ניתוח ללא הרדמה

שאברול הוא במאי עקבי מאוד. רוב סרטיו עוסקים בבורגנות הכפרית של צרפת, והוא נוהג לביים אותם בסגנון מאופק, מינורי, אירוני במודע, אבל אף פעם לא סנטימנטלי. כזהו גם סרטו החדש "פרח הרוע".

התסריט נכתב על-ידי שתי תסריטאיות צעירות, על-פי הנחייתו של שאברול, ועניינו סודות אפלים במשפחה בורגנית בעיירה קטנה, במחוז בורדו. הסיפור מתרחש היום, אבל עוסק בעבר הרחוק והאפל של צרפת, ימי מלחמת העולם השנייה, כמקור לסוד נורא שמאפיל על התנהלותם של בני המשפחה.

מישלין שרפן (סוזן פלון), שכולם קוראים לה דודה לין, היא הבעלים של בית-המשפחה העתיק, ובו היא חיה מילדות. היא בתו של פייר שרפן, ששימש פקיד גבוה בממשל וישי בשנות המלחמה. כלומר, היה משתף פעולה עם הנאצים. בנו, אחיה של מישלין, התנגד לדרכו בקולות רמים מדי וסופו שנרצח. אחותו נקמה את מותו וחיסלה במו-ידיה את אביה הפאשיסט.

אלא שהסיפור המזעזע הזה איננו העניין המרכזי בסרט, הוא הצל הכבד שמעיב על חייה של המשפחה. כרגע חיים בבית שלושה דורות. מהדור שאחרי מישלין נמצאים אחייניתה אן שרפן-ואסר ובעלה ז'ראר ואסר. פעם, אן היתה נשואה לאחיו של ז'ראר, שמת ב-1981 בתאונת דרכים מסתורית, ביחד עם אשתו של ז'ראר. גם נסיבות התאונה הקטלנית נותרות סוד שמור שלא מדברים עליו.

הדור השלישי הוא הילדים. לאן בת מבעלה הראשון, מישל, ולז'ראר בן מנישואיו הראשונים, פרנסואה. השניים צעירים ויפים, אוהבים ומבקשים לממש את אהבתם, כבר ביום שפרנסואה (בנואה מג'ימל) שב משהות ארוכה באמריקה.

אלא שעם בואו, על-פי הסימנים הידועים של הבן האובד, יוצאים שלדים מארונות המשפחה הבורגנית. האב (ברנאר לה קוק) ז'ראר, הוא בעל בית-המרקחת היחיד בעיירה, שמנהל פרשיות אהבים מזדמנות בחלקו האחורי של הבית. האם אן (נטלי ביי) רוצה לרוץ לבחירות העירוניות וסיכוייה להיות ראש העיר גדולים, אלא שמכתב סודי שהגיע לידי העוזר הנאמן שלה, מכיל האשמות חמורות על המשפחה, כולל הסוד ההוא מן המלחמה.

האב לא כל-כך מעוניין שאשתו תרוץ לבחירות, ומכאן ברור שהכול חושדים שהוא זה שמריץ את המכתב. מי שרואה בנעשה במשפחה תוהו ובוהו לא-מוסרי היא בתה של אן, מישל היפה (מלאני דוטי). במיוחד מטרידה אותה נוכחותו של האב החורג, שהוא בעצם הדוד, שהתנהגותו כלפי נשים מתגלה כמסוכנת גם כלפיה. לא ברור אם הוא באמת מאיים עליה מינית, אבל הסרט מתחיל כשגופתו עדיין חמה ומדממת בחדר המשפחה עתיק-היומין.

שאברול מוותר על הזמן המקובל. הבורגנות, המוכרת לו היטב, עושה בזמן שימוש אחר, וגם הוא הולך בעקבותיה. בית המשפחה, על כל האביזרים והריהוט שבו, הוא אותו בית כבר חמישים שנה, לכן גם לא הכרחי שהסרט ייראה כמו פלאשבק מסורתי, שבסופו נשוב לפתיחת הסיפור והסוד יתגלה. זהו לא סרט מתח, אלא ניתוח ללא הרדמה של רופא מיומן, שהחולה שלו היא הבורגנות הצרפתית הכפרית.

שאברול בא משם, מבורגנות כזאת, מהון משפחתי עתיק ומבית שבו הגברים שימשו רוקחים. במקרה, הוא עזב בגיל צעיר לפריס והפך לקולנוען, ולכן אפשר וצריך לראות ב"פרח הרוע" סרט כמעט אוטוביוגרפי.

טשטוש הזמנים מאפשר לשחקנית הוותיקה סוזן פלון להגיש משחק שובה-לב, שגונב את ההצגה ממבחר השחקנים המצוינים האחרים, והכול בזכות האיפוק, החיוך האירוני והמראה הכל-כך בורגני שלה. הם למעשה הסרט כולו.

האחרים סובבים סביבה, וגילוי הסודות איננו הכרחי לשאברול. הוא מעוניין בניתוח עצמו ולא בתוצאותיו. הבורגנות הרי תמיד תנצח, גם אם מעיב עליה סוד מזוויע, כמו התנהגות נבזית בזמן המלחמה.

כוחו ואופיו של הסרט שאובים גם מיחסו הכפול של שאברול לבורגנות. הוא מתעב אותה, אך שבוי בקסמיה. הוא שונא את הבורגנים, אבל הוא אחד מהם.

"פרח הרוע". במאי: קלוד שאברול. תסריט: קרולין אלישב, לואיז למברוש. צילום: אדוארדו סרה. מוסיקה: מתיו שאברול. עם: נטלי ביי, בנואה מג'ימל, סוזן פלון