ביהמ"ש השלום בירושלים הותיר על כנה את הכרעת הדין המקורית בעניין הרשעת של יצחק מרדכי

השופטים יעקב צבן, רפי כרמל, רבקה פרידמן-פלדמן קבעו כי מכתבה של נ`, המתלוננת באישום השני, אשר נשלח לשופטי בית המשפט העליון, אינו מהווה תפנית של ממש בעדותה ונכתב משיקולים זרים.

לדברי השופטים, נ' לא חזרה בה מעדותה ולא שינתה את גרסתה. לכן, לא ניתן לראות בעצם המכתב תפנית בגרסתה של נ`, המעוררת ספק שיביא לזיכויו של הנאשם.

יצחק מרדכי הורשע במעשה מגונה בנ`, בעקבות פגישה בין השניים בנובמבר 1996 בביתו של מרדכי. נ` באה לביתו של מרדכי בשעת ערב מאוחרת כדי לשוחח איתו על תפקיד מנהלת לשכתו כשר הביטחון בירושלים. לדבריה, במהלך השיחה, נשכב מעליה מרדכי וניסה להכניס את היד מתחת לחולצתה. נ` אמרה למרדכי : "אתה ממש מניאק", ואז מרדכי התעשת וקם.

נ` היא אחת משלוש מתלוננות נגד מרדכי, בטענה למעשים מגונים. המתלוננת הראשונה, ש`, שחשפה את הפרשה, היתה עובדת במשרד התחבורה. נ` שלחה אליה, עם התפוצצות הפרשה, מכתב תמיכה שבעקבותיו הפכה להיות אחת המתלוננות. בעקבות הרשעתו של מרדכי, נודו נ` ובעלה על ידי בני העדה הכורדית שהחלו להשמיצם. נ` החלה לסבול מבעיות גב וממשבר נפשי והעסק של בעלה הידרדר.

שופטי בית משפט השלום בירושלים, קבעו כי מכתבה של נ` מלמד כי לא חשיפת אמת אחרת עמדה מול עיני נ`, אלא רצון לבטל נידוי וגזרה שהפרשה המיטה עליה. לדברי השופטים, לא מדובר בחרטה, אלא בזעקת "אבוי" של המתלוננת מסיבה חברתית עדתית מנקרת ומנוכרת, השולחת אצבע דווקא לקורבן שהעז לפצות פיו.

בית המשפט קובע כי האירועים שהובילו לכתיבת המכתב אינם מתיישבים עם האירוע שהיה בביתו של יצחק מרדכי. נ` נאלצה להשתמש במילה `מניאק` כלפי השר הנערץ שיסור מעליה, ונאלצה להשתמש בפסוק עממי וגס שנאמר בין אשה לגבר: "כשהזין עומד השכל בתחת".