המינויים הזמניים: ברק יזיע בוועדת חוקה

הדיון בשאלה התעורר בעקבות בקשתה של מערכת המשפט להאריך בחמש שנים נוספות את תוקפה של הוראת השעה שחוקקה לפני עשור והוסיפה שני תקנים לבית המשפט העליון. בכך הועמד מספר השופטים בעליון על 14. תוקפה של הוראת השעה יפוג בסוף דצמבר. פירושו של דבר שאם לא תענה וועדת חוק, חוקה ומשפט לבקשה ייאלצו שני השופטים המחוזיים המכהנים בפועל: אסתר חיות וסלים ג'ובראן, לעזוב את בית המשפט העליון לאלתר ולשוב לבתי המשפט מהם באו.

ברק מבקש שהוועדה תאריך את תוקפה של הוראת השעה ותשאיר את מצבת השופטים בעליון כמות שהיא. ועדת החוקה, גם אם תענה בסופו של דבר לבקשתו, מתכוונת לתת לו להזיע קודם. אצל חלק מחברי הוועדה מדובר בעוינות אישית כלפי ברק האיש והסמל, אצל אחרים מדובר בחיסול חשבונות עם שר המשפטים, החתום על הבקשה להאריך את תוקפה של הוראת השעה.

לחברי ועדת חוקה יש בטן מלאה על השר יוסף לפיד, שמנע מפרקליטת המדינה להתייצב בפניהם בפרשת מזרחי וסירב להציג בפניהם את דו"ח המיעוט של שלושת הפרקליטות. מה שהתפרש אצל רבים מהם כזלזול בסמכותה של הוועדה עתיד לשוב עכשיו אל מערכת המשפט כבומרנג.

העימות המרכזי צפוי להתמקד בשאלת המינויים בפועל. המינויים הללו חשובים מאוד בעיניו של אהרן ברק ויתר שופטי העליון משום שהם מאפשרים להם בחינה בלתי אמצעית של מועמדים לשיפוט מבתי המשפט המחוזיים. המינויים בפועל גם תורמים רבות להספק של בית המשפט העליון. כבר שנים שהשופטים בפועל, כל אחד בתורו, מככבים בראש דירוג היעילות של בית המשפט העליון.

אלא שמחוץ לעליון מעוררים המינויים הללו לא מעט התנגדות וביקורת. גם משום התחושה שהם מעניקים למועמדים הבאים מבתי המשפט המחוזיים יתרון על פני מועמדים ממגזרים אחרים וגם משום ההיבט העקרוני, לפיו מכהנים בעליון שופטים שטרם הוכתרו כמתאימים לתפקיד.

החשש הוא ששופטים כאלו עלולים לכוון את עצמם לפסיקה שתמצא חן בעיני מי שיחליט בסופו של הליך אם למנותם למינוי של קבע. יש בוועדת חוקה מי שסבורים כי גם אם יוחלט להענות לבקשתם של לפיד וברק ולהאריך את הוראת השעה המעלה את מספר השופטים ל-14, צריך לנצל את ההזדמנות ולחסל את תופעת המינויים הזמניים.

לאלו נתן שלשום יו"ר הכנסת, ראובן רבלין, תקווה גדולה. רבלין אמר בוועדת חוקה כי משיחות שקיים עם ברק התברר שנשיא בית המשפט העליון הפנים את הביקורת והוא נכון לוותר על המינויים הזמניים ולהפוך את 14 התקנים למינויים של קבע. ברק, כשיתייצב בפני הוועדה בשבוע הבא, יתייחס בהרחבה לנקודה הזו, אבל בסביבתו הקרובה אומרים שחברי הוועדה עתידים להתאכזב.

ברק, מסתבר, אכן מוכן שמספר השופטים בעליון יועמד על 14, מבלי שיהיה כפוף עוד להארכות מדי חמש שנים. אבל הוא אינו מוכן להתחייב כי לא יהיו עוד מינויים זמניים. ברק מבקש לשמור לעצמו את הזכות להחליט כמה מתוך 14 התקנים יהיו במינוי של קבע וכמה במינוי זמני.

לתפישתו, ההחלטה הזו צריכה להיות שיקול פנימי של המערכת, קרי של שופטי העליון ונשיאם, תוך שהם משקללים ולוקחים בחשבון גם את הביקורת על תופעת המינויים הזמניים. במילים אחרות: ברק מוכן לשמוע את הביקורת על המינויים הזמניים, ומוכן גם להבטיח לקחת אותה בחשבון. הוא לא מוכן לוותר על המינויים הללו.

