עמרי שרון: אם משתמשים במישהו שיכול לסייע לך - אין בזה שום דבר רע

יום ראשון בבוקר. חבר-הכנסת עמרי שרון מקבל קהל בקפה ג'ו, ברחוב החשמונאים בתל-אביב. מדי פעם ניגש אליו מישהו מבאי בית-הקפה, ומנחית לו צ'פחה חברית על הגב. אחרים דוחפים לו פתק ליד, כאילו היה הכותל המערבי. כאן, ולא בכנסת, נמצא המשרד האמיתי שלו. "אין לי משרד בתל-אביב, רק בירושלים ובבאר-שבע. אני לא מנסה לעשות את מה שאחרים עושים. אני אוהב לעשות דברים בדרך שלי", הוא מסביר ומשחק כל העת בכפית שבידו.

הוא לובש סווטשירט ירוק. את פניו מעטרים זיפי זקן בן יומיים. הצלמת מנסה לשכנע אותו להצטלם, ככה עם הזיפים, אך העוזרת הפרלמנטרית שלו, טלי, שאותה הוא מכיר מהיחידה המובחרת שבה שירת, מטילה וטו תקיף. הוא מחליט להתייעץ עם חבר בטלפון, וגם זה אוסר עליו להצטלם. כל ניסיונות השכנוע אינם עוזרים. "אפילו אימא שלי חשבה שאני לא יפה", הוא אומר.

מכיריו בליכוד מספרים, שיש לו יכולת על-טבעית כמעט ככל שמדובר ביחסים אישיים. שהוא יודע להתאים את עצמו לכל אדם. הוא יושב עם אנשי בוהמה בברים, מטייל בארץ עם חברים מהצבא, וכשהוא מדבר, למשל, עם פעיל המפלגה שלומי עוז, הוא מצליח לתת הרגשה שהם היו יחד מאז גן-הילדים.

התכונה הזו זוכה להערכה רבה בעיקר משום שהיא חסרה כל-כך אצל אביו, ראש הממשלה אריאל שרון, שמעולם לא הצטיין בחיבה מיוחדת לאנשי המרכז. על עמרי אומרים שהוא חיבר את החום של דוד לוי עם ההילה של משפחת שרון ויצר מהם מוצר חדש. "הוא נעים-הליכות מסוג הכפרי", אומר חבר מרכז. "אומנם הוא מתבטא בכבדות, אך אין ספק שיש בו חוכמת-חיים של איכר, שיודע להתאים את עצמו לכל מצב ולכל עונת שנה. הכוח שלו בליכוד נובע מכך שאנשים יודעים שאם רוצים משהו מאריק, צריך לעבור קודם-כול אצל עמרי".

העובדה שהוא חולש על מוקדי-כוח רבים, ושרבים כל-כך בליכוד חייבים לו את הקריירה הנוכחית שלהם, אומרים בליכוד, מובילה לכך שסיכוייו להפוך לנסיך אמיתי טובים מתמיד.

- מי לדעתך יהיה היורש של אביך?

"אני לא מתעסק בזה".

- יכול להיות שאתה?

"לא יודע. יש משהו מאוד יומרני בהודעה כזו. אני מאמין שקודם אני צריך להוכיח שאני מסוגל. אם אעשה את הכול מספיק טוב, אולי אוכל לזכות באמון. אבל להגיד את זה היום, זה נשמע מאוד יומרני".

חלק מהתפקיד זה לעזור לאנשים

בחודשים האחרונים עושה שרון ג'וניור מאמצים עזים להתנתק מחבל-הטבור של אבא, ולהפוך לישות פוליטית עצמאית. הפגישות ביניהם קצת פחות אינטנסיביות, במיוחד לאור העובדה שעמרי מבלה כמה ימים בשבוע בתל-אביב, שם מתגוררת אם בנותיו (דניה בת חמש וחצי, ואיה בת חצי שנה), העובדת כאשת יחסי-ציבור. אומנם הוא עדיין מקפיד להגיע לחוות השקמים בסופי-השבוע, אך העובדה שבחר שלא לגור בה - בניגוד לאחיו גלעד, שגר בחווה עם אשתו ושלושת ילדיו - אומרת לא מעט על המשך הדרך שהוא מתכנן לעצמו.

