הרכב מיוחד של שופטי העליון שב וקובע: יש לפצות בעלי קרקעות בגין פגיעה הגבוהה מ-3%

הרכב השופטים המיוחד, שכלל את הנשיא אהרון ברק, תיאודור אור, אליהו מצא, מישאל חשין, דליה דורנר, יעקב טירקל, ואליעזר ריבלין, קבע כי יש לדחות את העתירות, ולחייב את הוועדה המקומית בתשלום פיצויים לבעלת הקרקע בעקבות אישור תוכנית פוגעת.

פסק הדין ניתן במסגרת דיון נוסף שעסק בפרשנות חוק התכנון והבנייה, בסעיף הדן בפטור מתשלום פיצויים לבעל קרקע כתוצאה מאישור תוכנית פוגעת (סעיף 200). בית המשפט העליון נדרש לשאלה מהו תחום הסביר בתוכנית פוגעת שאינו מזכה בתשלום פיצוי לבעל קרקע, ומהם תנאי הצדק לתשלום הפיצויים.

בית המשפט העליון קבע בעבר, כי תחום הסביר הוא בירידת ערך בשיעור של 2% -3%. באותו פסק הדין קבע ברק, כי גם אם הפגיעה היא בתחום הסביר יש לפצות מטעמי צדק.

פסק דין זה עוסק בקרקע בעיר רעננה בשטח של 1,090 מ"ר, שנרכשה ב-1972 על-ידי יהודית הורוויץ, ויועדה בתוכנית המתאר להקמת 5 יחידות דיור על עמודים.

תוכנית המתאר מ-1983 שינתה חלקית את ייעוד הקרקע, כך שנגרעו מהמגרש 230 מ"ר לטובת שטחי ציבור, והופחתו יחידות הדיור מ-5 ל-4. בעלת הקרקע תבעה תשלום פיצויים בגין ירידת ערך. בית המשפט המחוזי קבע, כי כיוון שמדובר בפגיעה של 11.8% אין מדובר בפגיעה סבירה, ולכן חוייבה הוועדה המקומית בתשלום פיצוי 24 אלף דולר.

על החלטה זו ערערו הוועדה המקומית רעננה והמחוזית מרכז לעליון, שדחה את הערעור וקבע כי ירידת ערך של 3%-2% מערך הקרקע היא פגיעה מזערית שהרשות פטורה מלפצות עבורה, ופגיעה למעלה מכך יש לפצות בגינה. על פסק דין זה הוגשה בקשה לדיון נוסף. בפסק הדין התעוררה מחלוקת בין השופטים לעצם הפרשנות, אך כולם הגיעו לאותה מסקנה, כי יש לדחות העתירות.

השופט בדימוס תיאודור אור כותב בפסק הדין, כי תנאי הסבירות ייקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ואין לקבוע אחוז שהוא יפה לכלל המקרים. לדבריו, על מנת לבחון אם יתקיים תנאי הסבירות יש לבחון את התנאי המצטבר למתן הפטור והוא תנאי הצדק. במקרה האמור קובע אור, כי מן הצדק לשלם לבעלת הקרקע פיצויים.

הוועדה המקומית רעננה חויבה בתשלום הפיצויים לבעלת הקרקע, שיוצגה על ידי עו"ד שמואל שוב. בנוסף חויבו הוועדות בהוצאות בסך 20 אלף שקל. (דנ"א 02/1333; 02/1346).