גורו בע"מ

מעריציו המסורים של קית רנייר (Raniere) אומרים שהוא אחד האנשים הנבונים והאתיים ביותר החיים כיום. הם מתארים אותו כגאון צנוע ורך-דיבור, המאבחן את הרעות החולות של החברה בבהירות יוצאת-דופן. הם אומרים שמשנתו רבת-ההשראה באימון מנהלים (Coaching) עשויה להעצים גם את האנשים המצליחים ביותר בעולם ולקדם אותם לעבר רמות גבוהות יותר של הכנסה וסטטוס. התוכנית שלו, יאמרו לך, יכולה אפילו לרפא חוליים כמו סכרת ועקמת.

יותר מ-3,700 אנשים כבר הגיעו לרנייר, בן 43, ול"תוכניות להצלחה ניהולית" (Executive Success Programs), בית-הספר שייסד ב-1998 - רובם המכריע בשיטת "חבר מביא חבר". בין הלקוחות נמצאים גם המיליארדר אדגר ברונפמן (מאיפריית סיגראם), נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ושתי בנותיו; אנטוניה ס' נובלו, לשעבר ראש מינהל הבריאות האמריקני; סטיבן קופר, המנכ"ל הנוכחי של אנרון; שילה ג'ונסון, מייסדת-משותפת של רשת הטלוויזיה לשחורים Black Entertainment Television; ואנה קריסטינה פוקס, בתו של נשיא מקסיקו. חסידיו של רנייר אומרים שהשיטות שלו מעמיקות את המיקוד שלהם ומעניקות להם תובנות חדות על הגורמים המניעים בני-אדם. "זה כמו MBA מעשי", אומר התלמיד אמיליאנו סלינאס, בנו של נשיא מקסיקו לשעבר.

רנייר, שאינו מחזיק בתואר MBA, גילה את מכרה הזהב הטמון בתוכניות לאימון מנהלים: שוק משגשג של מיליארדי דולרים, הכולל חברות מבוססות ואנשים מוכרים, המבטיחים לסייע ללקוחותיהם - תמורת סכום צנוע - להפוך למנהלים טובים יותר, לייעל את עבודתם, ולנווט עצמם בנבכי הפוליטיקה המשרדית. מאמנים ידועים כמו מרשל גולדסמית, ריצ'ארד ליידר ופרופ' ויג'יי גובינדרג'אן מדרטמות גובים סכומים שנעים מ-25 אלף דולר ליום ועד 100 אלף דולר לשישה שיעורים, המפוזרים על-פני שנה ומחצה. הם מלמדים מנהלים כיצד לשנות את "ההתנהגויות השליליות" שלהם, לגלות מה מניע אותם, ולזהות את המטרות הנכונות להם.

אבל ישנם כאלה שרואים גם צד קודר ומניפולטיבי של קית רנייר. המסתייגים מאשימים אותו בהפעלת תוכנית דמויית-כת, המיועדת לשבור את הלקוחות באופן פסיכולוגי, להפריד אותם ממשפחותיהם ולשטוף את מוחם בבליל מוזר של יומרות משיחיות, שפה פרטית וטקסים דתיים. "אני חושב שזו כת", אומר ברונפמן. למרות שהוא בוגר של הקורס, ובעבר אף היה מתומכיו, ברונפמן לא דיבר עם בנותיו זה חודשים, והוא מוטרד מאוד מהשעות הארוכות ומההשקעה הרגשית והכספית שבנותיו הקדישו לקבוצה של רנייר; לדבריו, אחת הבנות, קלייר, בת 24, הלוותה לקבוצה סכום של שני מיליון דולר, בריבית של 2.5% (הבת, אגב, מכחישה את הטענה).

רנייר טוען שאין בקבוצה שלו דבר שהופך אותה לכת - ובאמת, בוגרים רבים (וביניהם, לדוגמה, קופר) רואים ב"הצלחה ניהולית" תוכנית אימון טובה, ותו לא. ובכל-זאת, רנייר הוא לא האדם שהייתם מצפים למצוא כמדריך הרוחני של העשירים והמקושרים: לפני עשור בלבד הוא הפעיל מה שחשוד כ"תרמית פירמידה", שהניבה למעלה מ-33 מיליון דולר בשנה, וקרסה לאחר שצברה יותר מ-250 אלף משתתפים. בינואר האחרון פסק שופט פדראלי לטובת טוני נטלי, חברתו לשעבר של רנייר, שנכנסה עמו לסכסוך משפטי מר: השופט קבע כי רנייר, "בניסיון-נקמה של מי שנזרק", הטריד את נטלי, הפריע לעסקיה ותמרן אותה להעביר את בנה בן העשר למשמורת אביו. נטלי סיפרה כי היא מאמינה שרנייר שטף את מוחה וגרם לה להאמין שהיא הוצבה על האדמה כדי לשאת את ילדו - ילד שישנה את מהלך ההיסטוריה, כך אמר. רנייר מכנה את ההאשמה הזו "מגוחכת ובלתי-הגיונית".

