בא לברך ולהקל - יצא מקלל

עד 6 חודשים - 100%.

מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 - 66.66%.

מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 - 50% .

בנוסף נקבע בתיקון האמור, כי הרשויות המקומיות יהיו מחוייבות ליתן את ההנחות הנ"ל. עד לתיקון ניתנה הנחה לתקופה של עד 6 חודשים בשיעור של עד 100%. מטרת התיקון היתה להקל על ציבור גדול של מחזיקי בניינים ריקים, שעקב המצב הקשה בענף הנדל"ן והביקושים הנמוכים התקשרו להשכירם.

כנגד הרחבת תקופות ההנחה כאמור, צומצם הציבור שזכאי היה ליהנות מן ההנחות האמורות. להבהיר: עד לתיקון, נקבע כי ההנחה תינתן לבנין ריק פעם אחת בלבד, כל עוד לא שונתה הבעלות בו. לצורך הגדרת המונח "בעל" הופנינו לפקודת העיריות (נוסח חדש), אשר הרחיבה וקבעה, כי גם מי ששוכר את הנכס לתקופה העולה על 3 שנים ייחשב כ"בעל". רוצה לומר, כי באופן עקרוני ניתן היה לבקש את ההנחה מספר פעמים בגין אותו נכס, כמספר המחזיקים שהחזיקו בנכס החזקה עולה על 3 שנים. לאחר התיקון האמור נקבע, כי לצורך תקנות ההנחה, המונח בעל לא יכלול שוכרים. דהיינו, צומצמה עד מאוד האפשרות של הציבור ליהנות מן הנחה בשיעור של 100% ל-6 חודשים. ואולם מתן הנחות לתקופות ארוכות יותר (36 חודשים) היווה פיצוי הולם ל"אובדן" שהיה בצמצום ההגדרה.

עוד נקבע, כי התיקון יכנס לתוקפו רק ב-2004/2/1 (ולא בתחילת שנת המס כמקובל). דחייה זו ביטאה, לעניות דעתנו, עמדה של שר הפנים, לפיה התיקון האמור איננו מעשה סופי וגמור, ו"הזמינה" לחצים מצד ראשי הרשויות המקומיות לפעול להקטנת הנזק. ואכן כמצופה, במהלך חודש ינואר, היינו ערים ללחצים שונים שהופעלו על שר הפנים בכדי שישנה את עמדתו ויבטל ה"גזירה" שנחתה על הרשויות המקומיות. (יצוין כי בהתאם להערכות שונות, הארכת תקופת ההנחות כאמור הייתה גורמת להפסד הכנסה צפוי של כ-450,000,000 שקל).

והנה, ביום 2004/1/29 (ימים בודדים לפני כניסת התיקון לתוקף) פורסם התיקון לתיקון של תקנות ההנחה, אשר ביטל הלכה למעשה את ההנחות שניתנו למחזיק של בניין ריק. על פי התיקון לתיקון האמור, אשר ייכנס לתוקף ביום 2004/3/1, נקבע כי הרשויות המקומיות יהיו רשאיות, להבדיל מחייבות, ליתן את ההנחות האמורות. בנוסף נקבע, כי הרשות המקומית תוכל אף להקטין את גובה הנחה באופן שסכום ההנחה המרבי יהיה 100%, 66.66% ו-50% בהתאמה.

כלומר, הרשות המקומית תוכל "לשלוט" על הגובה ההנחה שתינתן, במידה שזו אכן תינתן. לאור מצבן הקשה של הרשויות המקומיות נראה, כי הרשויות לא ישושו ליתן את ההנחות האמורות, ובמידה שאלה תינתנה, שיעורן יהיה מצומצם.

מכאן יוצא, שהתיקון לתקנות לא רק שלא שיפר את מצבו של ציבור מחזיקי הבניינים הריקים, אלא אף גרע ממנו. ודוק: עד לתיקון, ההנחה בשיעור של 100% היתה ניתנת לניצול מספר פעמים, כמספר המחזיקים שהחזיקו בנכס לתקופה העולה על 3 שנים. עתה, לא רק שקרוב לוודאי שרב הרשויות המקומיות לא יעניקו הנחה כלשהי, אלא שברשויות המקומית בהן החליטו בכל זאת ליתן הנחה מסוימת, תמנע מן המחזיקים שיחזיקו בנכסים לתקופה העולה על 3 שנים האפשרות לניצולה. זאת, משום שהנחות אלה ניתנות פעם אחת בלבד לנכס כל עוד לא שונתה הבעלות בו (והרי הבעלות לא כוללת שכירות לתקופה העולה על 3 שנים).

הנה כי כן אנו עדים שוב להעדפה שנעשתה על ידי מקבלי ההחלטות במשרד הפנים, של רשויות המקומיות על פני ציבור מחזיקי הבניינים הריקים. העדפה זו זועקת לעין לאור העובדה, כי רק לפני כחודש ימים הכיר שר הפנים בקשיים שעמדו בפני ציבור זה והתקין את התיקון לתקנות ההנחה הנ"ל מלכתחילה.

החלטה זו של שר הפנים באה בצמוד להחלטות אחרות המצביעות על אותה מגמה. כך למשל, אך לפני כחודש ימים "התבשרנו", כי למרות העובדה שבשנת המס החולפת שיעור האינפלציה היה שלילי (1.9%-) הרי שהיה מי שהחליט, כי שיעורי הארנונה בשנת הכספים 2004 לא יופחתו אלא יישארו על כנן. משמעות הדבר היא, כי הארנונה בשנת הכספים 2004 התייקרה ריאלית ביחס לארנונה שחלה ב-2003. כיום אף מדובר על כך ששיעורי הארנונה יעלו אף נומינלית, כחלק מתוכנית ההבראה של הרשויות המקומיות.

עו"ד מיוחס הוא חבר ועדת המיסוי של לשכת עורכי הדין ועו"ד כץ הוא חבר ועדת תביעות ייצוגיות של לשכת עורכי הדין.