הרכבת הקלה: הפרויקט קודם לפני שהושלמה בדיקת הכדאיות

המבקר חושף נתונים על כך שהפרויקט קודם למרות שלא הושלמו הבדיקות להוכחת הכדאיות הכלכלית. בנוסף, גילה המבקר חריגות בתקציב בהיקף של עשרות ומאות אחוזים; העמסת עלויות שאינן קשורות להוצאות הפיתוח; אומדנים לא ריאלים; היעדר בקרה ופיקוח על שלבי הביצוע; וכרגיל גם חשש לניגוד עניינים.

אחד הנושאים הבולטים בדו"ח הוא הבזבוז הכספי בתקציבים שהושקעו על-ידי הסקטור הציבורי. כך למשל ההשקעה בפרויקט הוערכה ב-1.1 מיליארד שקל במחירי דצמבר 1998. האומדן המעודכן בדצמבר 2002 הוא 2.215 מיליארד שקל - סכום הגבוה ב-55% מהאומדן המקורי שעל-פיו נבדקה הכדאיות הכלכלית של הפרויקט באוגוסט 2000.

הדו"ח קובע, כי ההוצאה הצפויה של המגזר הציבורי בפרויקט תהיה גדולה פי 2.5 מהסכום שנכלל באומדן המקורי. עלות התכנון גדלה מ-20 מיליון שקל ל-148 מיליון שקל - גידול של 640%.

דוגמאות נוספות שמציגה הביקורת: באוגוסט 2000 נאמדו ההשקעות המגזר הציבורי ב-500 מיליון שקל. בסוף 2002 נאמדו השקעות אלה ב-1.245 מיליארד שקל - גידול של 147%.

הביקורת קובעת עוד שחלק מהוצאות הפרויקט שנכללו אינן קשורות אליו. כך למשל שולמו ליועץ כלכלי של הפרויקט 63 אלף שקל בגין יעוץ בעניין מקורות המימון של קו הרכבת ירושלים-תל-אביב. בנוסף, שולמו 137 אלף שקל ליועץ המשפטי של הצוות עבור יעוץ בנושא פתיחת התחבורה הציבורית לתחרות.

לדעת המבקר, לא היה מקום לכלול הוצאות אלה בפרויקט משום שעלויות אלה אינן שייכות.

חלק נכבד מהדו"ח מקדיש גולדברג לנושא קבלת ההחלטה לפני היציאה לפרויקט. פרק זה קובע, כי ההחלטה על חלופת הרכבת הקלה נעשתה לפני בדיקת כדאיות כלכלית המשווה בין רכבת לחלופת אוטובוסים משופרים.

לדבריו, המכרז לקבלת הצעות מיזמים פורסם בדצמבר 1999 עוד לפני שהושלמה הבדיקה הכלכלית הסופית באוגוסט 2000.

הביקורת עוד קובעת, כי הדו"ח הכלכלי שנעשה הוא חלקי. המדינה - משרדי האוצר והתחבורה לא הכינו שישה מתוך תשעת הפרקים עליהם התחייבו.

מבקר המדינה קובע, כי המהלכים שאותם נקט החשב הכללי כדי להתחיל בפרויקט בטרם עמד לרשותו הדו"ח הסופי של הבדיקה הכלכלית אינם עולים בקנה אחד עם תהליך של קבלת החלטות תקין.