איציק דוידוביץ' יושב על הספה בביתו העצום ביפו, שהוא מכנה "המבצר". הוא ללא
נעליים ויושב בישיבה מזרחית. במהלך הראיון הוא מעסה באינטנסיביות את כפות רגליו
יוצאות הדופן והמוארכות. הוא אוחז את כלבת הפקינז הגידמת שלו "פצפונת", והיא
לא מפסיקה להתחכך ולשפשף לי את הרגל.
יש לו קול משונה, עם מבטא גלותי שמזכיר במידה מסוימת את צורת הדיבור של ח"כ
אייכלר מ"פופולטיקה" כפי שאני זוכר מהימים הטובים של דן מרגלית בערוץ 1. את
הראיון קטעו כמה שיחות טלפון שבהן מבטיח דוידוביץ' שיחזור אל המתקשר בתוך שתי
דקות, דבר שלא קורה לבסוף. ואף על פי כן, אף על פי שאני יודע את עברו של דוידוביץ'
יש בו משהו מקסים, אינטליגנטי ושובה לב, דמות בעלת מאפיינים ספרותיים לרומן
גדול.
דוידוביץ' כועס על יחס העיתונות אליו מאז פרשת הקלטת הרותחת, שבה נראו כוכבנית
וחברה מתנים אהבים. הוא קם ולוקח גיליון "מעריב" משולחן האוכל. "כתוב פה, ואני
מצטט, 'מעורבותו של דוידוביץ' בפרשה לא גרמה להרמת גבות בתעשיית התרבות. גורם
בכיר בתעשייה אומר שלפי איך שהוא מדבר, הייתי אומר שהוא מפוקפק לחלוטין'. מי
זה הגורם הבכיר בתעשייה? אני ו'ג'ורה מגזין' לא היינו מכניסים דבר כזה לעיתון
בלי לציין את השם".
- אני לא יודע מה האג'נדה שלך בעיתונות, אבל ככה נהוג לעשות כשמדברים לא לייחוס.
"אם אתה לא יכול לחשוף את הדובר בשמו, זה אומר שיש לו אינטרס. וזה לא נכון.
אתה לא יכול להסתתר מאחורי שם כמו 'גורם בכיר בתעשייה'. אם אתה גורם בכיר תגיד
מי אתה. אני בטוח שאותו אדם פוגש אותי בכל מיני אירועים ואומר לי שלום ומה
שלומך".
טאץ' הים דוידוביץ' נחשף לראשונה בעיתונות לאחר שייבא לארץ את הזמרת סמנתה
פוקס ("טאץ' מי") לפסטיבל שנות השמונים שהפיק. דוידוביץ' הטיס אותה ארצה שבוע
לפני המופע כדי שתקדם את מכירות הכרטיסים, אלא שלא נמכרו די כרטיסים, ובעקבות
הביטול הפתאומי חזרה פוקס לאנגליה פגועה ומאוכזבת. לאחר מכן הוקדשה תוכניתו
של גיא פינס לתחקיר שחשף את מעלליו של דוידוביץ' ושערוריות שמחות אחרות שהיה
קשור בהן.
- אתה חושב שכולם נכנסים בך כי אין לך חברים בברנז'ה או כי צורת הדיבור שלך
היא קצת מוזרה?
"כן, אני מודע לזה שאני מדבר מוזר. אני מסתכל על זה בצורה מאוד ריאלית. גיא
פינס עשה תוכנית עם עובדות מאוד לא מדויקות, וכשכבר היו לו העובדות הנכונות
הוא העדיף להתעלם. אני התאוששתי, ואנשים שעבדו איתי לפני סמנתה פוקס ואחרי
סמנתה פוקס יודעים מה אני שווה, ואני טוב במה שאני עושה. להגיד לך שזה לא גרם
לי נזק? זה גרם לי נזק נפשי. לקח לי הרבה זמן להאמין שאני נמצא במקום שיש אנשים
מהסוג הזה, שעושים דברים כאלה, אבל כל מי שראה איך אני עובד יודע להעריך את
מה שאני עושה, ואני בין האנשים שכשהם עושים טעות, הם יודעים לגשת ולהגיד, טעיתי,
סליחה, ולתקן. יש הרבה מקומות עבודה שלא הצלחתי לקדם אותם מבחינת יחסי ציבור,
אז לא באתי לבקש מהם את הכסף. אני מאמין בבית המשפט שיפסוק את פסיקתו על הוצאת
דיבה. זה לוקח הרבה זמן, ולי יש הרבה סבלנות ואני מאוד רוצה שגיא פינס יצליח
ברייטינג כדי שיהיה לו כסף לשלם על כל מה שהוא עשה. זה לא משהו אישי נגדו.
