סדר יום חדש לפיתוח ההתיישבות הכפרית

מאמרו של משה ליכטמן חוטא בהטלת דופי בכלל חברי המושבים בישראל. אם ישנם מקרים פרטיים של חריגות במושבים, צריך לדון ולטפל בהם באופן נקודתי. האמירות וההכללות על "אלפי רמאים ומפרי חוק וחוזה" הן מיותרות, פוגעות באוכלוסיה שלמה וגובלות בהסתה.

ליכטמן מזכיר את העימותים הפנימיים בכפר אז"ר, שעברו זה מכבר לבתי המשפט. כמזכ"ל חדש של תנועת המושבים אני רואה את אחד מתפקידי בטיפול בנקודות המחלוקת שנוצרו בין חברי המושבים סביב השימושים הלא חקלאיים הנעשים בנחלות, ההרחבות והפיתוח. בכוונתי להיכנס לבדיקה מעמיקה של הוויכוח בכפר אז"ר, כמקרה מבחן, ולהפעיל את מלוא יכולתי והשפעתי כדי להביא לפתרון המחלוקות מחוץ לכותלי בתי המשפט.

ההתיישבות העובדת נמצאת כבר שנים במתקפה ציבורית סביב סוגיית שינוי ייעוד הקרקעות והשימושים החורגים. התוקפים אינם לוקחים בחשבון, שהפנייה לאפיקי ההכנסה הלא חקלאיים היא בעיקר כתוצאה מפרישה המונית של חברי מושבים מעיסוק בחקלאות. מדובר בתהליך מתמשך של ירידה ברווחיות בחקלאות, שחייבה את החקלאים שנותרו בענף להגדיל את היקפי הייצור, ואילו חקלאים אחרים שלא יכלו לעמוד בירידת המחירים פרשו אל מחוץ למעגל הייצור. יש לזכור, שבסופו של דבר הציבור יוצא נשכר מתהליך זה ורוכש היום מוצרים חקלאיים במחירים הרבה יותר זולים מבעבר.

עלינו לחדול מהמאבקים הפנימיים והחיצוניים, המכלים את מאגרי האנרגיות של כולנו, גורמים להוצאות אדירות על בתי משפט ויועצים ויוצרים מערכת יחסים עכורה בין חברי המושבים והקיבוצים לבין מוסדות השלטון והציבור הרחב. לכולנו יש הרבה יותר מהמשותף מהמפריד. אני מאמין שלכל תושבי המדינה יש אינטרס בקיום התיישבות חזקה ואיתנה מבחינה כלכלית. כשהדבר אפשרי על בסיס העבודה החקלאית, כפי שעדיין קורה באיזורים לא מעטים בארץ - מה טוב, וכשהדבר לא מתאפשר, יש להעניק לחברי המושבים והקיבוצים את האפשרות ליצור לעצמם מקורות פרנסה במקומות מגוריהם בתחומים אחרים.

המדיניות הממשלתית כלפי ההתיישבות בנויה כטלאי על טלאי, והיא תוצאה של ועדות רבות, אינספור החלטות ופשרות מוצלחות יותר או פחות בין אינטרסים סותרים. מאז שנות השישים לא נעשתה בישראל חשיבה מעמיקה מה צריכה להיות דמותה של ההתיישבות.

אני מציע לבנות סדר יום חדש, ובמרכזו אמנה לאומית שתהיה מקובלת על רוב גדול ככל האפשר של האוכלוסיה ותהיה בסיס לפיתוח ההתיישבות. עלינו להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמנו במחול אינסופי של החלטות ודיונים בבתי משפט, ולהתחיל לשאול את עצמנו כיצד אנו רוצים שההתיישבות תראה בשנת 2014 ולאחר מכן. רק מי שמרים את אפו מהיום-יום ומתכנן את עצמו לטווח ארוך, יוכל לזכות לממש את חזונו.

אני לוקח על עצמי את המשימה לבנות ולהציע אמנה להסדרת היחסים שבין ההתיישבות והמדינה, תוך שיתוף כל הגורמים בתנועת המושבים פנימה, בתנועה הקיבוצית ובקרב כל הגורמים שצביונה העתידי של מדינת ישראל חשוב להם.

הכותב הוא מזכ"ל תנועת המושבים.