ריבית בפיקדון דולרי

מנהל מע"מ חייב את החברה במע"מ על הריבית הרעיונית שצומחת לה מהפיקדונות הדולריים, בשיעור הריבית המקובלת בשוק ביחס להלוואות דולריות - 3.25%. החברה טענה, שיש להשקיף על ההטבה הכספית המופקת אצלה מנקודת מבטו של הדייר, ושיעורה כסכום הריבית שהיה מקבל אם היה מפקיד את הפיקדון בשוק החופשי.

במחלוקת זו הכריע נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק (בהסכמת חבריו), כדרכו בפס"ד סדור ואנליטי. העיסקה המתוארת היא מורכבת; בעלת מאפיינים של פיקדון ומאפיינים של הלוואה. בכך, לעצמו, אין משום סתירה. מאפייני הפיקדון לא מצמיחים חבות במע"מ; לא כן מאפייניה כהלוואה, החבה במע"מ. טובת ההנאה שהחברה מפיקה מהפיקדונות שמפקידים הדיירים היא בדמות החסכון בריבית, כנגד שירותי הדיור הניתנים להם.

בניתוח כלכלי, מתן ההלוואה הצמודה מהדיירים לחברה מגלמת בתוכה שתי עסקאות - בראשונה, הדיירים מלווים לחברה את הסכום בתנאי השוק, כלומר בתוספת ריבית והצמדה; בשנייה, הדיירים מקבלים מהחברה שירותי דיור ומשלמים, בנוסף לתשלומים האחרים, את הריבית שקיבלו מהחברה בעיסקה הראשונה. אלא שבפועל, הצדדים ויתרו מראש על מעבר הכספים מהחברה לדיירים (בעיסקה הראשונה) ולאחר מכן מהדיירים לחברה (בעיסקה השנייה).

הריבית הרעיונית החייבת היא, אפוא, זו המתבטאת בחסכון הריבית שהחברה היתה משלמת לו נזקקה להלוואה דומה בתנאי השוק (הלוואה דולרית המוחזרת בליווי הצמדה בלבד). המסקנה היא, שיש למדוד את הריבית הרעיונית בהתאם לעלות אחזקת הכספים בשוק החופשי, ולא בהתאם לשימושים האפשריים בכספים אלה, שאינם מצטמצמים בהכרח להפקדת פיקדון בבנק מסחרי.

"מכאן מתבקשת בבירור המסקנה, כי גובה הריבית הוא כגובה הריבית המקובלת בשוק בגין הלוואה דולרית", קבע השופט ברק. "שכן, זו הריבית שהחברה חסכה, או, זו הריבית שמבטאת מחיר החזקתה בפיקדונות, או זו הריבית שהחברה שילמה לדיירים כריבית בגין הלוואה וקיבלה מהם בחזרה כדמי שימוש בגין שירותי הדיור. ובענייננו, הוסכם בין הצדדים כי שיעור זה עומד על 3.25%. אם כן, גובה הריבית הרעיונית החייבת במע"מ בענייננו הוא 3.25%".

השופט ברק מעלה, בהסתייגות-מה, טענה שממילא לא הועלתה ע"י הצדדים, ולפיה לכאורה שיעור הריבית הוא מדד בתוספת 4% ובניכוי עליית ערך הדולר, שכן הריבית השנתית שנקבעה בתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית) לעניין זה היא מדד בתוספת 4%. משלא הועלתה הטענה, ממילא לא הוכרע בה (בפסק הדין מוצגים הקשיים הגלומים בטענה אפשרית שכזו).

טענה אחרת שהעלתה החברה גרסה, שגם אם מקבלים את גישת מנהל המע"מ בהתייחס לשיעור הריבית הרעיונית, הרי שיש לראות בה ככוללת כבר את המע"מ, ולכן אין להוסיף עליה מע"מ.

על פי הקביעות שנקבעו, הצדדים ביצעו ביניהם חליפין של מתן הלוואה בתנאים מועדפים כנגד שירותי דיור, מבלי שנלווה לחליפין תשלום במזומנים. "מכאן", נקבע בפסק הדין, "שהתשלום בעין ממצה את התשלום שביצעו הדיירים ומתבקש כי לא יישאו בתשלום נוסף במזומנים. מכאן, כי בהינתן כי מע"מ הוא מס עקיף שמגולגל על הצרכן, מתבקשת המסקנה כי ההטבה בעין שקיבלה החברה כוללת בתוכה כבר את המע"מ שיש לשלם לרשויות המס. אין לדרוש כי המע"מ יתווסף על סכום ההטבה בעין שניתנה".

לפיכך, יש להעריך מה הריבית שבשוק לרבות המע"מ שהיתה משתלמת על הלוואה דולרית בשוק החופשי. בהתאם לכך, יש לקבוע את גובה הריבית הרעיונית, ולחלץ מתוכה את סכום המע"מ, שאותו יש להעביר למנהל מע"מ. *

(ע"א 6722/99 מנהל מע"מ ת"א נ. משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ, פס"ד מיום 7.1.04. הנשיא אהרן ברק והשופטים אליעזר ריבלין ואסתר חיות. בשם המערער עו"ד ליבליין, בשם המשיבה עו"ד בן-דרור וגוז-מלכה)