מדד אמון הצרכנים של חודש מארס: כבר לא תלויים במצב הביטחוני

המדד נמצא ברמה הגבוהה ביותר מאז הרבעון האחרון של 2001, כל קבוצות האוכלוסייה אופטימיות באשר לשיפור בשוק העבודה, והשינוי הגדול הוא שלא רק שאנשים מדווחים על כוונות קנייה של מוצרים בני קיימא - מה שמעיד על אמון ביציבות מסוימת - אלא שהחודש התרחבו הכוונות האלה אל הקניות הגדולות באמת, של רכב ונדל"ן.

אבל רגע לפני שאנחנו מדמים שוב את הכלכלה המקומית נרתמת אל קטר הנדל"ן ושועטת קדימה, צריך לבדוק מה מצב המסילה שעליה אמור הקטר הזה לנסוע. ואם תשאלו את פיני כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל, הוא יגיד לכם בלשונו הפייסנית שהביקושים החדשים ייתקלו בהיצע נמוך, שכן לפני שנה ושנתיים לא היו התחלות בנייה, שהעבודה התייקרה בשל מיעוט העובדים - ועוד ניכנס כאן לעובי הקורה של בעיית העובדים הזרים בבניין - שלא לדבר על מחיר הפלדה הגואה.

על כן, למרות שבינתיים מחירי חלק מהדירות כלל לא עלו וחלקן עלה עד 5%, לא כך יהיה בעתיד. "מרבית ספקי הדירות עוד לא תירגמו את הביקושים הגדולים לעליית מחירים. הם רוצים לראות מה יקרה בסוף אפריל. אבל אם המגמה הזאת תימשך, במאי תהיה קפיצת מחירים של 15%-10%, וזה לא רצוי".

סם אולפינר, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, חריף הרבה יותר. אם לא יפתרו את בעיית הפועלים, הוא אומר, "יהיה כשל, איחור במסירת דירות, איחור בתשתיות, הפיגורים יהיו איומים. זה עוצר את הצמיחה באופן חד משמעי.

"דבר נוסף שעוצר את הצמיחה הוא הכשל האדיר בוועדות תכנון. תשאלי את מר אפרתי (ראש מינהל מקרקעי ישראל, ש.ל), יש לך היום על המדף שטחים באזור המרכז שאתה יכול להוציא לדיור? הוא יגיד לך שאין. למה אין? כי הוא תקוע בוועדות תכנון. 8,000 דירות תקועות בוועדות התכנון. זה כבר לא צוואר בקבוק, זה פקק. אנחנו חיים בדיקטטורה של בירוקרטיה, ולא רק זה, אלא גם בצדקנות מיותרת. היום היועצים המשפטיים בכל משרד ממשלתי הם מנכ"לי-על. אם שר רוצה לבוא ובכל זאת להזיז משהו, הם אומרים לו נו-נו-נו, אתה נותן טובות הנאה".

הבנו את הרמז

הבעיה החמורה ביותר, לדברי אולפינר, היא מלאי הקרקעות באזור המרכז. "מלאי הדירות באזור המרכז הולך ונגמר. עם התגברות הביקושים, בעלי קרקעות פרטיים יעלו את מחיר הקרקע, וגם המינהל יעלה את המחירים ב40%-30%. הלוא כבר הגיע מצב שאם המינהל מוציא רבע דונם לקוטג'ים בראשון-לציון, רק הקרקע עולה 140 אלף דולר ל-250 מ"ר, לא כולל פיתוח, שמגיע לעוד 30 אלף דולר ליחידה. ואז מגיעים לסכום אסטרונומי לפני שהתחילו לבנות. ספסר הקרקעות הגדול ביותר במדינה זה מינהל מקרקעי ישראל".

* וזה יכול לעצור את הצמיחה?

"זה יכול לעצור אותנו טוטאלית. גם שר האוצר, שאני מחזיק ממנו מאוד, טוען שמה שקורה במדינת ישראל עם שיווק הקרקעות הוא בעצם אסון למדינה. אם לא יהיו קרקעות ולא יהיו פועלים, הקטר של הבנייה לא יוציא את המשק מהבוץ".

גם כהן וגם אולפינר משבחים מאוד את הצעדים הכלכליים שמבצע משרד האוצר. אולפינר אומר שהתאחדות הקבלנים תמכה בתוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו, בשתי הסתייגויות מהותיות. ההסתייגות האחת נגעה לבנייה בפריפריה. "אמנם יש גידול של 20% במכירת דירות בתל-אביב ובמרכז, אבל יש לנו בעיה קשה בפריפריה, עקב ביטול המענקים. אמרנו לביבי שצריכים למצוא פתרון. אם הממשלה לא רוצה לתת מענקים, שתמצא דרך אחרת להכניס את הפריפריה למעגל הצמיחה. הגענו להסכמה שתוקם ועדה משותפת של משרד האוצר, משרד השיכון וההתאחדות לבדוק את העניין".

