שמאי המקרקעין פנו ליועמ"ש נגד ההחלטה של מנהל מקרקעי ישראל לחייב בדמי היתר על פי שומה אחידה, את חברי המושבים והקיבוצים

בהחלטת המנהל נקבע כי ההיתר לעיגון הזכויות יינתן תמורת תשלום דמי היוון בשיעור 3.75% משווי הקרקע

יו"ר לשכת שמאי המקרקעין דן וירניק ביקש השבוע את התערבות היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז נגד החלטת מנהל מקרקעי ישראל לחייב בדמי היתר על פי שומה אחידה, את חברי המושבים והקיבוצים בתמורה להסדרת זכויותיהם על חלקות המגורים. מזוז התבקש לבדוק את חוקיות עריכת השומות האחידות לקביעת דמי ההיתר. ההחלטה עומדת להיות מיושמת בקרוב והיא נוגעת לרבבות בתי אב במאות ישובים.

הפניה למזוז יצאה בעקבות הפרשנות שנתן השר הממונה אהוד אולמרט, להחלטת מועצת המנהל מס' 979. אולמרט נימק את השימוש בשומה המרוכזת, בתגובה לפניית לשכת השמאים, בכך שיש לה יתרונות תפעוליים ומשיקולי פישוט הליכים לגבי קרקעות המאופיינות לדעת המנהל "בשווי ושונות נמוכים."

בהחלטה נקבע כי ההיתר לעיגון הזכויות יינתן תמורת תשלום דמי היוון בשיעור 3.75% משווי הקרקע. השווי ייקבע בשומה עדכנית אחידה לכל החוכרים בתנאי נחלה באותו ישוב ולא באופן פרטני. וירניק מזכיר את הקשיים הרבים שקדמו להחלטה במשך עשרות שנים שבהן ישבו מחזיקי הנחלות על אדמתם ונהגו בה מנהג בעלים.

וירניק טוען כי השימוש בשומות אחידות מנוגד לתכלית ההחלטה והוא גם עומד לכאורה בניגוד לחוק שמאי המקרקעין, לתקנות האתיקה שהוצאו מכוחו, לפסיקת ביהמ"ש העליון ולרוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא אומר כי השימוש בטבלאות של השומות האחידות עלול להפעיל לחץ פסול על מחזיקי הנחלות לשלם בתקופה שנקבעה את דמי ההיוון. זאת, על אף סטיות ניכרות בין השווי האמיתי לשווי המלאכותי בשומות האחידות.

לדבריו מדובר בסטיות שבמקרים רבים עלולות לסכל את תכלית ההחלטה בהפרת עקרון השוויוניות והאיזון העדין שנקבע בה בין זכויות המדינה לזכויות בעלי הנחלות. השומות האחידות משקפות את ממוצע שווי הנחלות ומסייעות לאוצר להתעשר שלא כהוגן. אבל מאחר שחלוקת דמי ההיוון בין מחזיקי הנחלות איננה לפי שומות פרטניות, ייאלצו מחזיקי הנחלות הנחותות בכל ישוב (למשל בקרבת כביש סואן שערכן נמוך) לסבסד את חלקם של מחזיקי הנחלות היקרות (המרוחקות מהכביש).

וירניק מדגיש כי מדובר ב"מיטת סדום שתהפוך את העני לעני יותר ואת העשיר לעשיר יותר". יישום עיקרון השוויון מחייב לדעתו את ביטולו המיידי של נוהג עריכת השומות האחידות והחלפתו בנוהל עריכת שומות ספציפיות לכל נכס בנפרד. כמו כן לוקה גבית דמי ההיוון בדרך זו במידה רבה של שרירותיות. לאור השונות הגבוהה בין הנחלות אפילו באותו ישוב נגרמת בכך פגיעה רצינית בזכות הקניין, שאיננה לתכלית ראויה.

וירניק טוען כי נימוקי השר אולמרט בענין "יתרונות תפעוליים" ו"פישוט הליכים" אינם הצדקה ראויה להחלטה, ושיקול הדעת של המנהל שנזכר בתגובת השר איננו במקומו. בהיעדר כללים והנחיות להפעלת שיקול הדעת גם לא ניתן לעמוד על רקע קבלת ההחלטות וצדקתן.