לבירינט פיסקאלי

כל הרואה עצמו כלכלן של ממש (ובמיוחד המלומדים שביניהם) אמון על שבחי מודל המס הנייטראלי. מדובר באסכולה הגורסת כי שיקול המס אמור להיות זניח (ככל שהדבר ניתן), על מנת לאפשר קבלת החלטות על בסיס כלכלי.

אמנם, גם התמימים שבין המלומדים מודעים לכך שכל ממשלה (ולאו דווקא בישראל) נוהגת לעשות שימוש בתמריצי מס - ובהקלות מס - כמכשיר לגיטימי להגשמת יעדים שונים, אך הדבר נחשב להכרח לא יגונה.

ומהו מודל המס הנהוג במקומותינו?

ובכן, לאחר כמה רפורמות ואין ספור תיקונים בחוקי המס - שנתלוו להם תקנות וצווים למכביר - הובל הנישום הישראלי אל עברי פי פחת, שכן על אצבעות יד אחת ניתן למנות כיום את מספרם של אלו, הסבורים כי נהירים להם עד תום היבטי המס של החלטותיהם.

למעשה, מוטב לנישום הישראלי שיהיה מלווה, דרך קבע, בחמישה מומחי מס לפחות, ואלו הם:

1. מומחה למיסוי הכנסות "רגילות" בישראל.

2. מומחה למיסוי הכנסות "מיוחדות" בישראל.

3. מומחה למיסוי הכנסות "רגילות" בחו"ל.

4. מומחה למיסוי הכנסות "מיוחדות" בחו"ל.

5. מומחה לקיזוז הפסדים.

ואילו המהדרין מן המהדרין, יקפידו בוודאי להשתמש בשירותיהם של שני מומחים נוספים, האחד מומחה למיסוי מקרקעין, והאחר מומחה לתיאום בין כל המומחים. ואל יהיה הדבר קל בעיניכם, שכן הנישום "נטול המומחים" דן את עצמו בפועל - בעל כורחו ושלא בטובתו - לעיוותי מס קשים ומכאיבים עד למאוד.

די בכך שנציין, כי עשרות מסלולי המס וסלי המס, המאפיינים כיום כל דיסציפלינה פיסקאלית כשלעצמה, במשולב עם עשרות הוראות והנחיות "אנטי-תכנוניות", יוליכו בבטחה כל נישום מצוי, במוקדם או במאוחר, לנטל מס אפקטיבי כפול ומשולש מהראוי, אם לא למעלה מכך, לא כל שכן אם איתרע מזלו של אותו ביש גדא, "שהצליח" להרוויח במסלול א' ולהפסיד במסלול ב'.

אין אנו מנסים להטיל את האחריות לכך על חברי ועדת רבינוביץ' הראשונה או השנייה, וכן אין אנו מציעים להפנות אצבע מאשימה לכיוונה של נציבת מס הכנסה - שקיבלה על עצמה בנחישות את יישום ההמלצות - שהרי מדובר לדעתנו בתוצאה בלתי נמנעת של ניתוק מתמשך ורב-שנים בין המומחים לבין הנישומים.

יתרה מכך; כפי שחכמי המשפט השתבחו, לפני זמן לא רב, בחוק החברות המתקדם המשוכלל, ויש להניח כי התכוונו למה שאמרו, כך גם מומחי המס המריאו לשחקים, מבלי שנתנו דעתם לכך כי הגבהים הללו הינם דלי חמצן, וקשה להתקיים בהם.

דא עקא, שאדם מהיישוב נדרש לחוק החברות - אם בכלל - פעם או פעמיים בימי חייו, ואילו זיקתו לחוקי המס (לא כל שכן בעידן שלאחר "אם כל הרפורמות") - מתקיימת על בסיס שוטף ויום יומי (כמעט).

לנוכח כל אלו, נבקש להפנות את תשומת הלב אל מחקריהם של ניאל כהנמן וורנון סמית, הזוכים בפרס נובל לכלכלה לשנת 2002, אשר הוכיחו כי בתנאים של אי-ודאות נוטים בני האדם לקבל החלטות בלתי רציונאליות. לא נותר, אלא לצטט את כותרת מאמרו המפורסם של יצחק בן-אהרון "עוז לתמורה בטרם פורענות", ולקוות כי הפורענות עדיין לא התרגשה עלינו.