עורכי דין עדיפים

לשכת עוה"ד פרסמה לאחרונה את עמדתה לפיה היא מתנגדת לכך שרואי חשבון ייצגו לקוחות בהליכי כופר מול רשויות המס; קיימים לכך מספר שיקולים כבדי משקל

לשכת עוה"ד פרסמה לאחרונה את עמדתה לפיה היא מתנגדת לכך שרואי חשבון ייצגו לקוחות בהליכי כופר מול רשויות המס. קיימים לכך מספר שיקולים כבדי משקל.

תפיסת הליך הכופר כמהלך "טכני" בטעות יסודה. עו"ד מחויב בחיסיון כלפי לקוחו בעוד שרואה חשבון איננו חייב בחיסיון כזה. לפיכך, ניתן לבצע בפני עו"ד פריסה של כל מרקם העבירה ללא חשש. לעומת זאת, בהעדר זכות לחיסיון המעוגנת בחוק, עלול למצוא עצמו רואה החשבון נחקר על העניין שבגינו פנו אליו.

הליך הכופר רחוק מלהיות עניין טכני, שכן מתוך הבקשה עצמה משתמעת גם הודאה לכאורה בעבירה. רואה החשבון איננו בקיא בפרוצדורה הפלילית ובדיני הראיות. עובדה זו איננה מאפשרת לו לייצר מסקנה מאוזנת לפעולה. לרואה חשבון אין את הכלים לדעת האם ההודעות נגבו מהנישום כדין והאם הפנקסים והרשומות הגיעו לידי השלטונות כדין. הוא איננו מכיר את סוגיית סדרי הדין ודיני הראיות ואיננו בקיא במשמעות של תהליך גביית הודעה שלא כדין מאת חשוד.

יש לזכור מי הדמויות משני צידי המתרס. מצד אחד חוקרי מס מנוסים ומיומנים, שיודעים מלאכתם היטב. מצד שני, לקוחות שאין להם אישיות עבריינית ולמרביתם זו מעידתם הראשונה. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי במקרים בהם לקוחות מסרו הודאה שנגבתה מהם בדרכים בלתי ראויות מבחינת דיני הראיות, שהתקפות הראייתית של ההודעות-הודאות, קועקעה בבית המשפט במשפט זוטא. את הפרספקטיבה המשפטית הרחבה הזו אין לרואי החשבון, אינטליגנטים ומקצועיים ככל שיהיו.

הכנת מכתב פניה לכופר באמצעות רואה חשבון ממעטת על כן שורה של פתרונות משפטיים יצירתיים וגורמת בכך עוול ללקוח. עורך הדין יכול לומר לו מה צפוי במהלך החקירה, לאן יתנהלו פני הדברים במקרה הקל או החמור יותר. הוא ינתח את התרחיש הן באספקט הכלכלי-אזרחי, והן באספקט העונשי. מדובר בפרספקטיבה רחבה ומאוזנת שרק עו"ד יכול לתת לה מענה.

הליך הכופר מונע את ההיבט הפלילי, אך ההיבט האזרחי שריר וקיים. עד כמה שזה נשמע מוזר, אבל גם בצד האזרחי-כלכלי, שלכאורה מתבקשת בו ידיעה חשבונאית, ניסיונו של עו"ד המתמחה במיסוי טוב ומתאים ביותר להליך הכופר, כמו גם להגשת השגות וערעורים. גם כאן ישנם נושאים משפטיים שנהירים רק לעורך הדין. גם כאן נדרשת ראיה משפטית רחבה ויצירתית של עורך הדין, למרות שמדובר לכאורה "רק" במספרים יבשים.

יש מקרים שהם לכאורה אבודים ומבחינת הלקוח נתפסים כ"סופניים". במקרים אלו עולה האפשרות של "גילוי מרצון". הלקוח פונה מיוזמתו, עוד טרם נתפס על ידי השלטונות, ומגלה להם באופן נאות את מעלליו. מהלך כזה חוסך ממנו את ההליך הפלילי ומונע גם את הטלת כופר כסף עליו. גם במקרה "סופני" לכאורה, יש מקום לשיקול דעת משפטי רחב ומגוון שבהעדרו עלול להיגרם נזק ללקוח. עו"ד ורו"ח הן מיומנויות אולי משלימות, אך שונות בתכלית שאין לערבב ביניהן וכבודו של כל אחד במקומו מונח.