ההסתייגות השנייה נוגעת לפועלים לענף הבנייה. גם כהן מתאר מצב שבשל המחסור, עלה מחירה של שעת עבודה בבניין מ-25 שקל ל-50 וגם 60 שקל, מה שהופך את הבנייה ליקרה יותר, ובסופו של דבר מוסיף להתייקרות הדירות, יחד עם עליית מחירי הפלדה בעולם. באוצר, הוא אומר, ערים לבעיות, ולכן הורידו מס קנייה על תשומות בניין.

בעיית הפועלים קשה הרבה יותר. אולפינר, מטבע הדברים, ייצג בהמשך בלהט את עמדתם של אלה הזקוקים כרגע לעובדים הזרים. "יש פה דבר שהוא לא סימפטי. תוקפים אותנו, כאילו שאנחנו לא רוצים להעסיק ישראלים, כי עובדים זרים זו עבודה זולה. במציאות אין בענף הבנייה יותר מ-10,000 פועלים זרים, למרות שאושרו 20 אלף. ולא מגיעים פלשתינים. יש לנו 35 אלף מקומות זמינים לפחות.

"אנחנו צריכים פועלים לעבודות הרטובות - בטון, ברזל, טיח, טפסנות. מאחורי כל עובד כזה עומדים ארבעה עובדים ישראלים: במחצבות, בייצור בלוקים, בהובלות, בגבס, באינסטלציה, חשמל, מיזוג אוויר. 280 אלף משפחות מתפרנסות מענף הבנייה. ברגע שאין לנו פועלים שעושים עבודה רטובה, הכל נעצר. תשאלי מפעלי בטון או בלוקים כמה משלוחים הם הוציאו מאז סגר יאסין. הם יגידו לך שמצטבר להם מלאי בחצר".

אולפינר אומר "הבנו את הרמז, לא רוצים עובדים זרים", ומספר שהעביר לממשלה שלוש תוכניות להכשרת ישראלים לענף הבנייה. "אנשים לא רוצים לעבוד בעבודה הזאת. זו באמת עבודה קשה, אבל המחיר ההתחלתי הוא 6,200 שקל לחודש וביטוח לאומי הבטיח תוספת של 1,000 שקל לכל מי שיילך לענף בשנה הראשונה. אנחנו נמצאים במדינה שכאילו בושה לעבוד בה. אני יודע שמציעים לאנשים יוצאי סיירות משכורת טובה ולאחר שנתיים מענק של כמה אלפי דולרים, שיוכלו לנסוע להודו, ואף אחד לא נענה. אם יימשך המצב עוד מעט לא יהיו מנהלי עבודה יהודים. ומן המגזר הערבי כבר דלינו כל מה שיכולנו לדלות. נגמר המאגר".

* אם ההתנגדות כל-כך גדולה, איך תפתה ישראלים?

"בחורים בני 22 עד 40 לא צריכים לקבל דמי אבטלה, הם צריכים לצאת לעבוד בבניין. היום אנחנו עד כדי כך לחוצים שהרבה קבלנים מוכנים לקחת אנשים ב-6,200 שקל לחודש ולהכשיר וללמד אותם תוך כדי עבודה. ומדובר בעבודה סופר-מקצועית, לוקח שנה לפחות להיות טפסן בינוני, ואף אחד לא ירצה לקנות דירה מרוצפת עקום.

"רצף אצלנו מקבל מחיר מינימום של 150 דולר ליום, הם עושים בקלות 15 אלף שקל בחודש נקי. אבל מהמחזור האחרון של הרצפים שהכשרנו אצלנו בבית הספר למקצועות הבנייה בחולון, היו 20 איש שאף אחד מהם לא חונך בארץ. שניים היו אתיופים ו-18 עולים מרוסיה. ישראלים אומרים, מה, אני אזחל כל החיים על הברכיים? יש לנו בעיה של חינוך לעבודה. אנשים חושבים שהמדינה חייבת להם".

אולפינר חושב שמה שהמדינה כן חייבת ל"בחור בן 22" אלה הקלות שונות ברכישת דירות, כגון הכרה לצורכי מס בריבית על המשכנתא ופטור ממע"מ על רכישת דירה לעשר שנים. זה טוב לזוג ובאותה הזדמנות טוב גם לקבלנים. "אבל לתת דמי אבטלה והשלמת הכנסה על זה שהוא לא עובד? זה חינוך פגום. יש בארץ כבר דור שלישי שלא עובדים. בשדרות, נתיבות, אופקים, אנשים יושבים בבית-קפה ומשחקים שש-בש עם מרלבורו, גורמט ופלאפון ביד, אנחנו משלמים מסים והם לא עובדים. זה צועק לשמיים".

* אם מסכמים את הדברים, אתה בעצם רוצה שיתנו לך להביא הרבה עובדים זרים.

