אביב יעל דרומה מבקש מביהמ"ש העליון לאפשר לו להמשיך ולעסוק בחלוקת מכתבים ללא הגבלה

בערעור שהגישה אביב בסוף השבוע לביהמ"ש העליון כנגד פסק דין של השופטת הילה גרסטל, בבית המשפט המחוזי בת"א, טוענת אביב כי אין להטיל מיגבלות על שירותי חלוקת הדואר שהיא מבצעת וכי פעילותו של מיזם בר במתכונת הקיימת כן תואמת את כתב ההרשאה.

הערעור מפרט את ההליכים המשפטיים שנוהלו עד כה בין אביב לבין משרד התקשורת. אביב טוענת באמצעות עוה"ד ראובן בכר, יורם בונן ועודד רביבו, כי ברשותה כתב הרשאה אשר איננו מטיל מיגבלה כלשהי בקשר לאופי השירות, למחירים, לאופן חלוקת המכתבים או כל מיגבלה אחרת. הקריטריון היחידי הוא קריטריון משקל.

לדברי אביב, במשך עשרות שנים העסיקה מאות עובדים והשקיעה הון עתק בהסתמך על כתב הרשאה אשר איפשר לה בחודש מארס 2001 לחלק מכתבים עבור לקוחות מתחומי התקשורת והאשראי המופקים ע"י דפוס בארי. אביב הקימה חברה יחד עם בר שיווק והפצה ועם דפוס בארי בשם מסר אשר כונתה מיזם הדואר.

באוגוסט 2001 החליט משרד התקשורת לבטל את כל ההיתרים לחלוקת דואר שניתנו עד כה. לדברי אביב מהלך כוחני זה של משרד התקשורת נתקל בהתנגדות חריפה לא רק מצד אביב אלא גם מצד משרדי הממשלה האחרים ובראשם משרד האוצר.

בעקבות כך טען משרד התקשורת לאי התאמה של פעילות אביב לתנאי כתב ההרשאה. משרד התקשורת טען, כי כתב ההרשאה הוגבל ל"שירותי בלדרות בלבד".

הליכי משפטיים בבית המשפט המחוזי הביאו לפסק דין אשר קבע, כי שותפות בארי היא תקינה כיוון שהיא איננה עוסקת בחלוקת דואר ולכן היא איננה זקוקה להיתר וכי אביב רשאית להשתמש בקבלני משנה.

עם זאת קבע ביהמ"ש, כי מכיוון שלא הוכח בפניו שבר שיווק עוסקת בחלוקת מכתבים לקבלן משנה בלבד, אלא שהיא גם שותפה במיזם, הרי שפעילותו של המיזם במתכונת הקיימת איננה תואמת את כתב ההרשאה.

בסופו של דבר קבע ביהמ"ש כי אביב רשאית להמשיך ולספק שירותי חלוקת דואר כמותי ללקוחותיה הנוכחיים עד לחודש יולי 2005 או עד פתיחתו של שוק הדואר לתחרות.

אביב טוענת, כי ביהמ"ש המחוזי טעה כאשר הגביל את חלוקת הדואר רק ללקוחותיה הנוכחיים של אביב. (ע"א 4970/04).