מכרז אינו מכרז, חוזה אינו חוזה, ומחיר אינו מחיר

במדינה שבה מילה היא לא מילה ומכרז הוא לא מכרז, יש לשבח את האוצר על שהחליט לחרוג מהנוהג המקובל ולמנוע שינויים במכרזי התפלת המים. אמנם, לא ברור עדיין אם האוצר יעמוד בלחצים של נציבות המים ושל השר יוסף פריצקי, הדוגל, כביכול, בשינוי שיטת הממשל. אבל דבר אחד ברור: שיטת המכרזים המקובלת בארץ עד כה משקפת את השתלבות המדינה במרחב השמי, בניגוד לטענות אויבינו.

עובדה זו בולטת אם בוחנים את הנעשה במכרזי מע"ץ, הממונה על עשרות כבישים, צמתים ומחלפים. בעבר נהגה מע"ץ לגלות בספרי התקציב - שאמנם אין כמעט מי שיעיין בהם - בכמה אומדים את מחירו של כביש, וכמה הוא עולה באמת. הגילוי היה חלקי, וגם רשימת הכבישים והמחלפים הנחשפים השתנתה מידי שנה, למרות שכביש ישראלי נורמלי נסלל במשך 7 שנים, אם לא 15.

יתר על כן: בשנים האחרונות החליטה מע"ץ שלא לעייף את הקוראים המעטים, ונמנעה מהצגת האומדנים והשינויים בהם, אף שהקורא החרוץ יכול לעמוד על השינויים הללו מתוך עיון בלוחות המפרטים את הפרויקטים של מע"ץ בלי ציון השינויים במחיריהם הריאליים. ואכן, יש שכר לעמלו של הקורא החרוץ. מתברר לו שאמנם כן, בישראל מכרז אינו מכרז, חוזה אינו חוזה, ומחיר אינו מחיר. הלוח מפרט, באורח חלקי ומשתנה, את השינויים הריאליים באומדן מחירי הכבישים, הצמתים והמחלפים, כולל גם טור הקרוי "הסבר" ובו ניתן הסבר קצרצר, הטעון הסבר כשהוא לעצמו. ההסבר המקובל קרוי "תוצאות מכרזים", והוא מעורר תימהון רב. הנה, למשל, סלילת כביש חיפה-טירת הכרמל החלה ב-1997 באומדן של 20 מיליון שקל, שתפחו עד 1999 ל-25 מיליון שקל - הכל במונחים ריאליים ולא אינפלציוניים - כאשר בתוך שנה נוספת קפץ המחיר הריאלי ל-35 מיליון שקל, דילג ל-39 מיליון שקל בשנת 2001 ולא נחה דעתם של העובדים על-פי המכרז, עד שהעלו את המחיר ל-53 מיליון שקל - ריאליים - ב-2002.

עד כמה שידוע לכל מי שנוסע בין חיפה לטירת הכרמל, לא יכולה להיות סיבה אמיתית להתייקרות ריאלית של הסלילה, שתעלה את המחיר עד פי 2.65 מהאומדן המקורי. ההסבר הקרוי "תוצאות מכרזים" אינו יכול לשכנע גם כשמדובר בכביש עוקף הוד השרון, שמחירו זינק מ-40 מיליון שקל ב-1997 ל-55 מיליון שקל ב-1999, ל-70 מיליון שקל ב-2001, ול-84 מיליון שקל ב-2002. אם עקיפת הוד השרון עלתה פי 2.1 מהאומדן המקורי, קל לחשוד שנעקפו כאן עוד כל מיני דברים.