"אם שר האוצר מאמין שאנחנו הקטר של התוצר הלאומי הגולמי, הוא חייב למצוא את הדרך להכשיר לנו עובדים. במשך חמש שנים נכשיר כל שנה 4,500 ישראלים ובינתיים או שניתן לפלשתינים להיכנס, או שיפתחו את השמיים ולתת לנו להביא עובדים.

"מייאשים אנשים. הרבה קבלנים הפסיקו לבנות והם יוצאים לחו"ל. באה מליבו ואומרת אני לא רוצה לבנות פה אלא במקסיקו ובקנדה, אפריקה-ישראל מוציאה את הפעילות של דניה סיבוס לחו"ל (כהן אומר שאפריקה ישראל המשיכה פעילות מלאה בארץ וגם פעלה בחו"ל במקביל, ש.ל). עוזי ורדיזר (מנכ"ל שיכון ובינוי, ש.ל) אמר לי לפני חצי שנה שהוא פיטר 462 ישראלים ביום אחד, כי אין לו פועלים לעבודות הרטובות אז מה הוא צריך אנשי גבס, חשמל, מיזוג אוויר. כולם יפי נפש ואנחנו כרגיל הגזלנים והנצלנים. שוכחים דבר אחד, שאנחנו בונים את המדינה".

עושר וירטואלי

אבל ככה בינתיים, לפני שכל מיני קטרי צמיחה מאיימים להיתקע על מסילות צרות מדי, אפשר קצת ליהנות מן הניצנים האביביים שלה. וכהן, עם קבוצה הפרושה בטווח רחב של פעילויות במשק, אכן נהנה. "השבועות האחרונים של מארס היו הפתעה לטובה", הוא אומר, "למרות הסיכון שעורר רצח יאסין. הקניונים רושמים נקודת שיא במכירות ובמספר מבקרים. לנו יש רק שישה, אבל יש להניח שזה מאפיין את מרבית הקניונים". גם זארה, תחנות הדלק והקו-אופ מסבים נחת, ושוק הדירות כאמור מתעורר לאחר תקופת קיפאון ארוכה. "אנשים מוכנים להתחייב על דירות, ולא רק על קטנות וזולות, אלא גם על דירות גדולות".

* ומה שלום התיירות, כפי שהיא משתקפת בבתי המלון שלכם?

"נכון שאפשר לבוא ולומר שמלונות מלאים תמיד בערב חג. אבל יש לנו תפוסה של 100% במשך כל מהלך החג. שומעים יותר ויותר שפות זרות, יכול להיות שאלה יהודים או ישראלים לשעבר שבאו לבקר את קרובי משפחתם. אבל אולי זו התחלה של ניצנים של תיירות דתית. תיירות עסקית החלה לחזור החל מהרבעון השלישי של 2003. עכשיו גם התיירות הלא-עסקית חוזרת".

אפילו בערוץ 9, הערוץ הרוסי שאפריקה ישראל היא אחת מבעליו, שסבל מקשיים מרובים, כהן אומר שהבקשות לפרסום עולות ואת מארס הם גמרו "בגידול של למעלה מ-300% יחסית למארס 2003".

כהן תולה את ההתעוררות בשילוב של דברים. "אם אני מחפש נקודת מפנה, זה היה הניצחון האמריקני בעיראק שחיסל את הסיכון הביטחוני בחזית המזרחית". חברו לו הריבית הנמוכה - "הנגיד הביא אותה לרמה על הכיפאק, רק שישאיר אותה ככה" - שער הדולר הנמוך, הורדת המיסוי, הקטנת המע"מ, האופטימיות והיציבות שהאוצר מקפיד לשדר. כל אלה יצרו אצל הציבור תחושה ש"ווירטואלית הוא עשיר יותר, שזה בסדר ללוות ולצרוך".

וגם, "המשק בישראל, הציבור, האנליסטים, לא רק הישראלים אלא גם הבינלאומיים, מרגישים שהמשק בישראל עבר התייעלות, התכווצות, למד לחיות עם המצב החדש, עם החצי-אינתיפאדה הזאת. זה נשמע אכזרי, אבל כולם צופים המשך צמיחה גם במידה שלא יהיה שינוי לטובה במצב הביטחוני. נוצרה תחושה שעם המצב הקיים היום המשק יודע להסתדר. זאת לאחר תקופה ארוכה שהייתה הרגשה שהמשק מחפש את דרכו".

* ומה אתה מבקש לחג?

"נוגע ללבי העניין של עיר הבירה ירושלים. אנחנו בונים בה עכשיו בניינים גדולים במרכז העיר. אני חושב שהיא צריכה ליהנות מיותר מעורבות מגורמים ממשלתיים, כדי לחדש את פני העיר. העיר הזאת מזמן לא קיבלה חיזוק, והיא מתקשה להתגבר על המצב. אבל אם ישתפר המצב הביטחוני, היא תהיה העיר שהכי תיהנה מכך". *