שכר טרחת שמאי מכריע: להתקין תקנות

ועדת הערר סירבה להתערב בקביעת שכרו של שמאי מכריע

כה רבות כבר נכתב, ועוד ייכתב, על תביעות בגין פגיעתה של תוכנית בניין ערים, ורק נזכיר כי המדובר בתביעות המסתמכות על סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר לנפגע לתבוע כדי פגיעתו (בכפוף למגבלות הסעיף). בדרך כלל נכתב על התביעה לגופה. הפעם נעסוק בנושא "אינצידנטלי", הקשור לאותה תביעה - שכרו של השמאי המכריע.

רובן של אותן התביעות מגלמות מחלוקת שמאית. שמאי המקרקעין מטעם התובע נוקב בסכום הפגיעה, לטעמו, וכדרכו של עולם, שמאי המקרקעין מטעם המשלמים (הוועדה המקומית או המשפה, לפי העניין) נוטה, דרך קבע, לחלוק עליו ולטעון כי שומתו מופרזת ומופרכת. וכך נדרשים אנו, במרבית המקרים, לשמאי המכריע, וזה ממונה או על-ידי הצדדים או על-ידי ועדת הערר.

בכתבה זו נעסוק בשמאי מכריע (השמאי עדי צביקל), שמונה על-ידי ועדת הערר לדון בתביעה שעילתה פגיעה (נטענת) בנחלות במושב נחלים. השמאי שמע את ששמע, קרא את שקרא, בירר את שבירר וטרם שנתן פסיקתו דרש מהצדדים את שכר טרחתו.

התובעים סברו, כי השמאי המכריע הגזים בדרישתו, ופנו לוועדת הערר על מנת שזו תבטל דרישתו ותקבע את שכרו, בהתאם למה שכונה על-ידם כללים "סבירים וראויים" (ערר 01 / 225 קינד ואח' נ' ועדה מקומית לתו"ב לודים ואח' בפני ועדת הערר מחוז המרכז בראשות עו"ד אייל מאמו).

ועדת הערר סירבה להתערב בדרישת השמאי, תוך שהיא קובעת, כי לפי החישוב שהוגש על-ידו "נראה ברור כי אין מדובר בשכר מופרז באופן כה בלתי סביר עד כדי עושק", המצדיק מעורבות שיפוטית בדרישת "מעין בורר" לשכרו.

הוועדה גם נתנה משקל ל"היקף העניין וחשיבותו..." וגם ל"מעמדו של השמאי המכריע שבפנינו שהוא מבכירי השמאים בישראל, ואף כיהן כיו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל, אינו מוטל בספק, ועל כן גם משקלה של הכרעתו".

בסופו של דבר, כאמור - הערר נדחה.

אך מעבר לאותו מקרה ראתה הוועדה לנכון לפנות לשר המשפטים, על מנת שיתקין (סוף סוף) תקנות לעניין שכר טרחת השמאים המכריעים, כמצוות החוק, שהרי "אין ספק כי יש צורך וראוי לקבוע אמות מידה אחידות וברורות שכן מדובר במינוי על-פי דין", וכן קבעה כי ראוי, בכל מקרה, לדרוש מן השמאי המכריע לפרט שכרו או דרך חישוב שכרו בטרם יחל בהליך שלפניו, כך שלא תיווצר הפתעה בסוף הדרך.

ואנו, אם משקל לקולנו, נתכבד להצטרף להמלצות אלו.