"אני חי חיים של עכבר כנסייה"

בימים אלו רנייר מעדיף שחסידיו יכנו אותו "חלוץ". שותפתו לעסקים ומי שמכהנת כפניה הציבוריים של "הצלחה ניהולית", ננסי סאלזמן, בת 49, מכנה את עצמה "מושלמת". זקנו של רנייר ושערו הארוך והחום משווים לו מראה של ישו, והתנהלותו המהורהרת מפתה את המתבונן לטעות ולהאמין שהוא פרופסור לפילוסופיה, או משורר שוליים. אין לו רשיון נהיגה, והוא הולך (לפעמים עד 18 ק"מ ביום) או נזקק להסעות מידידיו. הוא אומר שאין לו חשבון בנק, וכי אינו נוטל לעצמו כל שכר מתוך 4 מיליון הדולר שהחברה שלו מכניסה כל שנה: "אני מחשיב כל דבר כתשלום על פעולותיי", הוא אומר. למרות שבבעלותו בית צנוע סמוך לאולבני, ניו-יורק (בשותפות עם אחת מידידותיו), הוא מבלה את לילותיו בבית אחד משלושת חבריו. הוא טוען שאין לו מיטה. "אני חי חיים של עכבר כנסייה", הוא אומר בחיוך חם ומרגיע.

משנתו היא מסתורית, אפופה ז'רגון פרטי וסתום על אתיקה וערכים, ומתמקדת באתוס של שאפתנות עיוורת, בדומה לגיבוריה של איאן ראנד. השטיק שלו: שים את ענייניך-שלך בראש, אל תפעל לפי רצונם של אחרים, והימנע מ"טפילים" (הכינוי שלו לאנשים הזקוקים לעזרה). רק אם תנקוט בדרך זו תישאר נאמן לעצמך ותהיה "אתי" באמת. הצד השני של המטבע, כמובן, הוא שלילתם של ערכים כמו חסד, חמלה ועבודת-צוות - אבל אולי אנחנו מפספסים את הרעיון.

"הצלחה ניהולית" דומה לקבוצות מוטיבציה אחרות, כמו לנדמארק או סטרלינג. היא גם מזכירה את תוכניות "הפוטנציאל האנושי" משנות ה-70, מעורבבות עם כמה אלמנטים מהסיינטולוגיה ומקבילה ל"אסט" (EST), קבוצת המוטיבציה של וורנר ארהארד, שזכתה לקיתונות של ביקורת. אבל שלא כמו ה"אסט" - האוסרת על תלמידיה להשתמש בשירותים בזמן השיעור, לדוגמה - "הצלחה ניהולית" מציעה שפע של הפסקות. התלמידים משלמים עד עשרת-אלפים דולר לחמישה ימים של הרצאות וחיטוט-רגשי אינטנסיבי, המתפרסים על-פני 13 שעות ביום. הם חולצים את נעליהם לפני שהם נכנסים לכיתה, לומדים לחיצות-יד מוזרות וחוגרים חגורות-בד בצבעים שונים, המסמלות את מיקומם בהיררכיה של הארגון. כשתלמיד מדרגה גבוהה נכנס לחדר, עליהם לקום כהבעת כבוד. הם לומדים לקוד זה לזה ול"חלוץ"; כשהוא עורך הופעה אלביס'ית נדירה, התלמידים נוהרים אליו. כמה לקוחות-לשעבר טוענים שראו אותו מברך את תלמידותיו לשלום על-ידי נשיקה על שפתיהן. רנייר מכחיש.

אחת ליום, התלמיד משנן את תריסר עקרונות הקבוצה, שכתב רנייר - ביניהם, לדוגמה: "אין שום קורבן מושלם; לפיכך, אני בוחר שלא להיות קורבן". למרות גאוניותו הבלתי-מעורערת של רנייר, יש בעקרונות כמה וכמה טעויות דקדוקיות. הנימה האפוקליפטית שלהם ניכרת: העולם מלא אנשים המנסים "לגנוב זה מזה, להרוס ולהפיל זה את זה, ולשמוח זה בנפילתו של זה". לפיכך, "להמשך שרידתו של המין האנושי", חיוני שעושרו של העולם ומשאביו "ינוהלו בידי אנשים מצליחים ואתיים" - כלומר, אנשים שאומנו ב"הצלחה ניהולית".

