מינוי שמאי מכריע: לביהמ"ש יש סמכות

מסגרת ערר על החלטת ועדה מקומית בתביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, מינתה ועדת הערר שמאי מכריע. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. במסגרת ערעור זה עלתה שאלה מקדמית: האם לאור העובדה שהמדובר בהחלטת ביניים של ועדת הערר, יש לבית המשפט סמכות לדון בערעור? בית המשפט עונה על כך בחיוב.

שאול ורינה היימן ואחרים (להלן: "המשיבים") הגישו תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק") כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה (להלן - "הוועדה המקומית"), בגין פגיעה נטענת בזכויותיהם במקרקעין, בעקבות אישורה של תוכנית מתאר ארצית תמ"א 23 א'.

4 חודשים לאחר מכן הגישו המשיבים ערר לוועדת הערר בטענה, כי הוועדה המקומית לא דנה כלל בתביעת הפיצויים, למרות שחלפו 90 הימים הקבועים לכך בסעיף 198 (ב) לחוק. ועדת הערר דנה בערר, ובמסגרתו החליטה למנות שמאי מכריע בערר.

כנגד החלטה זו הגישו הוועדה המקומית וחברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (להלן - "המערערות") ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, אשר נדון בפני השופט נסים ישעיה.

המשיבים העלו טענה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בערעור. לטענתם, המדובר בהחלטת ביניים של ועדת הערר, ולכן אין זכות ערעור על החלטה זו.

כלל הוא, קובע השופט ישעיה - כי על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדר סמכויותיה, שהרי פסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית בטל מעיקרו. הדברים מקבלים משנה תוקף עת עסקינן במטריה חדשה - חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000, אשר חידש והחליף רבים מן הדינים שחלו על המטריה המנהלית.

שאלת קיומה של זכות לערער על החלטת ועדת הערר למנות שמאי מכריע עלתה בפני בית משפט זה בעבר, אולם טרם הוכרעה (ראו החלטתו של השופט עוזי פוגלמן בעמ"נ 03/151 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' אסמים (1954) בע"מ ואח', ופסק דינו של השופט אשר גרוניס בעת"מ 00/1066 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שורקות" נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז המרכז). בענייננו עולה סוגיה זו שוב, והפעם אין מנוס מדיון והכרעה בה.

בסעיף 198 (ו) לחוק מפורטות שלוש החלטות, שוועדת הערר רשאית ליתן, והן: החלטה המקבלת את הערר; החלטה הדוחה את הערר; החלטה למנות שמאי מכריע. עוד נאמר, כי לעניין ההחלטה השלישית, על השמאי המכריע יחולו הוראות סעיף קטן (ה), לפיו מוקנית לצדדים זכות לערור על החלטת השמאי המכריע לוועדת הערר בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה.

יוער כי בהתייחסו להחלטה השלישית, היא ההחלטה למנות שמאי מכריע, לא נדרש כלל המחוקק להבחין בין החלטה סופית להחלטת ביניים. מכאן ניתן להסיק, כי המחוקק ביקש להעניק זכות ערעור לבית משפט זה על כל החלטה בדבר מינוי שמאי מכריע, בין שרואים אותה כהחלטת ביניים ובין אם לאו.

סעיף 198(ח) לחוק מעניק זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטות ועדת הערר, ובלבד שנושא הערעור הוא בשאלה משפטית. המחוקק מצא, איפוא, להגביל את זכות הערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מנהליים ל"שאלה משפטית", אך מעבר להגבלה זו לא נמצא, כי המחוקק התכוון להגביל עוד את זכות הערעור. אין כל אבחנה בסעיף 198(ח) הנ"ל בין החלטות סופיות של ועדת הערר להחלטות ביניים שלה.

מעיון בסעיפים הנ"ל עולה, כי סעיף 198 (ח) לחוק מעניק זכות ערעור לגבי שלושת סוגי ההחלטות המפורטות בסעיף 198 (ו) לחוק, ובכלל זה ההחלטה למנות שמאי מכריע, ובלבד שהיא מעלה "שאלה משפטית".

ניסיונם של המשיבים לטעון, כי זכות הערעור על החלטת ועדת הערר למנות שמאי מכריע, נשללת לאור קיומה של זכות ערעור על החלטת השמאי המכריע (ערעור בפני ועדת הערר) - אין בו כל רבותא: הערעור על עצם מינויו של שמאי מכריע (כבמקרה שלפנינו) - עניין אחד, וערעור על החלטת השמאי המכריע - עניין אחר. בעניין זה האחרון, ובו בלבד, דנה ההפנייה לסעיף קטן (ה). עניין זה אינו מונע - לא במפורש ולא במשתמע - את זכות הערעור לבית המשפט לעניינים מינהלים על עצם ההחלטה למנות שמאי מכריע. החלטה זו נעשית מכח סעיף 198(ו) לחוק והערעור עליה מוסדר בסעיף 198 (ח) לחוק.

ניתן לומר, כי בהחלטה בדבר מינוי שמאי מכריע סיימה, למעשה, ועדת הערר את מלאכתה, ועל כן אך מתבקש ומתחייב ליתן לצדדים זכות ערעור עליה, כפי שאכן נקבע בסעיף 198 (ח). לעומת זאת, אם מבקשים להשיג על החלטת השמאי המכריע לגופה, ניתן לעשות זאת בדרך הספציפית שהתווה המחוקק, היינו, על ידי הגשת ערר לועדת הערר, כאמור, בסעיף 198 (ה) (4) לחוק.

יתרה מכך, סעיף 198(ח) לחוק מקנה, מכוח הוראתו המפורשת, זכות ערעור "על החלטת ועדת הערר". הפרשנות הטבעית של המונח "החלטה" לפי סדרי הדין, כוללת כל החלטה, לרבות החלטה שאינה מסיימת את ההליך. לאור העובדה, כי מילות סעיף 198 (ח) לחוק תואמות את הפרשנות, לפיה עומדת למערערות זכות ערעור על ההחלטה שבכאן, הרי שמתבקש ואף מתחייב, להעדיף פרשנות זו, העולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה ועם ההלכה הפסוקה בנוגע להעדפת פרשנות המקיימת את זכות הערעור, על פני פרשנות השוללת את הזכות.

התוצאה הסופית: נקבע כי בית המשפט רשאי לדון בערעור, שעניינו עצם החלטת ועדת הערר למנות שמאי מכריע.

עמ"נ 03/128, בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א, השופט: נ. ישעיה.

בשם המערערות: עוה"ד מלצר, פדר, לוי וגל.

בשם המשיבה: עו"ד צין.