גם אחרי זה המשכתי לעבוד עם גיא פינס. כשיש לי ידיעות שמתאימות אני פונה אליהם".
הם הומואים
- איך עלה הרעיון להקים את "ג'ורה מגזין"?
"לפני קרוב לשנה נפגשנו קבוצה של חברים מתחום היח"צנות ואמרנו שצורת העבודה
עם העיתונאים פשוט מדכאת אותנו. אין כרגע עיתונות נוספת במדינה, הכול עובר
דרך יח"צנים בכירים שמצליחים להכניס יותר ידיעות עם פחות דברים מעמיקים על
מה שקורה בתחום. כל אחד חי את החיים שלו ושוכח להסתכל על הכלל, ונוצרת במדינת
ישראל שכבה אחת, שהיא כבר לא קטנה, שחיה בעוני. העניים ומעמד הביניים מתערבבים
ביחד, ויש מצוקות וסיפורים אנושיים שאני לא הכרתי אותם לפני כן. שמנו לב שכל
אנשי הציבור והסלבריטאים לוקחים להם יח"צנים שמספרים עליהם סיפור, והסיפור
הזה הוא פשוט לא נכון. הם אומרים שיש הרבה אמנים שהם כאלה וכאלה, והמציאות
היא ההפך לגמרי".
- למה אתה מתכוון?
"אני מכיר הרבה אמנים שמוצגים כאילו הם דון ז'ואנים גדולים מאוד כשבמציאות
הם הומואים לכל דבר. כאלה שהם אנשי משפחה והם בוגדים מימין ומשמאל. הברנז'ה
היא מאוד קטנה ויודעים מה שקורה בברנז'ה. יש איזה 200 או 300 איש והיח"צנים
הם עוד 50 איש והיח"צנים הפחות בכירים זה עוד 30 איש".
- בעצם אתה בא להגיד שיש כמה זמרים מזרחים שהם הומואים?
"כן, והם שרים שירי אהבה לאישה. זה לא בא מבפנים. פעם כל אחד שר באמת במה שהוא
האמין בו. אני מקבל כל יום ידיעות חמות, ואנחנו צריכים כל יום לבדוק אם אין
אינטרסים נלווים. 'ג'ורה' בא לחשוף את האמת באיזשהו מקום. ואנחנו לא נלך לסקר
את שלמה ארצי אוכל ארטיק בקניון עזריאלי.
אנחנו, ואני סתם זורק דוגמה, כן נסקר אם הארטיק ייפול לו ומישהי תרים לו אותו
ותמרח לו את זה על כל הגוף, או ששלמה ארצי רק - שוב, נניח סתם לדוגמה - יתחיל
עם חתול קטן. וכמובן, אני לא אומר ששלמה ארצי עושה את זה".
- די ברור שלא.
"שלא ייצא בכתבה כאילו אני אמרתי את זה, אין לי כוח להתחיל עם שלמה ארצי".
ארבעה פרקליטים דוידוביץ': "העיתון ייראה כמגזין מפואר, כמו עיתון 'לאשה' בקלאסה
מאוד גבוהה, אבל אנחנו גם בודקים את הנתונים שאנחנו מקבלים, לא רוצים לפרסם
מיד כל שטות או לא שטות שנותנים לנו. אנחנו עושים את הבדיקה, ולה יש ארבעה
שלבים, זה עובר ארבעה משרדי עורכי דין, בין הטובים בארץ. אנחנו בודקים את כל
האפשרויות שחס וחלילה לא ניפול בדרך" (על אף בקשתנו דוידוביץ' לא ידע אף שם
ממשרד ידוע שאיתו הוא עובד, א"ל).
- ויש מה לכתוב שלא דלף כבר?
