בכר הוא לא האחרון

רואה החשבון הבכיר ביותר כיום במגזר העיסקי הוא משה ליאון, יו"ר חברת הרכבת ולשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמנו של בנימין נתניהו. ליאון סבור, שלרואה חשבון יש יתרונות יחסיים חשובים בבואו להתמנות כיושב ראש של חברה עיסקית:

"רואה חשבון מטבע הדברים עוסק בניהול עסקים, הוא קשור לכלכלת המדינה ורואה כיצד העסקים מתנהלים. לכן יש לו יתרון בניהול, הן של עסקים שבבעלות המדינה והן של עסקים שבבעלות פרטית".

את בסיס היתרון רואה ליאון כבר בהשכלתו של רואה החשבון, שכמעט תמיד מקבל תואר אקדמי כפול - בראיית חשבון ובכלכלה. יתרה מזו: רבים מרואי החשבון הממשיכים ללימודי התואר השני, בוחרים במינהל עסקים - וכאן כבר הקשר לתפקידי ניהול ברור וחד-משמעי.

לדעת ליאון, אין לטעות ולחשוב שרואה החשבון מוגבל בתפיסתו רק לתחום הצר של הביקורת. "החלק הביקורתי בעבודתם השוטפת של רואי החשבון כיום הוא קטן יחסית. בנוסף להיותו מבקר של החברה, הוא גם יועץ כלכלי ועסקי שלה. כל רואה חשבון שמכבד את עצמו, מלווה את העסק גם בניהול השוטף שלו ומצוי בפרטי הפרטים של החברה אותה הוא מבקר.

"עצם זה שאתה מלווה חברה, אתה מייעץ לה בתוכניות עיסקיות ובראייה הכלכלית הכוללת שלה, מעניק לך ניסיון רב. חוץ מזה, רואה החשבון הרי אינו מעניק את השירותים הללו לחברה אחת בלבד אלא למגוון של חברות, ולכן הוא צובר ידע וניסיון בתחומים רבים".

אבל האם אין מדובר בידע תיאורטי בלבד, כזה אותו רוכש רואה החשבון רק בהסתכלות מבחוץ על עסקיהם של אחרים? ליאון משיב בשלילה. הוא מציין, כי בדרך כלל מתמנים לתפקידי ניהול רואי חשבון שעמדו בעצמם בראש משרדים גדולים יחסית (משרד ליאון מונה כ-100 עובדים; משרד שטראוס-לזר מעסיק כ-80 עובדים). אז נכון שיש הבדל עצום בהיקפים בין משרד ליאון לבין הרכבת, ועוד יותר בין משרד שטראוס-לזר (משרד זינגר-ניר כבר נמכר מזמן לקוסט-פורר), אבל לדעת ליאון הידע בניהול הוא בסך הכל אותו ידע.

"חוץ מזה", הוא מזכיר, "הרי מדובר במינויו של רואה החשבון ליו"ר הדירקטוריון ולא למנכ"ל, כך שאין זה מתפקידו לטפל בכל ענייני היום-יום של הניהול אלא לעסוק בראייה הרחבה". מעבר לכך, מוסיף ליאון, מובן שיש לרואה החשבון יתרון יחסי בתחומים הכספיים של החברה, שהם כן בתחום אחריותו של הדירקטוריון - תזרים המזומנים, התימחור, התוצאות העיסקיות.

רו"ח יהודה ברלב רואה גם הוא את הדברים בחיוב, מנקודת מבטו של מומחה בביקורת חקירתית. לדבריו, מינוי של רואה חשבון ליו"ר משפר את רמת הדיווח הכספי ואת אמינותו. ברלב מזכיר, שהיו"ר חתום אישית על הדו"ח הכספי, וכאשר מדובר ברואה חשבון - הוא מודע הרבה יותר מאחרים למשמעויות האישיות של חתימה על דו"חות שאינם משקפים את המציאות.

"אם מדווחים כמו שצריך, כי הם יודעים מה המשמעות של דיווח לא תקין. לכן הדיווח משתפר לאין ערוך כאשר בראש החברה עומד רואה חשבון", אומר ברלב.

לעומת זאת, ברלב אינו רואה הבדל גדול בתחום המעילות בתוך החברה כאשר רו"ח עומד בראשה. השיפור קיים, לדבריו, בהונאות של החברה עצמה, שוב - משום שהיו"ר-הרו"ח יודע בדיוק מה המשמעות וגם קשה יותר לעבוד עליו. ברלב מצביע גם על שיפור נקודתי בולט במשרד האוצר מאז כניסתו של בכר לתפקיד המנכ"ל: "הופסקו חלק מהתרגילים החשבונאיים שהיו בתקופה של ניר גלעד כחשב הכללי".

ליאון אינו מסכים עם ברלב בנוגע לסכנות ההונאות בחברה. לדעתו, כאשר רו"ח הוא היו"ר, הסכנה פוחתת. ויש לו גם סיפור קטן משלו: "אחד הדברים הראשונים שעשיתי כאשר נכנסתי לתפקיד יו"ר הרכבת, ממש בימים הראשונים, היה להזמין סקר סיכונים. אני לא חושב שמי שאינו רואה חשבון היה עושה את זה".