סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין מקנה למחזיק הזכות לעשות דין עצמי ולפנות פולש למקרקעין,
בתוך 30 יום מהפלישה. לשם כך, רשאי המחזיק לבקש את עזרת המשטרה. השאלה הנשאלת
היא, האם מגבלת 30 היום מכוונת אך למועד הפנייה למשטרה, או שמא לביצוע הפינוי
על-ידי המשטרה? ביהמ"ש המחוזי בב"ש קובע, כי גם המשטרה מחויבת לפעול בתוך 30
היום האמורים.
סייח סלימאן ואח' (להלן: "המשיבים") פלשו לשטח הנמצא בבעלות המדינה (להלן:
"המבקשת"). למחרת הפלישה הגישה המבקשת תלונה למשטרה, עם בקשה לפינוי המשיבים.
המשטרה, מטעמי עומס וסדרי עדיפויות, החליטה לבצע את הפינוי כשבעים יום לאחר
קבלת התלונה. המשיבים פנו לבית משפט השלום בבאר-שבע בבקשה, שיוציא צו מניעה
זמני למנוע פעולות חד-צדדיות ושלא באמצעות נקיטת הליכים משפטיים.
בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבים, תוך קביעה שחלף המועד בו רשאית המבקשת
להסתמך על סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, הקובע: "תפס אדם את המקרקעין שלא כדין,
רשאי המחזיק בהם כדין תוך שלושים יום מיום התפיסה להשתמש בכוח במידה סבירה
כדי להוציאו מהם" (להלן: "הסעיף").
בית משפט השלום אבחן בין נפגע פרטי לבין המדינה כנפגעת בדבר תחולת הסעיף. תקופת
הזמן שנקבעה בסעיף הינה של שלושים יום. לשיטתו, על המדינה לפעול, לרבות ביצוע
הפינוי על-ידי המשטרה, תוך שלושים יום ממועד תפיסת המקרקעין. על המדינה לסיים
איפוא את פעולת הפינוי תוך שלושים יום. זאת, בניגוד לאדם הרגיל, "אשר פונה
לעזרת המשטרה ואינו שולט בעיתוי העזרה שקיבל..". לפי קו זה קבע בית משפט קמא,
כי בפניה למשטרה תוך שלושים יום יצא הפרט ידי חובתו, לפי הסעיף. אם המשטרה
מתעכבת בטיפול, גם לאחר חלוף שלושים יום ממועד התפיסה, אין זה מוציא את הפרט
מגדר דרישת הזמן שנקבע בסעיף. על החלטה זו הגישה המבקשת בר"ע לבית המשפט המחוזי
בב"ש, בפני השופט הנדל. לטענת המבקשת, החלטת בית משפט קמא תחייב אותה לפעול
שלא באמצעות המשטרה, ותוצאה זו אינה ראויה. בעיקר מתרעמת המדינה על הקביעה,
שיש שני דינים של עשיית דין עצמי, האחד של הפרט והאחר של המדינה.
השופט הנדל קובע כי, הסעיף הינו חריג. הכלל הוא שאין מקום לעשות דין עצמי,
לשם כך הוקמו בתי המשפט - על מנת לפתור סכסוכים, למנוע עשיית דין עצמי ולהלחם
נגד התופעה.
מה הבסיס לחריג של דין עצמי? המשפט הוא דבר מעשי, לכן אין הוא יכול להתעלם
מהאינסטינקט של אדם לקבל בחזרה מה שנלקח ממנו. כדי לגשר בין שלטון החוק לבין
טבעו של האדם, הגביל המחוקק הישראלי את האפשרות של עשיית דין עצמי למקרה בו
פלוני חפץ להחזיר לעצמו את אשר נלקח ממנו זה עתה. דהיינו, מימד הזמן עומד כתנאי
מרכזי, שבלעדיו אין.
על פי הסעיף, המחזיק רשאי לפעול בכוחותיו הוא תוך שלושים יום, בתנאי שהוא משתמש
בכוח סביר. אין הוא חייב לפנות לבית המשפט או למשטרה. המחזיק גם רשאי לפנות
לצד ג' כדי לסייע לו לפנות את הפולש. שוב, בתנאי שהגורם המסייע משתמש בכוח
סביר, ופועל בסד הזמן שנקבע.
ניתן גם לפנות למשטרה כדי להוציא מסיג הגבול. ודאי שהמחזיק במקרקעין רשאי לפנות
למשטרה תוך שלושים יום. במצב זה, אם המשטרה תפעל אף היא תוך שלושים יום מיום
התפיסה, אזי הפעולה הינה במסגרת הסעיף לכולי עלמא.
מה המצב אם הפניה למשטרה נופלת תוך שלושים יום, ואילו היא מעכבת את הטיפול?
האם תקופת שלושים הימים חייבת לכלול את פעילות המשטרה, כטענת המשיבים, או שמא
די בכך שהפניה למשטרה נעשתה תוך שלושים יום, כטענת המבקשת?
כל גישה טומנת בחובה קושי משלה. אם נקבל עמדת המדינה, יצא שהמשטרה רשאית לפעול
גם אחרי חודשים רבים, ועדין יחול הסעיף. אם כך, התאריך היחיד הקובע הינו מועד
הפניה, ואילו לאחר מכן שעון החול אינו אוזל. מהצד האחר, אם נקבל עמדת המבקשים,
יאלצו המדינה, או הגורם הפרטי, להיות תלויים בסדרי העדיפויות של המשטרה, או
לחילופין לפנות לגורם פחות מיומן שיבצע את הפינוי תוך שימוש בכוח, על המחיר
בפגיעה בסדר הציבורי שעלול לנבוע מכך.
השופט הנדל מכריע, כי הסעיף דורש, כי המשטרה גם היא מחויבת לפעול תוך שלושים
יום מיום התפיסה. הסעיף מגביל את הפעולה לזמן מסוים, אין אבחנה בסד הזמן בין
המחזיק לבין צד ג' לבין המשטרה כצד ג'. כאמור, מדיניות שיפוטית דורשת פרשנות
דווקנית של הסעיף.
ברם, אם העושה פונה לבית משפט בשל אי נכונות המשטרה לפעול, אין חובה על בית
המשפט לסיים את מלאכתו תוך שלושים יום, וגם רשאי הוא להורות למשטרה לפעול אפילו
במידה וחלפו שלושים הימים. באשר לשאלה אם יש לפנות לבית המשפט תוך שלושים יום,
אם לאו, קיימת מחלוקת מלומדים. השופט הנדל לא מכריע במחלוקת זו.
יש ליתן את הדעת אף לשיקולים מעשיים. לנוכח המשימות הרבות המוטלות על המשטרה
מכל כיוון ומכל עבר, ניתן להניח, שאם המשטרה אינה מוגבלת בזמן לאחר הפניה של
מחזיק הנכס, קשה יהיה לתמרץ אותה לפעול תוך חודש נוסף ולא תוך מספר חודשים.
התוצאה הסופית: הערעור נדחה.
בר"ע 768/02, בית המשפט המחוזי בב"ש, השופט: ניל הנדל.
בשם המבקשת: עו"ד רז לוי מהפרקליטות.
בשם המשיבים: עו"ד תוסיה כהן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
