שגב נגד "מול הים". מי ניצח?

בית המשפט העליון פסק השבוע בסכסוך שכר הטרחה בין עו"ד יוסי שגב לקניון מול הים. הרקע לסכסוך הוא הסכם שכר טרחה שהיה לשגב עם אריה דגן - הבעלים של מחצית מהקניון, שהוא אחד המצליחים והמשגשגים בארץ. שגב ייצג את דגן בהתדיינות מול הבנק הבינלאומי, שהיה נושה של החברה ולחץ לקבל את כספו, בעת שהחברה היתה נתונה בקשיים.

הודות לפעולתו של שגב כעורך דין במשבר שנוצר בין דגן לבנק, נחתם הסכם פשרה עם הבנק, ש"היה חיוני לדגן ולחברה כמו אוויר לנשימה", כפי שהגדיר זאת שופט העליון, סלים ג'ובראן, שכתב את דעת המיעוט בתיק: מנושה הפך הבנק למשקיע בחברה, ונותן לה ליווי בנקאי לצורך הקמת הקניון, וכן הסכים להקטין את אחריותו האישית של דגן לחובות החברה.

לאור הסכם הפשרה שנחתם, הפכו שני הסכמי שכר טרחה שנחתמו עם שגב לבלתי רלבנטיים, ונחתם הסכם נוסף, על פיו יקבל שגב 5% מכל סכומים כספיים שיימשכו על ידי בעלי מניות בחברה. זמן קצר לאחר מכן נחתם הסכם משלים ולפיו שגב יקבל לפחות 300 אלף דולר. זמן קצר לאחר מכן נחתם גם הסכם השקעה עם חברת אופק רכסים, שנכנסה במחצית החברה.

שגב: "ניצחון גדול"

בעקבות ההסכם עם אופק, טען שגב כי ההתחייבות להעביר לו אחוזים, חלה גם על אופק. דגן מצידו, הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי הסכם שכר הטרחה שחתם עימו שגב, הושג תוך אילוץ, בעושק ובחוסר תום לב. כן טען כי שגב גרם לו נזקים בשווי עשרות מיליוני שקלים.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, קבע כי שגב יקבל 5% מהמניות ללא הגבלת זמן; לגבי מניות אופק, הוא קבע כי זכאותו מתקיימת רק במקרה של הוצאה ולא במקרה של השקעה. את תביעתו של דגן לעניין העושק, דחה מכל וכל.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, טען מול הים כי יש להגביל את ההסכם בצורה כלשהו, כך שיחול רק על רווחים של בעלי מניות שהיו קיימים בחברה לפני חתימת ההסכם, כלומר, רק מניותיו של דגן. ואילו דגן ביקש שוב לקבוע כי ההסכם עם שגב הושג תוך עושק. לטענתו, שגב ניצל את מצבו הקשה, איים עליו כי אם לא יחתום, לא יוציא את הסכם הפשרה אל הפועל ולמעשה כפה עליו את ההסכם. שגב מצידו, טען בערעור כי הוא זכאי לקבל 5% מההטבה שקיבלה אופק.

ג'ובראן קבע כי אין לקבל את טענת דגן לעושק. לדבריו, באותה עת היה עו"ד רון גזית, המייצג את החברה, מעורב בהליכי העסקה ודגן היה יכול להיוועץ עימו. גו'בראן ציין כי נכון שדגן הוא איש עסקים ממולח; יחד עם זאת, ציין כי גם שגב בעצמו מודה כי בעת החתימה על ההסכם היה דגן נתון ללחצים קשים "כשעניבת החובות מאיימת על צווארו". ג'ובראן לא הסכים עם קביעתו של המחוזי, לפיה לא הופעלו לחצים מצד שגב, אך כאמור לא היה עושק. דעת המיעוט שלו קובעת, כי יש להגביל את הסכם שכר הטרחה בזמן, והתיק יוחזר למחוזי לקציבת זמן.

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שכתב את דעת הרוב, קיבל את הטענה כי שכר הטרחה לא משתרע על כספים שמשלמת החברה לבעלי מניות חדשים. ברק קבע כי יש לאפיין את היחסים בין הצדדים כ"אינטרס בנכס של הזולת", מעין זיקת הנאה של שגב בחברה, וקבע בניגוד לדעת ג'ובראן, כי אין מקום להגביל את ההסכם בזמן.

בעקבות פסק הדין, במשרד שגב הרימו כוסית. פסק הדין, טוענים שם, הוא ניצחון גדול, מכיוון שנקבע שם לראשונה שלשגב יש זיקת הנאה בחברה. זה אומר, טוענים שם, שבנוסף לכספים ששגב זכאי לקבל כל שנה, יש לו גם חלק בנכס: שווי הנכס 180 מיליון דולר, לפי הצעת רכש של החברה. לשגב יש 5% מחלקו של דגן, שהוא הבעלים של מחצית הנכס. מה שאומר שלשגב יש נכס בשווי 4.5 מיליון דולר.

ואילו בצד השני, של החברה, טוענים כי פסק הדין הוא הפסד צורב לשגב. לדברי עו"ד רון גזית, המייצג את מול הים, כתוצאה מפסק הדין על שגב להשיב כספים: עד כה קיבל כ-700 אלף דולר מהרווחים, ועליו להחזיר מחצית, שכן הוא קיבל גם מרווחיה של אופק. איך אפשר לטעון, טוענים במול הים, ששגב ניצח? בעוד קודם הוא היה זכאי ל-5%, עכשיו הוא זכאי רק ל-2.5%.

גזית: "הפסד צורב לשגב"

מעבר לזה, מבטלים שם את טענתו של שגב, כאילו יש לו בעלות כלשהי בנכס. גזית: "אין שום ספק שהוא לא זכאי לקבל שום אגורה מהכספים שהחברה גייסה אלא רק 5% מהדיבידנדים שימשוך אריה דגן, ואם החברה לא תחלק דיבידנד לדגן, שגב לא יהיה זכאי לאגורה אחת. כל מי שקורא את פסק הדין יבין על נקלה כי הדברים הם בדיוק כך".

למרות הניצחון הגדול לטענתה, החברה שוקלת לבקש דיון נוסף, על קביעתו של ברק כי ההסכם אינו מוגבל בזמן. אם זה הפסד כל כך גדול לשגב, למה רוצה מול הים דיון נוסף? גזית: "כי אנחנו רוצים שההפסד שלו יהיה עוד יותר גדול".

אגב, גזית ושגב, שכאן הם יריבים, ביומיום הם ידידים טובים: שניהם גרים בפרויקט המגורים היוקרתי, "סי אנד סאן", נפגשים בבוקר במהלך הצעידה על החוף, ולפעמים בערב אוכלים יחד במסעדה שבפרויקט.