אחרי המימוש המוצלח: נתי קירש ויעקב אבן עזרא יעניקו 1.2 מיליון ד' מכספם לעובדי מגל

הבונוס הזה, שיחולק ל-270 עובדי החברה לפי החלטת הנהלת החברה, מבטא מענק ממוצע של 4,400 דולר לעובד.

עם זאת, קשה להתרשם שהבונוס באמת ניתן לעובדים בעבור הישגי החברה. אחרי הכל, הביצועים של מגל רחוקים מלהיות משובחים. למרות גלי ההתעניינות במוצרי אבטחה, החברה, שמפתחת מערכות אבטחה ממוחשבות לאיתור וזיהוי חדירות לא מורשות, מגמגמת. אנשי השיווק שלה ממש לא מרשימים מבחינת סגירת עסקאות. אבל כל זה מתגמד מול ההצלחה הפנומנלית של מגל בוול-סטריט.

בעקבות החששות מפיגועי טרור, מניית החברה זינקה מרמה של כ-8-9 דולר לשיא של 38 דולר, אך התממשה למחיר של 16.3 דולר, המבטא לחברה שווי של כ-129 מיליון דולר. בתווך, ברמת מחיר ממוצעת של 25 דולר, מימשו נתי קירש ויעקב אבן עזרא, דרך חברת מירה מאג שבבעלותם, את רוב אחזקתם במגל. שיעור אחזקתה של מירה מאג במגל ירד מ-51.7% ל-20.7%, והיא נפגשה, כאמור, עם 270 מילין שקל.

בינתיים, זוהי ההצלחה הגדולה של מגל. נכון, החברה בכלל לא רעה. היא מוכרת, צומחת, יש לה טכנולוגיה מוכחת. אבל הערך הגדול למשקיעים לא הגיע מהרווחים בביזנס אלא מניצול, לגיטימי כמובן, של תנודות במחיר המניה בוול-סטריט.

מהרווח הזה מחלקים עכשיו קירש ובן עזרא בונוס לעובדים. זה לא מקובל, ואפילו תמוה, לחלק לעובדים מהכיס הפרטי. הדרך המקובלת לתגמל את העובדים היא לחלק להם בונוס, משכורת 13 וגם 14, תשלום של החברה לעובדיה. אבל הם בחרו אחרת, ולמרות שזה כסף קטן ביחס למימוש הגדול, זה מבורך.

"הבונוס לא הולך להפוך למשהו קבוע", משיב היום אבן עזרא כשנשאל אם יחלק לעובדים מכיסו גם בשנה הבאה. "חגגנו השנה 20 שנה להיווסדות מגל. עשינו אירוע די מרשים וחשבנו שהשותפים שלנו להצלחה של החברה במשך 20 שנה, זכאים לבונוס. הבונוס המתאים נראה לנו כסף. יכולנו גם לנטוע עם שמם יער של הקרן קיימת, אבל אני חושב שהם היו מעריכים את זה פחות. בכל מקרה, אנחנו מחלקים את זה על פי קריטריונים של הנהלה, שלוקחים בחשבון את רמת השכר של העובד ואת הוותק של העובד בחברה. מי שיש לו יותר וותק, יקבל יותר ומי שמקבל שכר גבוה יותר, גם יקבל בונוס גדול יותר".

מה השכר הממוצע של העובדים במגל, וכמה מהווה בממוצע הבונוס משכרם?

"קשה לדבר על ממוצעים, כל עובד הוא עובד בפני עצמו. אבל אם מסתכלים מלמעלה, נראה שהבונוס הוא יותר משכר של חודש".

למה, בעצם, לתת מכיסכם ולא מהחברה?

"אנחנו רואים בעובדים שותפים שלנו להצלחה. אם אני אקח כסף מהחברה ואשלם להם, זה כאילו לקחתי מהם ושילמתי להם. כאשר אנחנו מוציאים מכיסנו - זה בונוס אמיתי. יכול להיות שאני יוצא דופן לעומת בעלים אחרים, אבל אין לנו שום טענות ואנחנו רוצים לתגמל את העובדים. החברה עשתה לנו טוב, ואנחנו רוצים לעשות טוב לחברה ולעובדים".

התשלום הזה, של 1.2 מיליון דולר, הוא אמנם מכיסם של הבעלים, אבל על פי ככלי החשבונאות, החברה צריכה להציג זאת כהוצאה - בונוס לעובדים. לכן, תדווח מגל ברבעון השני של השנה על הפסד, אם כי מבחינת המאזן, לא תהיה לכך השפעה: מול ההפסד שיקטין את העודפים תרשום החברה קרן הון מיוחדת, כך שההון העצמי בסה"כ לא יפגע.

במקביל לדיווח על הבונוס, מסרה החברה כי שלמה ינאי התפטר מכהונתו כדירקטור בחברה, מסיבות שאין לציבור עניין בהן. "לא קרה שום דבר מיוחד", אומר אבן עזרא. "ינאי הביע את רצונו לעזוב. הוא הולך להיות דירקטור בבל"ל, הוא מכהן כמנכ"ל מכתשים ויש לו בעיה מבחינת זמן. להיות דירקטור בבל"ל זה בכל זאת יותר מכובד מלהיות דירקטור במגל".