פירמידות פורחות באוויר

במידה רבה, זוהי עבודת מכירות - וכזו שבאה בקלות לרנייר, מאחז-עיניים מקצועי. הוא נולד בברוקלין וגדל בפרברי ניו-יורק, וירש מאביו הפרסומאי כישרון טבעי למכירות. ביוגרפיה ישנה מכנה את קית "אחד משלושת פותרי-הבעיות הטובים בעולם". אתר האינטרנט שלו מציג את השלושה: אלברט שוייצר, מרגרט מיד - ורנייר עצמו. "אנשים יכולים להיות טובי-לב, השאלה היא: האם זה יקדם את צורכיהם?", הוא כותב, ומגיע למסקנה שהתוכנית שלו "מציגה את השינוי שעל האנושות לעבור, על-מנת לשנות את מסלולה של ההיסטוריה".

רנייר טוען שהוא דיבר במשפטים שלמים כבר בהיותו בן שנה, לימד את עצמו מתמטיקה ברמת תיכון ב-19 שעות בלבד בהיותו בן 12, ובגיל 13 כבר שלט במספר שפות מחשב ובמתמטיקה ברמה אקדמית. בילדותו, הוא קרא ספר מדע בדיוני של אייזיק אסימוב, שגיבורו היה מדען שגילה כי הגלקסיה שבה הוא חי נידונה לכליה, וכי הוא יכול לצמצם את כל מגוון ההתנהגויות האנושיות לכדי משוואות מתמטיות. רנייר, נלהב מהרעיון, ניסה לעשות את אותו הדבר בעצמו.

ב-1990 רנייר החליט ליישם את התיאוריה שלו בעסק החדש שפתח, "Consumers' Buyline" - תוכנית שיווקית שפעלה מאולבני, הבטיחה עמלות נאות ללקוחות ותיקים שגייסו חדשים. הוא נסע ברחבי ארצות-הברית, קידם הנחות על מוצרי מזון, מדיחי-כלים ונופשונים, וגייס קהל של אלפי רעבי-רווח נלהבים. "הוא היה דמות מיתולוגית: הבחור עם ה-240 איי.קיו מגיע העירה", מספר רוברט ברמנר, מפיץ-לשעבר.

רנייר מספר כי בסוף 1993 הוא מכר סחורות ושירותים בהיקף של מיליארד דולרים, העסיק 80 איש, ורשם כרבע מיליון מנויים ששילמו לו 19 דולר בחודש רק כדי למכור את מוצריו. הוא טוען ששוויו אז עמד על 50 מיליון דולר. ברמנר מספר כי רנייר לא נשא עליו כסף, וכי הוא ישן במשך היום, הגיע למשרד סמוך לשעה עשר בלילה, וכינס ישיבות באחת אחרי חצות.

אבל העסקים קרסו, החובות צמחו והלקוחות התלוננו. רגולטורים ב-20 מדינות ברחבי ארצות-הברית החלו לחקור. ב-1993, התובע הכללי של מדינת ניו-יורק הגיש כתב אישום כנגד "Consumers' Buyline", בטענה שמדובר בתרמית פירמידה. רנייר הגיע עם התביעה להסכם פשרה, לפיו לא יודה באשמה, אך ישלם 40 אלף דולרים - מהם שילם תשעת-אלפים בלבד. רנייר טוען שאין ביכולתו לשלם את השאר. מאידך, הוא טוען גם שהוא מתקיים על חסכונותיו הנאים.

שנה מאוחר יותר, רנייר הקים חברה דומה, National Health Network, שמכרה ויטמינים. הוא וחברתו באותה תקופה, טוני נטלי, פתחו חנות למזון-בריאות בקליפטון פארק, ניו-יורק. ואז, יום אחד ב-1997, רנייר פגש את מי שתהפוך לשותפה העסקית שלו: ננסי סאלזמן, אחות ותרפיסטית שלמדה היפנוזה והשאה נוירו-לינגוויסטית, המשמשת לטיפול ושינוי התנהגויות (גם רנייר למד השאה כזו).

עשה במו-ידיך: כת לעשירים

כשסאלזמן פגשה את רנייר, היא היתה בעיצומה של תקופה קשה בחייה. היא מצאה את רנייר מרתק: הוא הפך למדריך הרוחני שלה, והיא - לחסידה המסורה ביותר שלו. "בתולדות האנושות, התגלית של רנייר היא החשובה ביותר מאז המצאת הכתב", היא כתבה באחד הפרסומים שלהם.

