נאמנים פצעי אוהב

מטבע הדברים, הנישומים "החלשים" שבינינו הינם המועדים לפורענות, בעוד שהמתוחכמים ועתירי ההון זכו - בהיסח הדעת - ליתרון מס יחסי

חזקה על החכם מכל אדם שלא כיוון לשיטת המס הישיר, הנוהגת במקומותינו, אך מתקבל הרושם כי הדברים שנאמרו מפיו, לפני כשלושת אלפים שנה, כוחם יפה גם בהקשר זה.

להלן יפורטו אבני הנגף העיקריות, הממעידות כל נישום סביר:

1. מערכת המס הישיר הולכת ומסתבכת, שלא בטובתה, בסתירות מקצועיות קשות, שמכרסמות בהתמדה בבסיס הלגיטימיות להטלת המס.

2. בין היתר, נוכל להתייחס לסוגית הפרשי השער הבלתי ממומשים (המתחייבים במס, על בסיס צבירה, גם אם התפוגגו וחלפו מהעולם כלעומת שבאו, לאחר מכן), לסוגית הדחייה השרירותית בהכרת הניכוי הכלכלי בפיצויי פרישה ובהוצאות סוציאליות שונות (שבמקרים רבים ניתן לתבען כהוצאה לצרכי מס רק כאשר העסק נקלע להפסדים, בלאו הכי) ולסוגיית חשבונאות המס (המאפשרת לפקיד השומה - בנסיבות מתאימות - לחייב במס תקבולים, שאינם בגדר הכנסות, ולהימנע מהתרת ניכוי בשל הוצאות עסקיות, באופן זמני או תמידי).

3. חשוב שנציין כי בית המשפט העליון עצמו מצא לנכון, בשנים האחרונות, להביע (בעקיפין) ביקורת מסוימת על "הפרקטיקה הפיסקאלית" (כפי שהתגבשה במהלך השנים באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין). כתוצאה מכך, נקבעה הלכה במספר פסקי דין עקרוניים (אינטרבילדינג, מ.ל. השקעות, רון קלס, ואחרים), לפיה ראוי להימנע מהטלת מס "שאינו מס אמת" (אלא אם כן המדובר בהוראת חוק מפורשת וחלוטה, שממנה עולה דבר המחוקק בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים).

4. הרפורמה במס הישיר הביאה - בין היתר - לעליה חדה במפלס מועקת המס, שהגיע לאחרונה לשיאים בלתי נסבלים.

יש הטוענים כי לא רק הנישומים, אלא אף היועצים, המומחים ומפקחי המס עצמם, אינם מסוגלים עוד לפלס את דרכם במבוך חוקי המס.

5. עיוותי המס השונים הפכו - ככל הנראה - לחלק בלתי נפרד ממערכת המס הישיר, וזאת כפועל יוצא מריבוי מסלולי המס ו"סלי" המס.

כך, למשל, משקיע תושב ישראל, שיפיק בשנת 2004 רווח הון ריאלי בסך מיליון שקלים מניירות ערך "ישראליים", אך יפסיד ריאלית באותה עת שני מיליון שקלים מניירות ערך "זרים", ייאלץ לשלם בשנת המס 2004 מס, בסכום של 150,000 שקלים (שכן ההפסד הריאלי, מניירות ערך זרים, יותר לו לקיזוז בעתיד וכנגד הכנסות מאותו מקור בלבד).

הוא הדין במקרה של רווח הון ריאלי מניירות ערך, שאיננו ניתן לקיזוז כנגד הפסד הון ממימוש מקרקעין - וההיפך מכך (שלא לדבר על "השיטה" לחישוב הפסדי הון, שמביאה כשלעצמה לעיוותי מס).

6. הקלות המס "הסקטוריאליות", ובעיקר אלו שהוקנו לתושבי חוץ, יביאו (בפועל) לתופעה של "נישומים מועדפים", דבר שלא ירבה שלום ואהבה בישראל.

7. חוסר הסינכרוניזציה בין חוקי המס השונים (מס הכנסה, מס מקרקעין, מס ערך מוסף, תשלומים לביטוח הלאומי) - שגם בימים כתיקונם מהווה מכשלה ועילה למועקה - הפך לעניות דעתנו לאיום של ממש על כבוד האדם וחירותו. די בכך שנציין כי הכנסותיו הנומינליות של תושב ישראל בשנת המס, לרבות הכנסות מדומות בשל הפרשי מדד והפרשי שער - כולל הכנסות פטורות ממס הכנסה והכנסות שנתחייבו במס בחו"ל - עלולות להתחייב, בתנאים מסוימים, בדמי ביטוח לאומי.

מטבע הדברים, הנישומים "החלשים" שבינינו הינם המועדים לפורענות, בעוד שהמתוחכמים ועתירי ההון זכו - בהיסח הדעת - ליתרון מס יחסי, שכן יעוץ מקצועי עשוי להניב יין הילולים ביקבי הרפורמה.

על כך אמר המלאך למלך הכוזרים "כוונתך רצויה (לאלוהים), אך מעשך אינו רצוי".

*** הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'