ליפקין-שחק: אני לא מבין את התגובה של ממשלת ישראל; מה מפחיד אותם? למה הם נבהלים?

הרמטכ"ל לשעבר: "גם בוושינגטון כבר שמעתי דיבורים על מדינה אחת לשני עמים וזה כמובן יהיה סוף המפעל הציוני" * קלינטון לביילין: "אעזור לכם למכור את התכנית"

"אני לא מבין את התגובה של ממשלת ישראל על הבנות ז'נווה. מה מפחיד אותם? למה הם נבהלים? למה כל הרבנים והפוליטיקאים נרעשים כל כך? לא בגלל החשש שהממשלה תאמץ את המסמך אלא מפני שהם פוחדים שהציבור יתחיל לשאול שאלות".

כך אמר אמש בראיון ל"גלובס" אמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל לשעבר, בתום סוף שבוע בוושינגטון ובניו-יורק שבו ניסו יוזמי מסמך ז'נווה, יוסי ביילין, ליפקין שחק ויאסר עבד ראבו, לצבור תמיכה מגורמי ממשל, מאו"ם וממעצבי דעת קהל בארה"ב בתקווה שגיבוי אמריקני יעניק לתכנית לנקודות זכות בדעת הקהל בישראל.

הם לא הצליחו, ולדבריהם כלל לא ניסו, לערער את מעמדה של מפת הדרכים כמכשיר המדיני היחיד להשגת הסדר בין ישראל לפלשתינים, אך עלה בידם לקבע את הבנות ז'נווה ככלי שעשוי לסייע ביישום המפה. הישג חשוב אולי יותר: הם הצליחו לתת לתכניתם לגיטימציה, שנבעה מעצם נכונות בכירים בממשל להיפגש עימם, מהכרזת הנשיא ג'ורג' בוש שהמסמך קונסטרוקטיבי, ומהתייחסות אינטנסיבית באמצעי תקשורת מרכזיים. כמעט בן לילה, נהפכה תכנית ז'נווה לשחקן פעיל בזירה המזרח-תיכונית.

מזכ"ל או"ם, קופי אנאן, אמר ביום ו' לביילין ועבד ראבו, כי מסמך ז'נווה יידון במושב הבא של הקווארטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה ואו"ם). הוא הביע תמיכה במסמך, אם כי הדגיש את כפיפותו למפת הדרכים, ששורטטה ע"י הקווארטט.

הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שפגש במקרה את ביילין ועבד ראבו ברכבת מוושינגטון לניו-יורק (השלושה נאלצו לוותר על טיסותיהם בגלל מזג האוויר הקשה בחוף המזרחי ביום ו') הבטיח לשניים שיעזור לקדם את היזמה. הוא נטל על עצמו מחויבות לפנות ישירות לציבור הישראלי ולציבור הפלשתיני במאמץ למכור להם את ההבנות.

ואילו שר החוץ האמריקני, קולין פאואל, אמר לליפקין שחק, ביילין ועבד ראבו, כתום פגישה בסטייט דיפרטמנט ביום ו', כי התרשם שמסמך ז'נווה אינו מנוגד למפת הדרכים, הצהרה משמעותית מאוד מבחינת היזמים. בכל אופן, מדבריו לא עלתה ודאות שוושינגטון מעוניינת בתפריט מפורט כל כך, ומבחינה מסוימת נטול ניואנסים.

לדברי ליפקין שחק, "לאמריקנים היה חשש --- ולא אתפלא אם מישהו ניסה למכור להם זאת --- שיזמת ז'נווה מנסה להחליש את מפת הדרכים". הוא טען, כי אינו יודע מי ה"מישהו". כתב גלובס מציין, כי ישראל ניהלו מסע אינטנסיבי לסיכול הפגישה בין פאואל ליזמי תכנית ז'נווה.

"הסברנו לפאואל שלהפך הדברים, יזמת ז'נווה נועדה לחזק את המפה", אמר ליפקין שחק. "עניינית אין סתירה בין השתיים. עובדה היא, שהמפה אינה מתקדמת בקצב שיוזמיה קיוו להשיג. מסמך ז'נווה, אנו ייתן תנופה למפה ובמיוחד ייצוק תוכן לשלב השלישי שלה. הדבר הוסבר לפאואל והחשש שלו ירד מסדר היום".

בכל אופן, משרד החוץ האמריקני הקפיד לסייג את יחסו לתכנית באמירה ש"אין קיצורי דרך" מחוץ למפה ופאואל עצמו הדגיש, בהודעה נפרדת, שהבהיר ליזמי ז'נווה, כי עמדת הבכורה שמורה למפה.

נוסף לפאואל השתתפו בפגישה, מהצד האמריקני, גם אליוט אברמס, ראש הדסק המזרח-תיכוני במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן; וויליאם ברנס, עוזר שר החוץ ושליח הממשל למזה"ת; ודיוויד סאטרפילד, סגנו. פול וולפוביץ, סגן שר ההגנה, שהיה מתוכנן להיפגש עם אנשי ז'נווה, לא נכח ואף לא קיים עמם פגישה נפרדת.

ליפקין שחק אמר, כי שני הצדדים הסכימו לקיים מגעים נוספים, אך הוסיף: "לא חנכנו ערוץ תקשורת רשמי. אין לנו מנגנון מדיני ולא קבענו כיצד נמשיך להיפגש. אולי באמצעות שגרירים".

"עיקר העבודה שלנו בארץ, לא בוושינגטון", אמר הרמטכ"ל לשעבר. "אנו ממשיכים בעבודת הרגליים. איננו נבהלים מהרבנים שמכנים אותנו בוגדים. הם לא הרבנים שלי. ההתבטאויות האלה לא משמחות אותי. שהם יגנו ואנחנו נעשה. זו קבוצה שמתחילה לנאץ כל פעם שמסתמן סיכוי להסדר כלשהו. אלה רבנים תומכי שנאה. הם לא למדו שום דבר ממה שקרה בארץ בשמונה השנים שחלפו".

הוא אמר, כי תרומתו של המסמך היא יצירת דינמיקה חיובית. "אין ספק שהמצב העכשווי רע למדינה. גם בוושינגטון שמעתי דיבורים, אמנם לא מגורמים רשמיים, על מדינה אחת לשני עמים. התפתחות כזו תהיה סוף המפעל הציוני וסוף ישראל הדמוקרטית. עד שפרצה התכנית, היו שקט ודממה בזירה המדינית, חוץ מהמלחמה בטרור. עכשיו שרון מדבר על צעדים חד-צדדיים. שינוי מציעה פינוי התנחלויות. אפילו מועצת ישע מדברת על תכנית מדינית. הקיפאון לא יכול להמשך. הדמוגרפיה משתנה ללא הרף".

"אין לי מספרים על צעירים ישראליים שיוצאים לחו"ל לחפש פרנסה או שקט", מוסיף ליפקין שחק. "הישראלי הממוצע מוכן להילחם על דברים שהוא מאמין בהם. הוא לא מאמין שאפשר לשלוט על 3.5 מיליון פלשתינים. הוא לא מאמין שצריך להזרים השקעות לקו הירוק שבעוד 20 שנה לא נהנה מהן, השקעות שיכלו ללכת לנגב. הבנות ז'נווה נותנות תקווה שישנה דרך אחרת".