"כשעמרי נכנס לפוליטיקה היה לו חונך, אורי שני, שהטיל עליו צל גדול. ברגע ששני החליט לצאת מהתמונה ומונה לתפקיד מנכ"ל שיכון עובדים, עמרי גילה שגם הוא יכול לעשות דילים. הוא גילה את ההנאה שבשליטה, וביכולת להזיז דברים", מסביר פעיל ליכוד.

לחברי המפלגה הוא נוהג להבטיח ג'ובים, וגם לקיים. בשונה מאחרים, עמרי לא מתבייש בכך. אם שרון האב היה מתבייש לפעמים שיגידו עליו שהוא מקדם חברים ופעילים, שרון הבן עושה זאת לאור השמש ובגאווה בלתי מוסתרת. למעשה, הוא כמעט הפך את זה לאידיאולוגיה.

כשהחליט להתמודד בעצמו על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, עשה זאת בסניף הדרום של המפלגה. יום הפירעון הגיע מהר מאוד: הפעיל שמעון כצנלסון נבחר לתפקיד יו"ר מפעל הפיס. גמליאל חסין הפך למנהל המוזיאון ברשות הנמלים, בני וקנין זינק לתפקיד יו"ר פלאפון. כך גם מזכיר הממשלה ישראל מימון, והשגריר החדש בלונדון צבי חפץ, נחשבים למינויים שלו.

- במה אתה עסוק יותר, בעסקי מרכז הליכוד או בעבודת חקיקה בכנסת?

"הרבה כנסת והרבה ליכוד. חלק מהתפקיד הוא לנסות לעזור לאנשים".

- קוראים לזה מאכעריות.

"יש הרבה דברים שצריך לסדר. הבירוקרטיה בארץ קשה ומסורבלת. השאלה היא איך מצמצמים את העימות בין האדם לבין המנגנון. אם לצורך כך משתמשים במישהו שיכול לסייע לך, אין בזה שום דבר רע. אומנם זה לא תמיד הערוץ הרגיל והנורמלי, אבל מצד שני, העומס שיוצרת הבירוקרטיה הוא לפעמים בלתי נסבל".

אשריי, ירוק אני

אסור להיות נאיבים. לכן ניתן להניח כי גם הראיון הזה, הראשון ששרון מעניק לעיתונות הכתובה, הוא חלק מן המאמץ האישי והמשפחתי להסיט את תשומת-הלב מהאי היווני, מדודי אפל, מכפר מל"ל ומפרשיות לא נעימות כגון אלה, אל עניינים אחרים. אבל יש כאן עוד משהו. עכשיו, אומרים בליכוד, עמרי נאבק בעבור עצמו. הוא בונה את דמותו הפוליטית, מתוך רצון שביום שלאחר כהונת אריאל שרון, יהיה מי שיזכור אותו.

ציניקנים מסבירים גם את הצטרפותו ללובי הסביבתי בכנסת ברצון "לנקות" אבק שחיתויות שלכאורה דבק בו, באמצעות עשייה "ירוקה". מאחר שהפוליטיקה הגבוהה תפוסה בידי אבא, ובכלכלה הוא לא ממש מבין, הנישה הסביבתית מתאימה לביסוס כותרות חיוביות. שרון מציג את הדברים אחרת. "אין דבר כזה נושא נוח", הוא אומר. "תמיד עסקתי בסביבה, ואני מאמין בחשיבות של זה".

