אכזריות בלתי נסבלת

למעלה מ-20 שנים מנסה חברת "אגד" לסלק משורותיה את התובע, יואל אדלר. שני ניסיונות קודמים נכשלו, לאחר שנבחנו בכמה ערכאות, כולל בפסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון, ועלו ל"אגד" בתשלום כספי ניכר לתובע. כעת, נכשל ניסיון שלישי, שיחייב את "אגד" לשלם לתובע תשלומי כספים נוספים, בגין משכורות והטבות שנמנעו ממנו לאורך שנים.

פסק דינו הנוכחי של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, מצביע על יצר הרדיפה הבלתי מובן שהפגינה "אגד" כלפי התובע, אך חמור מכך, הוא מצביע על פגמים מהותיים בדרך ניהול ההליכים ע"י הטריבונלים המשמעתיים של "אגד".

הסיפור הפתלתל מתנהל כאמור למעלה מ-20 שנים. בתמצית, התובע לקה בליקויים רפואיים עקב פגיעה נפשית שספג במלחמת יום הכיפורים. בינו לבין מעסיקתו, חברת "אגד", התגלעו מחלוקות שנסבו על העבודות שבהן הוא מסוגל לעבוד. בשנת 82' הישעתה אותו "אגד" ופתחה בהליכים לסילוקו מתוכה. הסיפור הגיע עד לבית המשפט העליון, שביטל את הרחקתו של התובע מחברותו ב"אגד".

בשנת 88' נעשה ניסיון שני לסילוק התובע. גם הנסיון הזה התגלגל לפתחו של בית המשפט העליון, וגם הפעם בוטלה החלטת "אגד", כשבית המשפט פסק "לבטל את כל ההליכים שנעשו ע"י 'אגד' בקשר להוצאת המערער (התובע) מן האגודה ולראות כל החלטה שניתנה בגין הוצאתו של המערער כבטלה ומבוטלת מעיקרה על כל המשתמע מכך". חברת "אגד" לא "הרימה ידיים". מאן דהוא בקרבה "נזכר" שלאחר ההחלטה הראשונה לסלק את התובע מ"אגד" - אותה החלטה מתחילת שנות השמונים, שבוטלה בסופו של יום ע"י בית המשפט העליון - המשיך התובע להשתמש בתעודת הנסיעה החופשית המוקנית לחברי "אגד" באוטובוסים של החברה.

נגד התובע נפתחו הליכים חדשים, שלישיים במספר, לסילוקו מ"אגד". התובע ביקש מבית המשפט המחוזי בירושלים לתת צו מניעה קבוע האוסר על אגד להפסיק את חברותו בה. השופט דוד חשין נעתר לסעד הנדיר שהתבקש. בפסק דינו מוטחת ביקורת חמורה מסוגה בחברת "אגד" ובמוסדותיה המעין-שיפוטיים.

השופט חשין קובע, בהמשך לקביעות שבשני פסקי הדין של בית המשפט העליון שהוזכרו לעיל, שחברת "אגד" היא זו שהתעמרה בתובע החל משנת 82', באי קיום חובה המוטלת עליה להציע לו עבודה שתתאם את מצבו הנפשי, כפי שהתחייב ממסקנות ועדה רפואית שבדקה אותו.

השופט קיבל את טענת המניעות שהעלה התובע, מניעותה של "אגד" מלדון כיום את התובע על פרשת השימוש בכרטיס הנסיעות החופשי. יצוין שכבר בשנת 86' הוגש כנגד התובע כתב אישום פלילי בנושא, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה החליט לעכב את ההליכים המשפטיים נגדו. יתר על כן, נזכור שבהליכים הקודמים שניהלה "אגד" כנגד התובע היא הקפידה שלא "לשלוף" את הטענה הנוכחית. "מהי התוצאה המשפטית המתחייבת מהתנהלותה האמורה של אגד כלפי התובע?" שואל השופט חשין, ומיד משיב - "תשובתי היא, כי בנסיבות המיוחדות והחריגות של פרשה עגומה ורבת שנים זו, יש לקבוע כי אגד היתה מנועה בשנת 1993 מלעורר מתרדמתו את עניין השימוש בתעודה כעילה לפתיחתה מחדש של מערכה שלישית להוצאתו משורותיה".

"כל תוצאה אחרת תהא הטרדה בלתי סבירה ובלתי הוגנת, שהתובע אינו חייב לסבול אותה. מסקנה זו נובעת מעקרונות דיוניים כלליים, אזרחיים ופליליים כאחד, כמו גם מכח חובתה של אגד לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסיה החוזיים עם חבריה, ובמיוחד בהפעילה כלפיהם את הסמכויות המוקנות לה בתקנון (שהינו חוזה אחיד), וכן מכח חובתה להתהלך עימם בסבירות ובהגינות".

מסקנה זו נתמכת בעקרון המוכר בתחום המשפט האזרחי, לפיו יש שבית המשפט מונע מתובע לחזור ולהגיש תביעה בגין עילה שניתן היה לכלול אותה בתביעה קודמת. באופן נדיר אימץ השופט חשין לעניין הנדון גם את עקרונתיה של "ההגנה מן הצדק", המוכרת יותר בשטח המשפט הפלילי. פיצול ההליכים כנגד התובע, כך נקבע, פוגע בעקרון ההגינות הבסיסית.

(ת"א מחוזי ירושלים 64/94 אדלר נ. "אגד" ואח', פס"ד מיום 29.2.04. השופט דוד חשין)