גישה לערכאות של עובד זר

האם מוסמכים בתי הדין לעבודה להורות על עיכוב גירושו של העובד מן הארץ, במטרה לאפשר לו למצות את זכותו בבית הדין? שאלה זו מתעוררת במקרים רבים, ולכן הסכים בית הדין הארצי לדון בה, למרות שהעובד הספציפי שסביב עניינו נדונה השאלה עזב את הארץ זה מכבר.

אשרת העבודה של עובד זר, אזרח רומניה, פגה בחודש מרץ 00'. בחודש ספטמבר של אותה שנה הגיש העובד הזר תביעה כנגד החברה-מעסיקתו לתשלום סכומים המגיעים לו, לטענתו. בחודש פברואר 02' הוציא הממונה על ביקורת הגבולות צו הרחקה כנגד העובד. העובד פנה לבית הדין האזורי בבקשה שכוונה כנגד מדינת ישראל (שלא היוותה צד להתדיינות המשפטית), לתת צו מניעה זמני האוסר לגרשו עד לבירור תביעתו.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נתן צו ארעי לעיכוב יציאת העובד הזר מן הארץ. על החלטתו הגישה המדינה (באמצעות עו"ד דלית גילה) ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את עמדת המדינה (פסק הדין נכתב ע"י השופטת נילי ארד, בהסכמת חבריה להרכב).

סמכות בית הדין האזורי לעבודה לדון בסכסוכים שבין עובד לבין מעביד מעוגנת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. שני נימוקים מצטברים חברו בתמיכה בעמדת המדינה במקרה הנדון - שהרי, בין המדינה לבין העובד הזר לא התקיימו יחסי עבודה, ועילת התביעה, עיכוב יציאה מן הארץ, אינה עילה שמתחום יחסי העבודה. נמצא שהתביעה אינה נכנסת לגדר הסמכות המצויה בסעיף 24 לחוק.

שמא ניתן לבסס את סמכותו של בית הדין על "סמכות טבועה"? השופטת ארד דוחה את הפרופוזיציה - בתי משפט אינם נזקקים לסמכותם הטבועה מקום בו הוסדר הנושא בחוק. ואכן, נושא הטיפול בשוהים הבלתי חוקיים בישראל הוסדר בחוק הכניסה לישראל.

הסמכות להורות על הרחקת שוהה בלתי חוקי הוקנתה לממונה, והביקורת על החלטותיו נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, אל לו לבית הדין לעבודה להיזקק בהקשר זה ל"סמכותו הטבועה".

הניסיון לבסס את סמכות בתי הדין על הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט נדחה גם הוא. המסקנה אליה הגיעו השופטים בסופו של יום היתה, ש"בית הדין לעבודה אינו מוסמך להורות על עיכוב גירושו של שוהה בלתי חוקי, לרבות עובד זר, לצורך ניהול הליכים משפטיים שהגיש אותו עובד נגד מעבידו".

ראוי להדגיש, שבפסק הדין צוין כי המדינה איננה אדישה לזכותו של עובד זר, גם עובד זר השוהה בארץ שלא כדין, למצות את זכויותיו המשפטיות כנגד מעסיקו. וכך כתבה עו"ד דלית גילה בהודעה שהוגשה מטעם המדינה:

"המדינה מכירה בחשיבות בירורן של תביעות המוגשות על ידי עובדים זרים כנגד מעבידיהם. על כן, ככלל, המדינה אינה פועלת לגירוש עובדים זרים אשר הגישו תביעות כנגד מעבידיהם בבית הדין לעבודה, כאשר התיק נקבע לשמיעת העדות המוקדמת במועד קרוב. במידה ולא נקבעה גביית עדות מוקדמת במועד קרוב, הרי המדינה עומדת על ביצוע ההרחקה, תוך מתן אפשרות לעובד המורחק לשוב ולהיכנס לישראל לצורך מתן העדות, ככל שיידרש".

בתי הדין לעבודה, מצידם, הונחו להיעתר לבקשות שמגישים עובדים זרים (השוהים בארץ בניגוד לדין) לגביית עדותם המוקדמת. יתר על כן, טרם ההרחקה מישראל עורך הממונה על ביקורת הגבולות שימוע לשוהה הבלתי חוקי, ובו הוא נשאל, בין היתר, האם הגיש תביעה כנגד מעסיקו, ומודיע לו על זכותו לערור לבית המשפט לעניינים מינהליים (על החלטת ההרחקה). *

(עא"ח 6/03 מ"י נ. ולריו ואח', פס"ד מיום 27.1.04. הנשיא סטיב אדלר והשופטים נילי ארד ושמואל צור, נ"ע חבשוש, נ"מ פרלשטיין. בשם המדינה עו"ד דלית גילה, בשם המשיבים עו"ד דני רונן)