ואכן, ככל שמדובר בפעילות ירוקה בכנסת, שרון באמת נחשב לחבר-כנסת פעיל וחרוץ, שמוכן להירתם להרבה מהמשימות שאליהן קושרים אותו הלוביסטים הירוקים. כיום הוא מכהן כיו"ר המשותף של הלובי הסביבתי בכנסת, יחד עם ח"כ מיכאל מלכיאור מהעבודה.

חברים מציינים את ההבנה הגדולה שלו בטבע הארץ. "תראי לו פרח, והוא מיד יגיד לך את שמו", הם אומרים בהתפעלות. הוא עצמו מסביר את התגייסותו לטובת הסביבה בכך ש"מאז שהייתי ילד לקחתי חלק בפעילות של רשות שמורות הטבע, וגם כיום אני פקח מתנדב של הרשות. החוליה שלי, שעוסקת בפעילות נגד ציד בלתי חוקי, נחשבת לטובה מאוד.

"כל העניין הסביבתי חשוב לי מאוד. כשאני גדלתי, היו בסביבה שלי בעלי-חיים. כשקמתי בבוקר הייתי שומע רעש של חוגלות, ובערב ניתן היה לראות צבאים. אני רוצה לדאוג לכך שגם כשהילדות שלי יגדלו, הן יוכלו ליהנות מהמראה הזה".

בינתיים עסוק שרון בעניינים כמו הוויכוח על חוק החופים שהתנהל בשבוע שעבר - הצעת חוק שהארגונים הירוקים מנסים לקדם זה זמן רב, ושראשי עיריות, קבלנים ומשרד השיכון מתנגדים לה. הארגונים הירוקים מציינים בסיפוק את תרומתו של עמרי לעניין, וזוקפים לזכותו את התייצבות משרד ראש הממשלה לצד החוק.

"זהו חוק חברתי וסביבתי כאחד", אומר שרון. "הוא חוק חברתי, כי הוא דורש מעבר חופשי לכולם בחופים, והוא סביבתי, כי הוא נועד לשמור על הסביבה החופית. אין ספק שזהו חוק נכון וצודק, שנועד להבטיח ניצול נכון של משאב מוגבל, ההולך ומתכלה. לכן אני מגיע לדיוני הוועדה, אומר את דעתי ומנסה להשפיע".

- אומרים ששכנעת גם את אבא.

"לא הייתי צריך לשכנע אותו. זהו חוק נכון וצודק, שנועד למען מטרה ראויה. הוא לא בא לפגוע במה שכבר קיים, אלא לשמור על מה שנשאר".

אלא שלא תמיד העמדות הרשמיות של שרון ואביו תואמות כל-כך. בשבוע שעבר אושרה בות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות, שתפקידה לקצר הליכי תכנון) הקמת תחנת-הכוח הפחמית באשקלון, תוך תמיכה מסיבית של משרד ראש הממשלה - ולמרות התנגדות נחרצת של הארגונים הירוקים. "יש סתירה בין הקמת תחנת-כוח בכלל, ותחנה פחמית בפרט, לבין נושא הסביבה", מודה שרון. "אבל תחנת-כוח מהווה השקעה בתשתיות, היא מספקת מקורות תעסוקה, ולכן צריך לראות איך ניתן להקים אותה תוך פגיעה מינימלית בסביבה".

- אז אתה בעד או נגד?

"אני בעד למצוא את הטכנולוגיה שתזהם הכי פחות. מלכיאור, ח"כ אבו וילן ממרצ ואני ביקשנו דיון דחוף בוועדת פנים ואיכות סביבה של הכנסת. בתום הדיון הוחלט לדרוש דיון נוסף בות"ל בעוד חודשיים, כדי שזו תבחן שוב את הצורך בהקמת התחנה, מועד הקמתה, ואת הטכנולוגיה. אם הות"ל לא תדון שוב, נשקול את צעדינו הבאים".

לא תמצא ולו ארגון סביבתי אחד בארץ שתומך בות"ל.