יודעי דבר טוענים, שמע"ץ קיימת בארץ יותר משמונים שנה, מאז שהחלוצות והחלוצים - כולם יהודים ואפילו סיני אחד לא היה ביניהם - סללו את כביש טבריה-צמח. לכן, אפשר היה לחשוב, שאומדן מחיר של כביש יכלול מראש את הנתונים הבאים: אורך, רוחב, טיב הקרקע, העומס הצפוי, כמות הכורכר, החצץ והאספלט. במדינה שבה סוללים בבת אחת 60 כבישים בתקציב שנתי שמספיק ל-6 כבישים, האומדן יכול לכלול מראש אפילו את הנזק שיגרמו שטפונות, גנבי חול וכיוצא בכך, בעשור שיידרש עד סיום הכביש. בקצרה, רק ההשתלבות שלנו במרחב השמי מסבירה את האפשרות שכביש יעלה יותר מכפליים מהאומדן המקורי.

רשימה חלקית, המצרפת נתונים חלקיים שנכללו בספרי התקציב בשנים שונות, כוללת 26 כבישים, צמתים ומחלפים. ב-15 מהם, "תוצאות מכרזים" ייקרו את הסלילה, אם בשיעור צנוע ואם בשיעור מדהים, כמתואר לעיל. עם זאת, יש גם נסים. צומת כפר-סבא-רעננה היה צריך לעלות 25 מיליון שקל, אבל הקבלן גילה נדיבות והסתפק לבסוף ב-23 מיליון שקל. התברר גם שיש עוקף מייקר ויש עוקף מוזיל: עוקף רמלה-לוד עלה 50 מיליון שקל שנתיים אחרי שנאמד ב-60 מיליון שקל.

מנינו כאן, בפירוט חלקי, 17 פרויקטים מתוך 26 שנכללו ברשימתנו החלקית. מה קרה לשאר התשעה? "תוצאות המכרזים" אינו התירוץ - סליחה, ההסבר - היחיד להקפצת המחיר הריאלי. יש עוד הסברים. למשל, "תשלומי הפקעות".

קשה להבין איך עולים תשלומי ההפקעות יותר מהאומדן, ידוע גם ידוע שבכל תולדות מע"ץ היה רק מקרה אחד ויחיד שבו הציע מי שהציע למנכ"ל משרד התחבורה להיפגש עם ידידו של המציע מחטיבת אלכסנדרוני, כדי שיוסיף לו על תשלומי ההפקעה וגם מקרה זה הסתיים בלא כלום מפני שעיתוננו גלובס "דחף את האף". אז איך קרה ש"תשלומי הפקעות", יחד עם "תוצאות המכרזים" העלו את מחירו של כביש יקנעם-פרדיס מ-95 מיליון שקל ב-1996 ל-300 מיליון שקל ב-2002? השמאי הממשלתי רע עד כדי כך? מהנדסי מע"ץ מחורבנים עד כדי כך? היתכן שכביש יעלה במונחים ריאליים פי 3.15 מהאומדן? יתכן גם יתכן. עובדה.

עובדה? שתי עובדות. כביש מקוה ישראל-בית דגן נאמד בשנת 1997 ב-45 מיליון שקל. מה עשו לו "תוצאות המכרזים" ותשלומי "הפקעות"? העלו את מחירו ל-75 מיליון שקל ב-1999, ל-90 מיליון שקל ב-2000, ל-105 מיליון שקל ב-2001 ול-113 מיליון שקל ב-2002. מה קרה כאן? בכל שנה הפקיעו עוד 2 דונם שלא שוערו מראש? בכל שנה הכריזו מכרז על עוד חצי קילומטר שלא שוער מראש? לא. סתם השתלבו במרחב השמי והקפיצו את מחיר הכביש פי 2.5 מהאומדן.

כאמור לעיל, בשנתיים האחרונות מצניעים אנשי מע"ץ את הנתונים שנהגו להציג, חלקית, בעבר. מכריזי מכרזים אחרים, בתחומים נוספים של עבודות ציבוריות, מעולם לא נהגו להציג בפני הציבור את הפערים שבין העלויות המוטלות עליו לבין האומדנים הנקבעים מראש לעלויות אלו. אז טוב שהאוצר מנסה לעשות סדר בבלגן - על שחיתות איננו מדברים, כמובן. ואם יצליח - יבורך!