שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, הילה גרסטל, חייבה תובעים בהפקדת סכום ערובה גבוהה, בסך 150 אלף שקלים, להבטחת הוצאות הנתבעים, והכל בפיתחה של תביעה שהגישו הראשונים כנגד האחרונים.
חברת ביטוח מגדל נקטה הליכי הוצל"פ למימוש משכנתא הרשומה לטובתה על דירת הנתבעים. עו"ד פלאי קרני מונה ככונס נכסים למכירת הדירה. משלא סולק החוב נתן ראש ההוצל"פ צו לפינוי התובעים מהדירה, ולאחר הליכים שונים חתמו התובעים בפני כונס הנכסים על הסכמה לפינוי. הם פינו את הדירה, אך חזרו ופלשו אליה.
ניסיונם להשיג צו שיאסור על הנתבעים לפנותם מהדירה נכשל, והדירה נמכרה לצד שלישי. התובעים הגישו, אפוא, תביעה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו הנתבעים אינם זכאים לגבות את החוב בטרם ימציאו אישור על גובה החוב, וכי תיק ההוצל"פ נפתח "בניגוד לדין".
תקנה 519 לתקנות סד"א איננה מפרטת באילו מקרים ראוי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בתי המשפט עושים שימוש בסמכות הנתונה להם בשלושה סוגי מקרים - כשהתובע מתגורר בחו"ל ואין לו נכסים בארץ, ויקשה לגבות ממנו את הוצאות הנתבע (אם תביעתו תידחה); או כשהתובע לא המציא את מענו; או משהדבר נדרש בנסיבותיה של התביעה הספציפית.
בתי המשפט מפעילים את הסמכות הנ"ל במשורה, לבל תיפגע זכות הגישה לערכאות. תקנה 519 מאפשרת לאזן בין זכות זו לבין הבטחת הוצאותיו של נתבע, "הנגרר" בעל כורחו לבית המשפט.
במקרה הנדון, ההצדקה לחיוב התובעים בהפקדת הערובה מושתתת על שתיים - על מבחן יכולת הפירעון של התובעים (אין להם משאבים כלכליים למימון ההוצאות בעתיד, אם ייכשלו בתביעתם), ועל סיכויי התביעה.
במישור הראשון, לתובעים חובות גבוהים, העולים על שיעור נכסיהם (הדירה), ומכאן שחששם של הנתבעים מוצדק הוא. במישור השני, ניכר בתובעים כי הם עושים ניסיונות חוזרים ונשנים לכפור ולהתכחש לחובותיהם, תוך התכחשות למסמכים עליהם חתמו בעצמם, ותוך נסיונות לעכב את ביצוע מימוש הנכס ופרעון חובותיהם. *
(ה"פ מחוזי ת"א 265/03 דיאמנט ואח' נ. חברת ביטוח מגדל ואח', החלטה מיום 19.10.03. השופטת הילה גרסטל. בשם הנתבעים עו"ד פלאי קרני)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