"אני חושב שבמקרים של פרויקטים לאומיים יש לבחון את נושא קיצור התהליכים. אם מקצרים, יש לקחת בחשבון את כל הגורמים הסביבתיים, להימנע עד כמה שאפשר מפגיעה, למצוא איזון".

החברה להגנת הטבע הגישה בג"ץ נגד הסכם בריכות המלח של משפחת דנקנר באילת ובעתלית, שיעברו שינוי ייעוד לקרקע לבנייה. תתמוך בה גם בנושא זה?

"כרגע אני לומד את הנושא, וכמו בכל מקרה, אני חושב שגם כאן חשוב להגיע לפשרה".

אתה יודע שאי-אפשר גם לשמר את בריכות המלח למען ציפורי הפלמינגו, וגם לבנות שכונת מגורים.

"כמו בכל דבר, גם כאן צריך למצוא איזונים. אני מתכוון להביא את הנושא בפני מלכיאור, ויחד נראה מה נעשה".

הכול ייגמר עד הבחירות

לפני שלילי שרון הלכה לעולמה, מספרים מקורבים, היא הטילה על גלעד ועמרי לשמור על אבא, ולא להשאיר אותו לבד אפילו לרגע, פשוטו כמשמעו. הבנים לקחו על עצמם את המשימה הזו ברצינות המרבית. עד כדי כך, שלעתים ניתן לחשוב שהשלושה הם יחידה אחת.

זה התחיל כששרון היה עדיין שר התשתיות. אנשים בלשכתו מספרים שכבר אז עמרי וגלעד היו מבצעים גיחות למשרד - שכלל אז גם את מינהל מקרקעי ישראל, את עסקי הדלק והגז, חברת החשמל ועוד - ובוחשים בסירי הפוליטיקה.

המשרד הזה היה בית-ספר מעולה לחיים הפוליטיים. כאשר שרון האב מונה ליו"ר המפלגה, לאחר תבוסתו של בנימין נתניהו, התחילה העבודה הגדולה. עמרי, שעד אז הוגדר רק כמי שעובד בחווה, החל לחרוש את הארץ - מסניף לסניף, מחבר מרכז אחד לאחר. בשיתוף עם אורי שני, שכיהן אחר-כך כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הם עשו הכול כדי להגדיל את התמיכה באריאל שרון. "ריכזתי את מטה הבחירות של אבא שלי בבחירות המקדימות ובבחירות הכלליות בשורה של תהליכים, בעיקר של הארגון הפוליטי", מנסח שרון ביובש-משהו את חלקו בבחירת אביו. הסידור היה, בהכללה גסה, שגלעד מביא את הכסף ועמרי מביא את ראשות הממשלה.

הכסף הזה עומד היום במרכז הפרשה המעיבה ביותר על עתידה של משפחת שרון - פרשת האי היווני. בסוף 1998 איתר איש העסקים דוד אפל, בעזרת סוחר הנשק נורמן שקולניק, עסקת מיליארדים מפתה: הקמת אתר מלונאות, שעשועים והימורים באי פטרוקלוס הסמוך לאתונה. העסקה, שבה תכננו להשקיע 450 מיליון דולר, הוגדרה כשווה מיליארדים.

אלא שהאי המדובר מוכרז כאתר עתיקות, ובחלקו שייך לכנסייה. לכן היה צורך בשינוי ייעוד הקרקע ובהליך מסובך של השגת אישורים. אפל ושקולניק החליטו להביא לארץ משלחת יוונית, להפגיש אותה עם הצמרת המקומית, ולהוכיח כי אפל הוא איש עסקים רציני. לכאורה מהלך מקובל, אולם המשטרה מנסה להוכיח שמדובר בהרבה מעבר לכך.