בין כה וכה היא טיפלה גם בחברתו של רנייר, טוני נטלי, והלוותה לה 50 אלף דולר לעסקי מזון-הבריאות שלה. כשהעסק קרס ב-1999, השתיים נקלעו לסכסוך מר בבית-דין לפשיטות רגל באולבני. רנייר צידד בסאלזמן; נטלי עזבה. על-פי מסמכי בית-המשפט, רנייר שלח לה ציטוטים מ"גן-העדן האבוד", לפיהם "התומך ברוע, כדי לקבל את הגנתו, הוא טיפש וחלש", שרטט דיאגרמה שסקרה את חייה, ואמר שהיא עלולה למהר לחצות את "מחסום הגאווה", ולעבור ל"מוות סיוטי".

רנייר וסאלזמן לא מכחישים את ההאשמות הללו, אבל טוענים כי אפשר שנטלי עיוותה את מסמכי בית-המשפט - טענה שנטלי דוחה כ"מגוחכת". על-פי בית-המשפט, רנייר גם שלח את המשטרה לבית אמה של נטלי, והשמיע מספר איומים כלפיה וכלפי משפחתה. רנייר ערער על הקביעות הללו מספר פעמים, והביא את נטלי לסף קריסה. "אני לא יכולה לחשוב, לעבוד או לשלם את חובותיי", היא אומרת.

ב-1998 סאלזמן הקימה בדלאוור את Nxivm, החברה שהשיקה את "תוכניות להצלחה ניהולית", והגישה בקשה לרישום פטנט על "טכנולוגיית" שינוי-ההתנהגות של רנייר. היא וה"חלוץ" הסכימו שהוא יקבל נתח מהרווחים בנקודה מסוימת. שיעורים של התוכנית מוצעים עתה באולבני, מנהטן, סיאטל, בוסטון ומספר ערים במקסיקו, עם תוכניות להתרחבות.

מתחת למעטה החשאיות

באוגוסט האחרון התכנסו 50 יזמים במשרד קטן סמוך לנמל התעופה של אולבני ודנו בלהיטות במילים כמו "ערך" ו"אתיקה". ימי הלימוד נפתחו בשמונה בבוקר ב"מחיאת כף על-חושית", הדומה לפתיחת מושב בית-משפט בפטיש-שופטים. אזי עוברים התלמידים שיעורים בנושאים "כסף", "פניו של היקום", "שליטה, חירות וכניעה" ועוד. הם לומדים מינוחים מבלבלים וסוליפסיסטיים: "טפילים" הם אנשים שסובלים, יוצרים בעיות במקום שאלה אינן קיימות, ותובעים תשומת-לב. "מדכאים" הם אלו הרואים את הטוב, אבל רוצים להרוס אותו. כך, למשל, אדם שמותח ביקורת על "הצלחה ניהולית" מראה התנהגות "דכאנית".

בשיעור "כסף", התלמידים לומדים כי כל דולר שבוזבז מייצג חלק ממאמץ, וכי "החלוץ מזהה את רעיון הנתינה והלקיחה עם יושרה". המאמנים מעודדים את תלמידיהם לעבור כל שיעור מספר פעמים, בעלות של אלפי דולרים - ולחשוב על כל דולר שבוזבז כייצוג ראוי למאמץ הזה. באחת מהיחידות המרכזיות של חומר הלימוד, המכונה "חקירת המשמעות", המנחים חוקרים את אמונותיהם של התלמידים ואת הרקע שלהם, ומחפשים "כפתורים רגשיים". התלמידים מעודדים לחשוף הרגלים שליליים, לתאר כיצד הם מסייעים לשרידתם, ולהתחייב לשנותם.

החשאיות מקודשת. תלמידי השיטה חייבים לחתום על הסכם סודיות ולהישבע שלעולם לא ידברו על החומר הנלמד. אם יפרו את השבועה, הם "יפרו את הכנות והיושרה הפנימיות". באוגוסט האחרון רנייר תבע אחת מתלמידותיו באשמת חשיפת מידע. בשעה שכתב "פורבס" ביקש להשתתף באחת הסדנאות, הגיש לו פרקליטה של הקבוצה הסכם סודיות בן שלושה עמודים, האוסר עליו לחשוף דבר ממה שיראה או ישמע בסדנה. הכתב סירב (ומאוחר יותר קיבל אישור לביקור חטוף באתר באולבני).

