הקרקס של ענבל

בשנה שעברה הוענק הפרס בקטגוריית המחול לאוהד נהרין, השנה הוא מוענק לכוריאוגרפית ענבל פינטו שמשתפת פעולה זה 14 שנה עם בן זוגה השחקן- היוצר אבשלום פולק. בנימוקיהם כתבו השופטים: "פינטו מצטיינת בדמיון מרהיב, מקוריות ויכולת לשלב עיצוב ייחודי בשפת תנועה אופיינית. היא מזמינה לעולמות קסומים ופותחת אליהם דלת נוספת. עבודתה מעשירה את המחול הישראלי על כל גווניו".

"אויסטר", המופע הראשון שפרץ את הדרך לתודעת הקהל וגם גרף ביקורות נלהבות ברחבי העולם, האיר צדדים פיוטיים ומבדחים במסעותיה של להקת תיאטרון נודד. "בוביז", המופע השני, נושק למדע בדיוני, לסרטי האימה, יצירת מחול בעקבות ציפורים מוזרות שגרות בגלפגוס, נראות כמו מוקיונים, פוזלות והולכות מצחיק; אך כשבוקעים גוזליהן מהביצים, הראשון שבהם מפיל את השני מהקן. הן נלחמות ביניהן באכזריות על טריטוריה וחיבה לצלילי פסקול מינימליסטי מהמזרח הרחוק, בתוך עולם בדיוני צבעוני וזר.

כמי שידועים בפרפקציוניזם שלהם, פולק ופינטו דאגו לעצב את המופעים מתחילתם ועד סופם. מהפאות דרך הפסקול ועד לביגוד. בתחילת הדרך פינטו גם תפרה את התלבושות בעצמה. היום הם כבר יכולים להרשות לעצמם להיעזר בתופרות.

* למרות שהתחלת כרקדנית, את מאוד נמשכת לעיצוב, לתיאטרליות.

"תמיד עסקתי בעיצוב, למדתי בבצלאל ועיצבתי חלונות ראווה. עניין הדמויות כנראה היה טמון בי, והתחזק במפגש עם אבשלום. גם כשרקדתי נטיתי שלא ליצור תנועה אבסטרקטית, תמיד התייחסתי לתנועה כאל שפה שניתן להעביר בה אינפורמציה אנושית".

* אבל זה בא על חשבון נרטיב דרמטי.

"ההיגיון של היצירות שלנו מאוד אסוציאטיבי. יש איזשהו הגיון אחד שאליו מתחברות הדמויות, שאולי מספר סיפור אחד, אבל אין התחלה אמצע וסוף כמו בנרטיב קלאסי. אם תביא בלנדר ותערבב הכל, אולי זה לא יעבוד כמו שצריך מבחינה דינמית, אבל זה עדיין עובר מבחינת הסיפור".

* מה נותן לך השראה ?

"באופן כללי אני מושפעת מבני אדם, מהאנושות, זו ההשראה הכי גדולה שלי. אגב, מושפעת מסרטים יותר מאשר ממופעי מחול. כשיצרתי את 'עטוף' זה היה סרט של ז'ק טאטי משנות ה-70. ב'אוייסטר' זה היה 'קפטן פרקסה', סרט על משפחה שהיא תיאטרון נודד, בכל הגילאים, מהזקנים לילדים. גם אמנים השפיעו: אבי בללי, יוסי פולק, טים ברטון, וגם ערוץ Cartoon Network".