כחלק מהמאמץ ערך אפל ארוחת ערב בביתו ב-11 בינואר 1999. בין המוזמנים היו אנשי ממשל יוונים, אך גם אריאל שרון, שהיה אז שר התשתיות והחוץ, בנו גלעד, אביגדור ליברמן, משה לאון, והאדריכל שמואל השמשוני. חברת ציביון של אפל מימנה את ביקור המשלחת היוונית, בעלות של 46 אלף שקל. באותו חודש אירח אולמרט את ראש עיריית אתונה, הפעם לארוחת צהריים. מאוחר יותר התברר שאפל תמך בבחירות המקדימות בליכוד לא רק בשרון, אלא גם באולמרט.

אחת השאלות המשמעותיות שנשאלות על-ידי המשטרה מתייחסת לסטטוס של גלעד שרון באותו ערב. האם שימש רק כמלווה לאב שאשתו חולה ונבצר ממנה להשתתף, או שכבר אז הועסק על-ידי אפל, תמורת מאות-אלפי דולרים, כיועץ לעניין פיתוח האי.

השאלה הזו חשובה, משום שהפריימריס בליכוד היו אז בעיצומם, והמתמודדים היו שרון ואולמרט. על-פי החשד, אריאל שרון היה צריך כסף כדי להשיג את הניצחון המיוחל. שרון חשוד לכאורה בקבלת שוחד מאפל, באמצעות העסקת הבן גלעד כיועץ בשכר גבוה. ראש הממשלה טוען כי לא קיבל כל שוחד, וכי לא היתה לו כל נגיעה להעסקת גלעד על-ידי אפל.

מה ידע על כל זה עמרי שרון ועד כמה היה מעורב? לפני כשבועיים נראה היה שניתנה לכך לפחות תשובה חלקית, עם פרסום קלטת וידאו שצולמה באוקטובר 1999, ובמהלכה הוא התייחס לפרשה. "אמרתי לגלעד שזה ייפול. לאפל אין כסף", אומר שרון בקלטת. אחר-כך הוסיף כי "אם זה מצליח, יהיה מספיק כסף לקחת, לשלם לכולנו וללכת מכאן. אבל אני סקפטי".

בשיחה שערך עמו רזי ברקאי בגלי צה"ל, למחרת פרסום הקלטת, הבהיר שרון כי דעתו אינה נוחה עם התמלול שהוצג. "אם אתה עובר על הקלטת הזו בדיוק, אתה רואה שאין שם את המילה הזו 'כולנו'", הסביר לברקאי. "זה (הפרויקט) לא משהו שהייתי קשור אליו. זה משהו ששמועה שלו חלפה ליד אוזני, וכך אני מתייחס אליו".

עכשיו, כשהוא מתבקש לחוות את דעתו על האופן שבו תסתיים הפרשה, אומר שרון כי "לדעתי, אין שום דבר מאחורי הסיפורים האלה. לא מאחורי האי היווני, ולא מאחורי סיריל קרן. יותר מזה אני לא יכול לומר".

- השימוש שלכם בזכות השתיקה לא נראה לך בעייתי?

"אני מפריד בין הזכות של איש פרטי לשמור על זכות השתיקה, לבין זכותו של איש ציבור. לאיש ציבור יש בעיה לשתוק. לעומת זאת, לאדם פרטי יש את מלוא הזכות לעשות זאת ולא להפליל את עצמו.

"זכות השתיקה היא זכות מוקנית בכל משטר דמוקרטי. יחד עם זאת, אם אני אספר לך על משהו, יאשימו אותי מיד בשיבוש הליכי חקירה. הבעיה היא, שכל מה שאני אומר יוצא, מודלף ומשווק על-ידי המשטרה. לי זה נראה לא הגיוני".

- אם באמת אין שום דבר מאחורי הפרשות הללו, לא מוטב לגמור עם כל העסק הזה?

"זה ייגמר".

- מתי?

"זה לא בידינו".

- הבחירות הבאות יתקיימו בסוף אוקטובר 2007.

"אין לי שמץ של מושג מה יקרה עד אז. אני מניח שהכול ייגמר".