התמודדות אחרת, מפתיעה יותר, צפויה לברק מול יוזמה ספונטנית להגדלת מספר השופטים בעליון ל-16. תיאור העומס על מערכת המשפט נגע כל כך לליבם של הח"כים עד שהם העלו רעיון חדש: למה רק 14 שופטים, למה לא 16? אם העומס כל כך מכביד אז בואו נפתור אותו אחת ולתמיד.

שלשום בוועדת חוקה התנגד שר המשפטים יוסף לפיד ליוזמה הזו בשמו של הנשיא ברק. ברק, אמר לפיד, מתנגד להגדלת התקנים כדי לשמור על "טיב המוצר": "קשה למצוא מועמדים שעומדים בכל הקריטריונים שדרושים משופטי העליון וברק חושב שהגדלה פתאומית של מספר השופטים תפגע באיכות בית המשפט העליון", פרשן לפיד את ברק.

ברק מצידו עתיד לומר לחברי הוועדה דברים שונים מעט. הבעיה אינה במציאת מועמדים מתאימים ל-16 כסאות, יגיד ברק לח"כים, הבעיה היא שבית משפט עליון שיושבים בו 16 שופטים קבועים הוא גוף גדול מדי, מסורבל מדי, שיתקשה לשחרר הלכה אחת ברורה. ברק יציע לחברי הכנסת לא לגעת במצבת השופטים של בית המשפט העליון ולהשאיר אותה על 14 שופטים, כולל מינויים בפועל. צריך לראות אם הח"כים יצליחו להתאפק.

יוסף הנוזף

מי שעוקב אחר התמקמותו של יוסף לפיד במעמקי כס השר אשר על המשפט לא יכול להתעלם מהסגנון החדש שמביא איתו לפיד לתפקיד: החל בנזיפה בפרקליטות עדנה ארבל, נאוה בן אור ויסכה ליבוביץ', בגין סגנון חוות דעתן החולקת בפרשת מזרחי, דרך הנזיפה במשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דוידה לחמן מסר, עקב הפרסומים על התנגדותה למועמדותו של יורם טורבוביץ' לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וכלה בנזיפה בשופטת המחוזית שרה סירוטה בשל התבטאותה נגד נאום של אליקים רובינשטיין.

לפיד הוא ללא שום ספק שר המשפטים הנזפן ביותר שכיהן עד כה, והוא מוצא לנכון להביע עמדה גם בנושאים שקודמיו לא היו מעלים על דעתם להפעיל לגביהם את סמכותם, בוודאי לא דרך אמצעי התקשורת.

ההתנגשות בין רובינשטיין לארבל, בן אור וליבוביץ' היא דוגמא טובה לעניין זה. לפיד, בסופו של תהליך, כינס את ארבל ורובינשטיין לשיחת פיוס בארבע עיניים. זה מהלך מהסוג המוכר והמקובל במשרד המשפטים. אבל לפני כן הוא הוציא הודעה לעיתונות שבה הוא מסכם את עמדות הניצים, מפרשן את המצב המשפטי וכאמור, נוזף בפרקליטות על האופן שבו ניסחו את חוות דעתן החולקת.

למה צריך השר לשפוט בין היועץ לפרקליטות? האם אמור היה המהלך הזה להרגיע את הרוחות? ובכלל, מאימתי נכנס שר משפטים לשאלת ניסוחה של חוות דעת משפטית? מה יהיה השלב הבא: ביקורת על ניסוחם של פסקי דין?

אז חלק מזה הוא עניין של סגנון אישי, שלא לומר כוחני, אבל חלק הוא עניין עקרוני יותר של תפישת ניהול. ללפיד יש כבוד רב לבית המשפט העליון ולאהרן ברק העומד בראשו. אבל חוץ מהם, כל השאר צריכים לזכור שיש בעל בית, בוס, סמכות עליונה. לפיד לא מתכוון לצאת ממשרד המשפטים עם תווית הפודל, כפי שקרה לרבים מקודמיו. סדרת הנזיפות של השבועות האחרונים מכוונת היטב לשדר כלפי מטה שלא מתעסקים עם השר או עם מי שהשר חפץ ביקרו. כמו אליקים רובינשטיין, כמו יורם טורבוביץ'.

תגובת שר המשפטים, יוסף לפיד: "השר מקפיד מאוד על קיום הסמכויות על פי החוק ובייחוד על ההפרדה שיש בין שר המשפטים מחד והיועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה מאידך בכל הנוגע לתיקים הפליליים. אך השר צמוד לנושאי חקיקה שהם בהחלט בסמכותו וגם עומד על כך שיהיה לו מידע מעודכן לגבי כל נושא שהוא אמור לשאת עליו באחריות לפני הכנסת".