כל זה עלול להיות אינטנסיבי מדי לחלק מהמשתתפים. אחת התלמידות, צעירה בת 28 ממשפחה ידועה במקסיקו, עברה לילות ללא שינה וסדנאות של 17 שעות, ואז התמוטטה נפשית במוטל סמוך לאולבני, ונזקקה לטיפול פסיכיאטרי. הרופא שטיפל בה, קרלוס רואדה, מדווח כי בשלוש השנים האחרונות טיפל בעוד שני תלמידים של רנייר - אחת מהם סבלה מהתקף פסיכוטי.

סטפני פרנקו, עובדת סוציאלית מניו-ג'רזי, שילמה 2,160 דולר, לא כולל הוצאות, בעבור סדנה בת חמישה ימים במרכז באולבני, בהמלצת אחיה-למחצה. קרובים נוספים של פרנקו הצטרפו גם הם לסדנה, אבל פרנקו הודאגה מהטקסים שערכה הקבוצה ומההדגשה המושמת בה על גיוס תלמידים נוספים. המשפחה פנתה לריק א' רוס, מומחה לכתות מניו-ג'רזי, וזה פרסם מידע על הקבוצה באתר האינטרנט שלו - ונתבע מיד על-ידי רנייר וסאלזמן, שהאשימו אותו בהפרת זכויות יוצרים, ודרשו שהמידע יוסר מהאתר. בספטמבר נדחתה התביעה על-ידי שופט פדראלי.

המשפחה שכרה גם את ג'ון הוכמן, פסיכיאטר פלילי המלמד באוניברסיטת UCLA, שבחן את חומר הלימוד בקורס, ותיאר אותו כ"ממלכה יחידה במינה, הנשלטת על-ידי 'חלוץ' שמחבר את מילונו-שלו לשפה האנגלית, מקיים קוד מוסרי משלו, ומרוויח את כספו על חשבונם של תלמידיו המשתתפים בשיעוריו. זוהי ממלכה ללא גבול פיסי, אבל עם גבולות פסיכולוגיים ברורים, המשפיעה על האופן שבו התלמידים מבלים את זמנם, חושבים ומתקשרים ביניהם". גם נגד הוכמן הגישו רנייר וסאלזמן תביעה על הפרת זכויות-יוצרים.

רנייר וסאלזמן אומרים שהם נזהרים מלקבל תלמידים בעייתיים. בעולמם שלהם, אלו המפקפקים בראיית העולם של רנייר לא מבינים כלום. הוא מדבר לאט וביסודיות, סוטה מהנושא פעם אחר פעם, משתמש במילים שהגדיר לצרכיו, ואז עוצר כדי להסביר אותן. אתם עשוים לחשוב שמדובר בגאוניות צרופה - או בולשיט מוחלט.

כך או כך, חסידים רבים מוכנים להישבע בשמו של "החלוץ". חלק מהתלמידים הגיעו לדרגה המאפשרת להם לגבות 20% עמלה על גיוס תלמידים חדשים, אבל רוב התלמידים מגיעים בשביל חוויית הסדנה עצמה. שרה ברונפמן, בתו בת ה-26 של אדגר ברונפמן, מספרת שהיא החלה להשתתף בסדנאות בסוף 2002, אחרי שנישואיה קרסו. באותה עת היא חיה בבלגיה, ושמעה על הקורסים מידיד המשפחה. היא תהתה כיצד ועד כמה עשוי רנייר לסייע לה. מאז היא כבר קודמה לדרגת מאמנת, וכעת היא עובדת במשרה מלאה בעבור "הצלחה ניהולית".

שרה וחסידים אחרים דנים באפשרות של הקמת מרכזים באוסטרליה ובמקומות אחרים. רנייר גייס משקיעים פרטיים שמוכנים להשתתף בבניית מרכז בן 75 אלף רגל סמוך לאולבני, בעלות של 15 מיליון דולר. בתכנון המקורי, הבניין אמור היה להיבנות על משטח אבן ולהסתיים בגג זכוכית משושה. התכנון הוא "מחווה לציביליזציה" - צעד נוסף במשימה להפיץ את בשורתו של החלוץ על-פני העולם. "אני לא יודעת עד כמה אתם מכירים את משפחתי", מספרת שרה ברונפמן, כשהיא מלטפת את חגורת המדריכה הכרוכה לגופה, "אבל בעבורי, כמי שלא נאלצה לעבוד מעולם, קבלת החגורה הצהובה הזו היתה רגע מרגש מאוד. זה היה הדבר הראשון שהרווחתי בכוחות עצמי".