- אתה מתכנן להתמודד שוב על מקום בכנסת ב-2007?

"אני חושב שכן. גם ראש הממשלה יתמודד".

- הממשלה הזו תגמור את הקדנציה?

"אני חושב שכן, מקווה שכן".

- חושב או מקווה?

"מקווה".

לעזור זה להיות בן-אדם

בתחילת נובמבר 2003 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין כי החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בפרשת האחים מלמוד. תחילת הפרשה באוגוסט השנה, כאשר "גלובס" חשף כי שרון התערב במשא-ומתן שהתנהל בין המדינה למכריו, בני משפחת מלמוד מכפר מל"ל, וכי התערבות זו הביאה לכאורה להעלאת סכום הפיצוי שניאותה המדינה לשלם להם בגין הפקעת קרקע.

בעקבות הפרסום, הורה היועץ למשטרה להקים צוות בדיקה, אשר הציג לשרון שאלות בכתב. רובינשטיין, פרקליטת המדינה עדנה ארבל וצוות הבדיקה סברו כי התערבותו של שרון בעניין היתה טיפול פרטני של ראש ממשלה בעניינו של חבר מחוץ למסגרת העבודה השוטפת, שפוגע בעקרון השוויון, והיה בו כדי לגרום לכך שהפקידים הממונים על קבלת ההחלטות ישקלו שיקולים זרים.

אולם בסופו של עניין הגיע רובינשטיין למסקנה כי ככל שהתערבותו של שרון התייחסה רק לבחינת תוואי הכביש שאמור לעבור בכפר מל"ל ובחינת האפשרות למזער את הפגיעה במקרקעין בבעלותם של האחים מלמוד, קשה יהיה לייחס להתנהלותו יסוד של שחיתות אישית וביצוע עבירה פלילית.

"בנושא כפר מל"ל לא נעשה שום דבר רע", אומר עמרי שרון. "אני לא מכיר הרבה אנשים שאבא שלי הכיר ב-70 השנים האחרונות, שהוא לא היה נוהג לגביהם בגישה חיובית. גם אני מאמין שצריך לעזור לכל אחד. זה חלק מעובדת היותנו בני-אדם.

"זו עובדה שלא היה כאן שום רווח כלכלי, לא טובת-הנאה ולא שום דבר. אני חושב שמשפחת מלמוד אפילו לא הצביעה בשבילו בבחירות. הכול יחסי-אנוש נטו. יכול להיות שהוא היה צריך לעשות זאת בדרך אחרת".

או לא לעשות בכלל.

"אני מאמין שצריך לעזור תמיד, וכמה שיותר, עם הרבה רגישות ובחוכמה".

מה עמדתך בעניין בג"ץ הקרקעות, שבולם כיום הפשרה רחבת היקף של קרקעות חקלאיות לבנייה?

"הנושא מאוד בעייתי. השאלה היא איך מתמחרים השקעה של מישהו שהגיע לארץ בשנות ה-20, כבש את השממה, ושילם את ערך הקרקע מספר לא מבוטל של פעמים. השאלה היא איך מודדים את זכותו על הקרקע.

"במשך השנים היו מספר ועדות שניסו לתת תשובה לשאלות אלה, ביניהן ועדת רונן (שהציעה פיצוי לחקלאי של 20% בעת שינוי הייעוד במרכז הארץ, ד' ט') וועדת מילגרום (הציעה פיצוי של 10% בעת שינוי הייעוד במרכז הארץ). יש מספר פסקי-דין בנושא זה, אבל כמו בכל דבר אחר בחיים, יש למצוא את דרך האמצע.

- כלומר?

