נדחתה תביעת דיסקונט כנגד שמאי: גישת הבנק באשר למעמד חוות דעת שמאי - יסודה בטעות

דיסקונט טען בכתב התביעה, כי בהסתמכו על חוות דעת שערך ביתן לגבי נכס ששימש כבטוחה ללקוחות של הבנק וחברה בשליטתם, קיבלו הלקוחות אשראי מהבנק, לאחר רישום שיעבוד שני על הנכס. משלא עלה בידי הבנק לגבות את הכספים שהיו חייבים לו לקוחותיו, בסכומים שעלו על 12 מיליון שקל, הגיש תביעה כנגד ביתן בעילה של רשלנות, היצג כוזב והטעייה.

לטענת דיסקונט, הלקוחות הציגו את התוכנית לנכס, כאשר קומת הקרקע תוכננה להיות קניון ובו חנויות, וזכויות בנייה נוספות הוקצו למשרדים ולמסחר. ביתן נדרש לאמוד את עלויות הבנייה במטרה לבחון אם הפרויקט שהוצג רווחי, ולהכין שומה נפרדת לגבי כל חנות או קבוצת חנויות.

לטענת הבנק, כאשר נקט בצעדים לגביית החוב לאחר שהלקוחות לא מילאו את התחייבויותיהם כלפיו ולא פרעו את חובם, התברר לו, כי שוויו של הנכס נמוך בהרבה מהסכום שבו הוערך על-ידי ביתן, ואין לו כל ערך כבטוחה. הבנק טוען, כי ביתן הטעה אותו בחוות דעתו מתוך קלות ראש, מבלי שהיה לו אכפת אם האמור בחוות הדעת הוא אמת או כזב, וביודעו שהבנק יפעל על-פיה.

על-פי הצעת גילאור מונה שמאי נוסף כמומחה, והוא העריך את הנכס ב-1.5 מיליון דולר פחות מהערכתו של ביתן. דיסקונט ביקש להתבסס על פערים אלו במתן פסק הדין.

גילאור כתבה, כי למרות השוני בסכומי השמאות, אין היא מקבלת את הטענה שביתן התרשל בעבודתו. "אני סבורה שגישת הבנק באשר למעמדה של חוות דעת השמאי שמונה כמומחה בטעות יסודה... לעיתים, יש שבית המשפט יכריע בדרך שונה מחוות דעת של מומחה, גם אם מונה על-ידו", כתבה גילאור וציינה, כי "אין הבדל שמאי משמעותי בין חוות הדעת של המומחה ושל וביתן, ולמעשה אימץ המומחה את הערכת ביתן".

בהתייחסותה לטענות הבנק כתבה גילאור, כי "השמאי פעל במסגרת עיסוקו וראוי שהבריות יוכלו לסמוך על חוות דעת של בעל מקצוע בתחום עיסוקו... יש לצפות, כי לא רק מי שהזמין את חוות הדעת יסמוך עליה, אלא שהיא תובא לעיון גורמים נוספים, על מנת שתשמש אינדיקציה לשווי הנכס".

גילאור קבעה, כי הבנק לא הוכיח שנגרם לו נזק ישיר כתוצאה מהערכת השמאות, ופסקה לביתן פיצויים בסך 250 אלף שקל. (תא 98/258).