והם עוד רוצים לשפוט את השופטים

לשכת עורכי-הדין ידועה כגילדה חזקה המגוננת על חבריה. כל-כך חזק, עד כדי כך שגם כאשר "חוטא" עורך-דין כלפי לקוחו, וגם כאשר הדבר מוכח ונקבע בפסק-דין, גם אז מתחמקת לשכת עורכי הדין, בלי בושה, מהעמדתו לדין. כזה הוא המקרה כפי שהוא מפורט להלן. הסיפור שלהלן מלמד, כי לשכת עורכי הדין ובראשה עו"ד ד"ר שלמה כהן, אותה לשכה המבקשת לשפוט את השופטים באמצעות משוב, טרם הפנימה את ההכרח לנקות את שורותיה. ומצב זה, הפוגע בלקוחות, פוגע גם בעורכי-הדין ומערער את האמון בהם.

זו התנהגות זו

עורך הדין עודד גבעון הגיש תביעה לבית-משפט לתביעות קטנות בתל-אביב. תביעתו: 8,250 שקל שכר-טירחה. בתביעתו טען, כי הוא ייצג את לקוחו, מרום איתמר, בהליך של בוררות שהתקיים בפני עו"ד מאיר שריקי.

לטענתו, במהלך ניהול הראיות הסכימו הצדדים, כי לאור הסתבכות בתיק והשקעת מאמצים, ישלם הנתבע לתובע תמריץ בשיעור של 50% מסכום ההוצאות המשפטיות שיפסוק הבורר.

בסיום הבוררות פסק הבורר 15 אלף ש"ח, אותם גבה הנתבע בפועל בדרך של קיזוז. מחצית מסכום זה דורש הפרקליט-התובע.

הנתבע הגיע לבית-המשפט עם גרסה מעניינת. נקדים ונאמר כאן, כי גרסתו היא שהתקבלה בפסק-הדין. לטענתו, הוא אולץ "תחת איומים להסכים לשכר-טירחה בתנאים מסוימים כשלא הייתה לו ברירה אלא להיענות לסחיטה הכספית של התובע".

ומהי הסחיטה? לטענתו (שהתקבלה, כאמור), ערב קיום הליך ההוכחות בפני הבורר, דרש התובע כסף נוסף וטען כי בלי תוספת כספית, הוא הולך לדיון "בלי שיר בלב". ובמילים פשוטות: עורך הדין דרש תוספת מאמץ, אחרת, אמר, הוא לא ישקיע בתיק זה והסיכום להפסד יגדל.

מסכת העובדות בתיק זה הייתה פשוטה מאוד. אך לא לנו נתונה ההכרעה בתיק. נביא כאן את דברי השופט, תמיר מיכאל, שפסק את הדברים הבאים:

"מן הראוי היה, להסדיר בכתב הבנות הצדדים כאשר אותו הסכם יתייחס לטירחת התובע מעבר למה שהוסכם במסגרת הסכם שכר הטירחה המקורי, ועל פני הדברים היה על התובע לתחום את מלוא התשלום בגין שכר טירחתו מראש, כפי שנעשה בין הצדדים בפועל.

"אין ספק כי התובע התחייב לייצג את הנתבע, וכי הופעתו בפני הבורר כבר שולמה במסגרת הסכם שכר הטירחה הראשון, ואין ספק כי היה על התובע לייצג את הנתבע בנאמנות ובשקידה ראויה מבלי לצפות לקבל תמריץ כדי "לקלוע יותר סלים במשחק" (כדברי התובע-הפרקליט, י.י.). זה הוא תפקידו של עורך הדין, לייצג את לקוחו כמיטב, ולא ברור כיצד התכוון לפעול ולייצג את מרשו במידה ולא היה מקבל מהנתבע הבטחה למתן תמריץ".

ובהמשך:

"התובע לא פנה אל הנתבע בבקשה לשלם לו שכר טירחת עורך-דין עבור עבודה נוספת שהושקעה עבורו בניגוד לסיכום והסדר שכר הטירחה המקורי, אלא ביקש ממנו תמריץ על-מנת לגרום לו "להשקיע" בדיון. ועל כן אינני מקבל את טענת התובע, לפיה מדובר בתגמול עבור פניותיו הרבות של הנתבע לתובע, כפי שתוארו לעיל".

ועוד, וכאן פסקת המחץ שפסק השופט מיכאל: "הנני קובע, כי פנייתו של התובע לנתבע לבקש 'תמריץ' על מנת 'שיקלע יותר סלים במשחק' הייתה פנייה פסולה. אשר על כן, הנני דוחה את תביעתו של התובע כנגד הנתבע, ואין בית-משפט זה מוצא לנכון לקבוע סכום ולהפעיל שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הנתבע לצורך קביעת גובה התמריץ".

זו אתיקה זו

הנתבע, מרום איתמר, ניצח את התביעה, ומטבע הדברים, ביקש למצות את הדין המשמעתי עם אותו עורך-דין. בשל זאת הוא פנה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב.

הוא הפנה את תשומת ליבה של הוועדה, לקביעת השופט, שפסק כי עורך-הדין לקה בהתנהגות פסולה. זו עבירה משמעתית קלאסית, הטעונה טיפול, במיוחד כאשר ניתן פסק-דין. אלא שלשכת עורכי הדין, הנוהגת כמו גילדה, את זאת כבר אמרנו, לא מצאה לנכון לנקוט בצעד משמעתי כל שהוא נגד עורך-הדין. הנה מה שהשיבה למתלונן:

"הרינו מתכבדים להודיעך, כי לאחר בדיקת תלונתך, לא מצאה ועדת האתיקה בהתנהגותו של עורך הדין הנ"ל, בנסיבות המקרה, משום עבירה על האתיקה המשמעתית. לפיכך החליטה ועדת האתיקה לסיים טיפולה בנדון".

הסיפור הנ"ל יכול להיחשב כעניין פעוט, שאולי אינו מצדיק כיסוי עיתונאי רחב: עורך-דין בלתי מוכר מזה, לקוח מן היישוב מזה. אך דווקא בשל זאת, מעניין כאן להראות איך לשכת עורכי הדין "מחליקה", כדבר שבשגרה, את ההליכים המשמעתיים נגד חבריה ונמנעת ממיצוי הדין נגדם.

לא צריך להיות עורך-דין בכיר בלשכה ובעל השפעה כדי להביא לגניזת תיק. המערכת מגוננת, כמעט אוטומטית, על חבריה. אז מה אם סרחו.