"הגיוני לתת למתיישב את הזכויות שלו באדמה, ובמקביל לא להפוך כל מושב לגוש נדל"ן. אני חושב שדוח ועדת רונן התייחס לכך בצורה טובה ונכונה, ולכן צריך לאמץ אותו. הדוח חילק את המדינה לשלושה חלקים - אזור ביקוש, אזור פריפריה ואזור עדיפות לאומית - והתאים לכך את הפיצוי. אין ספק ש-1,000 דונם באזור רביבים זה לא נדל"ן, וצריך לקחת את זה בחשבון".

שאלות מציקות בעיתון

שרון נולד בבאר-שבע לפני 39 שנה. כשהיה בן עשר עברה המשפחה לרחובות. בתיכון למד בבית-חינוך אזורי משותף בשער הנגב, כשהמשפחה כבר התגוררה בחוות השקמים. את הקריירה שלו כתלמיד הוא לא מגדיר כמוצלחת במיוחד, אך מדגיש שאהב את שיעורי הספרות.

על השירות הצבאי הוא אינו מוכן לדבר, אך מזכיר שהיה ביחידה מובחרת. ב-1990 השתחרר מצה"ל, וחזר לעבוד במשק המשפחתי בחוות השקמים. בשנים האחרונות למד משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, "אבל אני חייב שתי עבודות לפני השלמת התואר", הוא אומר.

כאשר מבקשים ממנו להתמודד עם הטענה שישיבתו בכנסת עלולה להיחשב לסוג של נפוטיזם, הוא מודה כי "יכול להיות שבלי אבא שלי לא הייתי מגיע לתחום הפוליטי, אבל מצד שני, אני חושב שעבדתי מספיק קשה כדי להגיע לשם. אני מאמין שאם אתה לוקח על עצמך משימה, אתה צריך לראות איך אתה עושה אותה בצורה הטובה ביותר".

- מדוע בכלל החלטת להיות חבר-כנסת?

"מה שמצא-חן בעיניי היה החיבור עם האנשים, והעובדה שאני יכול להשפיע. אתה יושב ודן בנושא כלשהו ומצליח לתת את האינפוט שלך, אני מאוד נהנה מזה. אני אוהב לעשות משהו שאני מאמין בו".

- זה בוודאי עוזר להיות חבר-כנסת שהוא הבן של ראש הממשלה.

"אם אני מצליח לנצל את הקרבה שלי לראש הממשלה לטובת חוק החופים, זו מטרה ראויה".

- איפה זה מפריע?

"בכל מיני מקומות, כמו למשל בשאלות מציקות בעיתונים".

- אתה מקבל לפעמים ביקורת מאבא?

"הוא מאוד ביקורתי, מתקן ומסייע, ומעיר הערות כשצריך. הוא מרגיש שהוא גם אבא וגם תחליף אמא".

- מה עמדתך ביחס לדבריו בכנס הרצליה, ובכלל ביחס לרעיון הנסיגה החד-צדדית?

"אני לא עושה פרשנות לראש הממשלה. ממשלת ישראל חתמה על מפת-הדרכים, שיש בה צדדים לא פשוטים וקשים, כאשר השלב הראשון הוא המאבק בטרור ונירמול מבנה השלטון הפלסטיני. הם מחויבים לזה, ואנחנו מחויבים לזה. לפי שעה, לא נראה שהפלסטינים מתחילים לממש את ההסכם, ולכן באים כל הדיבורים על מהלכים חד-צדדיים".

- ולגופו של עניין?

"לדעתי, המבנה של התוכנית נכון: כל מה שאנחנו מבקשים הוא בעצם לחיות כישות יהודית, ציונית ודמוקרטית, והכי חשוב, בשקט ובשלווה. אם לא ייעשה דבר שיוכיח שיש לפלסטינים כוונה ורצון, לא תהיה ברירה אלא לעשות צעדים שיהיו פחות נוחים ויאפשרו לנו להגשים את השאיפה שלנו".

- אתה רואה את אביך מפנה יישובים?

"לדעתי, יש חשיבות למימוש תוכנית מפת-הדרכים. כל פתרון חד-צדדי יהיה פחות טוב לפלסטינים מאשר מפת-הדרכים".

