתורים, לא קיימת בבתי-החולים חשיבה לטווח ארוך. "בחדרי צנתורים, לדוגמה, אין תכנון וכתוצאה מכך נוצר עודף. בכל בית-חולים קטן פותחים חדר צנתור, ואז האיכות לא טובה. מדובר בפיזור יותר מדי גדול של אמצעים יותר מדי יקרים, וזה נוגד את הכלכלה הנכונה.

"הקמת חדרי צנתורים נקבעת לפי לחצים פוליטיים של ראש עיר או מנהל בית-חולים זה או אחר. לא עובדים אצלנו בצורה מסודרת. בהולנד, לדוגמה, יש מחצית מחדרי הצנתורים בארץ, ביחס לגודל האוכלוסייה".

אולי בעתיד הלא-רחוק לא יהיה בחדרים האלה שימוש. בשנים האחרונות נחשפות יותר ויותר תגליות שמאפשרות להחליף את הצנתורים בקרדיולוגיה לא-פולשנית.

"מאוד חשוב לגלות מחלות גם בלי לחדור לגוף. זהו שוק עם פוטנציאל ענק, גם מבחינה מסחרית וגם מבחינה רפואית. הבדיקות הן בדיוק של עד 80%. כל חברות הענק, כמו ג'נרל אלקטריק, פיליפס וסימנס, מפתחות מוצרים של תצוגה תלת-ממדית ללא חדירה, ורמת הדיוק והמהירות מאפשרת לקבל תמונה טובה על עורקי הלב.

"אפשר בהחלט לגלות מחלות באמצעים לא-פולשניים, אבל זה לא יכול להחליף לחלוטין את הצנתור, משום שכאשר המחלה קיימת וצריך לטפל, חייבים לבצע את הצנתור. דוגמה טובה לשימוש בקרדיולוגיה הלא-פולשנית היא האפשרות לשלוח חולה לניתוח מעקפים ללא הצורך לבצע צנתור מוקדם - אבל אנחנו עדיין לא בסיפור הזה. בינתיים הטכנולוגיה מאפשרת רק לדעת האם יש מחלת לב או לא".

האם יש סכנה לעתיד העסקי של הקרדיולוגיה הפולשנית, שהיקפה מוערך בכמה מיליארדי דולרים בשנה?

"לא, אני לא חושב שיהיה תחליף בשנים הנראות לעין".

"אחי וגלוברמן הם צמד חמד"

מי ומי בחבורת היזמים החיפאית

מעט חברות ישראליות בתחום המכשור הרפואי הגיעו לשלב האקזיט, אך אלו שהגיעו לקו הגמר, נמכרו בסכומים מרשימים ביותר. לרובן יש מכנה משותף נוסף - מעורבות קבוצת היזמים הכוללת את פרופ' שלמה בן-חיים, איש העסקים האמריקני-יהודי לואיס פל, ד"ר מוטי ביאר ואורן גלוברמן (רפי ביאר פחות פעיל מהם).

האקזיט המשמעותי ביותר התרחש ב-1997, עם רכישת חברת ביוסנס על-ידי חברת הענק ג'ונסון אנד ג'ונסון, תמורת 400 מיליון דולר. החברה הוקמה על ידי בן-חיים, שהחזיק יחד עם אחיו עמית בכ-40% ממניותיה. המשקיעים הנוספים היו קרן יוזמה (1.7%), לואיס פל (10%), ג'ונסון אנד ג'ונסון (שבמקור החזיקה 14%), דייוויד אקר (10.2%) ומשפחת אונדה היפאנית (9.2%).

המכירה התאפשרה בזכות מוצר חדשני שפיתח בן-חיים: צנתר מתכלה - מעין מערכת ניווט הדומה ל-GPS ממוזער, המאפשרת מיפוי ואבחון מדויק של אברים פנימיים בגוף האדם.

שלוש שנים לאחר מכן, מכרו השותפים בן-חיים, פל, מוטי ביאר, גלוברמן ואלעד מגל את חברת אינפלואנס לחברת הענק האמריקנית פייזר, תמורת 65 מיליון דולר. אינפלואנס עוסקת בשתלים מיקרו-כירורגיים, המאפשרים שליטה במתן שתן לאוכלוסייה המבוגרת. להרכב הזה של קבוצת היזמים יש שליטה גם בשתי חברות שטרם ביצעו אקזיט משמעותי, והעוסקות אף הן במכשור רפואי - ביי-פס ודיסק-או-טק.

אקזיט נוסף יצא לפועל השנה, כאשר חברת אקס-טכנולוג'יס נרכשה על-ידי החברה האמריקנית גאיידנט ב-200 מיליון דולר. החברה עוסקת בצנתרים לטיפול בהיצרות עורקי לב, והיא הוקמה על-ידי פל, בן-חיים, ד"ר אורי הלביא, ד"ר שלמה בוקשפן, גיא שנער ורון סולר. קרן אתגר החזיקה 45% ממניות החברה, ובאחוזים בודדים החזיקו גם הקרנות יוזמה, גיזה 1 וגיזה 2.

על-פי ההערכות, בן-חיים הוא המרוויח הגדול בחבורת היזמים במסגרת האקזיטים הישראליים, והוא שלשל לכיסו כ-140 מיליון דולר. גלוברמן, הפחות מוכר מביניהם, הוא מהנדס רפואה במקצועו. לדברי רפי ביאר, "אחי מוטי וגלוברמן הם צמד חמד, והם עובדים כל הזמן במשותף. גלוברמן הוא למעשה המהנדס של כל הפעילויות היזמיות של אחי".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות