דווקא כשאין ביקוש, כדאי להכשיר עובדים ישראלים

ענף הבנייה שרוי עכשיו במצב נוח להעסקת עובדים ישראליים - אם הממשלה תסייע לענף בהכשרת עובדים אלה, ובתשלום שכרם. החזרת ישראלים לאתרי הבנייה היא עניין קשה בתקופה של גאות בביקוש, שבה הקבלנים מעוניינים בצדק לבנות במהירות ולהישען על עובדים מנוסים, שמוכנים לעבוד במרץ שעות רבות ביום במשך שישה ימים בשבוע, כלומר על עובדים זרים. החזרת ישראלים לענף היא עניין קשה גם בתקופה של שפל עמוק, כשהקבלנים יכולים להסתפק בכוח האדם הזר המצוי בארץ, אפילו אם הממשלה מגבילה אותו.

המשק נמצא עכשיו במצב שבו אין מצפים להעמקת השפל וגם לא לגל של ביקוש גדול למבני מגורים ועסקים. במצב זה יש זמן מספיק להחלפת זרים בישראלים, תוך כדי סיפוק הביקוש הקיים למבנים במחירים סבירים - בתנאי האמור, שהממשלה תסייע לענף בהכשרת העובדים ובתשלום שכרם.

לממשלה יש אינטרס אמיתי להעניק את הסיוע הזה, מכמה סיבות. מבחינת המדיניות הכלכלית, חשובה היציבות במחירי המבנים ויציבות זו מותנית, בין השאר, בעלויות השכר המוטלות על הקבלנים. אם המדינה תמשיך להקשות על כניסתם של פועלים זרים בלי שיינתן תמריץ להעסקת ישראלים, היקף הבנייה יירד עד כדי כך, שהמחירים יעלו אפילו אם הביקוש יישאר מתון.

יתר על כן, סיוע במימון ההכשרה והשכר יהיה זול מתשלום דמי אבטלה או הבטחת הכנסה למובטלים, ודווקא יחסוך כסף לאוצר המדינה. שר האוצר מרבה לדבר על תרבות העבודה, ואפשר להסכים ולומר שרוב בני האדם מוכנים לעבוד, ולא ללכת בטל. ועם זאת, רוב בני האדם גם רוצים ליהנות משכר מכובד והם פוזלים, מטבע הדברים, לעבר שכניהם ולעבר טבלאות השכר המתפרסמות מדי פעם בעיתונות - פזילה המעידה שיש בארץ הרבה אנשים שנהנים משכר מכובד מאוד, שלא כמו השכר שניתן בענף הבנייה. ולא זו בלבד שהשכר הממוצע בענף הבנייה נמוך מן השכר הממוצע במשק כולו, שבוע העבודה בענף הבנייה הוא אחד הארוכים במשק, וזאת בתנאים פיזיים קשים מהקיימים ברוב הענפים.

סיבה נוספת המצדיקה סיוע ממשלתי היא הפער בין הישראלי והזר בהוצאת הכסף בארץ. בעוד שהזר מוציא כאן מינימום כדי להעביר מקסימום משכרו לביתו בחו"ל, הישראלי מוציא את כספו בארץ, ואם הכנסתו גדלה - הוא נותן פרנסה ליותר אנשים בענפים אחרים.

ניצול הרגיעה היחסית בביקוש למבני מגורים ובייחוד למבני עסקים, יוכל להכין את המשק לחידוש הגאות בענף, אם אכן תגבר הצמיחה בארץ, וזאת מסיבה פשוטה: בענף הבנייה - כמו בענפים אחרים ואף יותר מזה - יש הבדלים ניכרים בפיריון העבודה בין עובדים חדשים לעובדים ותיקים.

קליטת עובדים חדשים בתקופה שבה הביקוש מתון ושום דבר לא בוער, תהיה בסיס להגדלת תפוקתם של העובדים לקראת גידול הביקוש. ולא מיותר לציין, שעובד שפיריון עבודתו ורמתו המקצועית עלו, יזכה גם בשכר גבוה יותר מזה המשולם לו - אפילו עם סיוע ממשלתי - בהיותו חדש וחסר ניסיון. אין ספק שהסיכוי להתקדמות מקצועית ולהתקדמות בשכר יגדיל את יוקרת המקצוע ואת החשק לחזור לענף הבניין, ענף שבעבר עבדו בו הרבה ישראלים - יהודים וערבים - בלי לחשוב שעדיף לשחק שש בש ולהמתין לדמי האבטלה.

על העובדה שאנחנו נמצאים בתקופה רגועה, שאין בה שפל עמוק וגאות גבוהה, מעידים נתונים שונים. כך למשל, לפני זמן מה העריך בנק טפחות, שהיקף ביצועי המשכנתאות השנה יעלה ב-5% על השנה שעברה.

במקביל לכך נודע, כי 23% מהבקשות למשכנתא נדחות עקב החשש שהלווה לא יוכל לעמוד בפירעון החוב. וכל זאת למרות הירידה בריבית, שהניעה רבים מבעלי המשכנתאות הישנות להמיר אותן בחדשות לרגל הירידה בריבית בזמן האחרון.

השכבות הנמוכות ואלו הקרויות "בינוניות", אינן מסוגלות עדיין לשפר את תנאי הדיור. אפילו אלה הקרויים "זכאים" ונהנים מתמיכה ממשלתית כלשהי ברכישת דירה, מצמצמים את הרכישות.

מימוש המשכנתאות לזכאים ירד בארבעה החודשים הראשונים של 2004 ב-17% לעומת החודשים המקבילים ב-2003, כאשר גם באותה שנה ירד מימוש המשכנתאות הללו ב-6%. אמנם, ירידה זו נובעת לא רק מקשיי הפרנסה אלא גם מירידת מספר העולים ארצה. מכל מקום, המיתון בעלייה ארצה נמשך למרות האנטישמיות בצרפת וגם מספר העולים מרוסיה ומאוקראינה - יהודים ולא יהודים - נמצא בירידה. מכאן שגידול האוכלוסייה אינו עומד להקפיץ את הבנייה.

גם הנתונים על היקף הבנייה בפועל מעידים על מצב נוח להחלפת עובדים זרים בישראלים, אם יינתן התמריץ המתאים. ברבע הראשון של 2004 זינק מספר התחלות הבנייה במחוז תל-אביב מ-668 דירות בתקופה המקבילה ב-2003 ל-1,655 דירות בחודשי ינואר-מארס השנה. אבל בכל שאר המחוזות, לרבות מחוז המרכז המבוקש בדרך כלל, הייתה ירידה לא מעטה בהתחלות הבנייה. אמנם, בראשית השנה היה גידול קל בשיווק הדירות, אבל משרד השיכון כמעט שאינו בונה ואילו מספר היתרי הבנייה ביזמה הפרטית ירד ב-2003 לסביבת 23 אלף דירות, ומכאן שלא צפוי זינוק של ממש בהיקף הבנייה בזמן הקרוב.

אולי מיותר לציין שבמבני העסקים קיים עודף גדול. אופיינית לכך היא הידיעה, שמינהל הנכסים באוצר מתאמץ להחכיר 4 קומות בבניין כלל במרכז ירושלים, אחרי שיצאו ממנו כבר לפני כמה שנים משרדי מס ההכנסה והתחבורה. אין דורש למשרדים בלב הבירה, כאשר גם לחנויות אין ביקוש במרכז כלל, שהתפוסה המסחרית בו מגיעה כנראה ל-30% בלבד.

בקיצור, מאחר שאין לחץ, זהו הזמן לנסות ולקדם את החזרת הישראלים לעבודה בבניין הארץ.