- הוויכוחים והאירועים סביב גדר הפרדה הפכו לאחרונה לקשים יותר. מה דעתך עליה?

"אני לא אוהב את הגדר, אך במצב הביטחוני בו אנו נמצאים כיום, אין מנוס מיצירת חיץ שימנע פיגועים במרכזי האוכלוסייה. כשהייתי צעיר, ידעתי שהנחליאלי והחצב הם מסימני הסתיו. כשאראה את ארבע אמהות, שלום עכשיו ונשים בשחור הפלסטינים, אדע שיש להם רצון אמיתי להגיע לשלום. אני מקווה שכאשר נגיע לרגע הזה, אפשר יהיה לעבוד איתם גם על איכות הסביבה, תחום שאפילו בו יש הרבה בעיות".

מצד אחד, מצד שני

נושא נוסף שזוכה להתעניינותו של שרון הוא קטע 18 בכביש חוצה ישראל, הנמתח מצומת ברקאי לכיוון צפון, לאורך 18 ק"מ. "אני מאוד אוהב את הכביש הזה, ובעיקר את החיבור בין צפון הארץ לדרומה ובין המרכז לפריפריה", הוא אומר, ומוסיף מיד כי "יחד עם זאת, אין ספק שקטע 18 הוא בעיה ספציפית, שכן הוא עובר בקטע-ארץ מיוחד, שמהווה פרוזדור אקולוגי".

- שוב, אתה נשמע כמי שמנסה להחזיק את החבל בשני קצותיו.

"אני מאמין שחשוב לסלול את הכביש, איך אין ספק שצריך למצוא דרך שתגרום מינימום נזק. אני לא בטוח שהתוואי שבחרה חברת כביש חוצה ישראל הוא נכון סביבתית. לדעתי, צריך היה לשקול חלופה של מינהור, הסטת הנתיב מעט צפונה ומזרחה או כל חלופה אחרת. אחרי ישיבות רבות אצל שר הפנים, אברהם פורז, לא הצלחנו להזיז את תוואי הכביש. אני מקווה שלפחות נוכל למזער נזקים".

- כמי שגר בהתיישבות בודדים בנגב, בוודאי ידועה לך התנגדותה של החברה להגנת הטבע לצורת התיישבות זו.

"מכיוון שאני גר בהתיישבות בודדים, קשה לי להתייחס לנושא באופן אובייקטיבי. מצד אחד, אני מבין את הצורך בהתיישבות כזו. מצד שני, אני מבין את ההתנגדות של חלק מהארגונים. צריך להבין איך משיגים מקסימום תועלת. באופן אישי, אני חושב שלא צריך לגור בכל מקום, ולא כל יישוב הוא ראוי. צריך לבדוק כל יישוב לגופו".

- מה דעתך על יחסה של המדינה לבדואים וליישובים הבלתי-מוכרים?

"המדינה צריכה לעשות יותר, ויש כמה דברים שצריכים לזוז, ומיד. צריך לספק מנופים להפעלה ותגמול על עשייה. פתרון הבעיה של הבדואים הוא קשה, כי המדינה מתמודדת כאן עם חברה שיש בה יסודות נוודיים. הנוודות הזו היא היסוד של אי-ההסכמה בנושא.

"לדעתי, צריך לראות איך מיישבים את הבדואים, למרות הכול. מדינה כל-כך קטנה וצפופה לא יכולה להתמודד עם נוודות כדרך חיים. מצד שני, אין ספק שצריך לתמוך בבדואים בתמורה לוויתור על חיי הנוודות. אני מתכוון לחינוך ראוי, תשתיות מסודרות ותעסוקה הולמת".

אתה מסכים עם ההנחה שהתעלמות מהבעיה הבדואית היא פצצת-זמן מתקתקת?

"זה לא ביטוי רציני. את מכירה משהו בארץ שלא בוער?".