"מצאנו סיפורים ענקיים כי במדינה הזאת כל יום קורים סקנדלים חדשים, ואני יכול
להגיד לך שאנשי הברנז'ה ואנשי הציבור עושים ממש שטויות. אולי בגלל שהם חושבים
שיש להם את העוצמה ואת היח"צנים עצמם שיגנו עליהם אם זה יתגלה. כרגע הם צריכים
להתחיל לזכור את מה שקרה בשבוע האחרון עם הדוגמן והדוגמנית, ואני לא אנקוב
בשמם, שכולם יודעים מי הם. ואני גם ראיתי אותם עושים את זה. אם תשאל אותי שאלות
בנושא אשמח לענות לך".
- אולי אחר כך, בינתיים בוא נמשיך.
"אני רק רוצה להגיד שכל הברנז'ה וכל אנשי הציבור יפסיקו לחיות באשליות שהם
מוגנים. שהתקשורת לא עושה את העבודה הנדרשת. זכות הציבור לדעת על הברנז'ה ועל
אנשי הציבור, וזו המטרה של 'ג'ורה מגזין', למצוא דברים ולהגיד להם, די, אתם
לא יכולים לעשות כל מיני שטויות במועדון הטי.אל.וי להיכנס עם איזו בחורה או
קוקסינל לשירותים בלי לדעת שאתם יכולים להיתפס. אתם לא יכולים למעול בכספי
ציבור ולעשות דברים קטנים לאזרח הפשוט. ראיינו דמויות מאוד בכירות, כמו ויקי
קנפו. בראיונות אחרים שהיא נתנה היא לא מדברת חופשי כמו בראיון שהיא נתנה לנו.
היא חשפה כל מיני דברים והודיעה ששיקרו לי. והראיון המלא יהיה אצלנו.
"גם חנה גור מ'כוכב נולד' סיפרה איך השתמשו בה. אשתו המיועדת של יגאל עמיר
התראיינה אצלנו בראיון בלעדי וסיפרה שהיא אפילו לא אוהבת את יגאל עמיר ושזו
שליחות. כל מיני ראיונות שבמקום אחר לא הגיעו לאותו מרחק כמונו. חברתו של טננבאום
התראיינה אצלנו בחשיפה מלאה עם פרטים שב'ידיעות אחרונות' לא הסכימו לפרסם.
גם עורך הדין שלה, שהוא עורך דין ממשרד מאוד בכיר, דיבר על ראש הממשלה דברים
שעורך דין בכיר לא היה אומר. חוץ מזה, הגיעה אלינו אינפורמציה מאוד מסוימת
על מה שקורה בחוות השקמים".
- מה הסיפור בחוות השקמים?
"זה כרגע בבדיקה".
- אתה מעסיק אנשים ברמה של מרדכי גילת וברוך קרא אצלך בעיתון?
"אני יכול להגיד לך שיש לנו קרוב ל-18 כתבים שבאו מ'מעריב', 'ידיעות' ו'הארץ',
שם סתמו להם את הפה".
- מי הכתבים האלה?
"אני לא אנקוב בשמם כי חלק לא רוצים להיחשף כי הם עובדים במקביל גם במקום אחר.
מכיוון שלא הסכימו לפרסם את החומר שלהם, הם באו והוציאו את זה אצלנו".
- איך הם שמעו עליכם?
"פרסמנו את עצמנו בכל אתרי האינטרנט, בעיקר באתר נענע, בצורה אינטנסיבית במהלך
כמה חודשים. בחודש האחרון פרסמנו ב'לוח העיר', וגם השמועה עברה מפה לאוזן.
אני רוצה להזכיר כאן את העורך הראשי שלנו, שהוא מעולה והוא בא דווקא מתחום
הספרות, אוראל אורבך".
- אף פעם לא שמעתי את שמו.
"הוא סופר וכותב שירים. קראתי לו לראיון אחרי שהוא היה גם עיתונאי בכמה מקומונים.
הוא בחור צעיר ומאוד כריזמטי. הוא עושה את העבודה יומם ולילה ומחפש את הסקופים.
אני חייב להגיד לך שכששולחים אליו אימיילים, הוא מיד מעדכן אותי. אנחנו מסתכלים
עליהם ביחד (בראיון קצר בעיתון "תל אביב" הסביר אוראל אורבך ששמו לא מוכר כי
הוא לא מרשתות המקומונים הגדוות, אלא מהמקומונים הפרטיים, א"ל).
הבאתי משורר
- מה התפקיד שלך?
"אני עורך ראשי שבסופו של דבר מחליט איזה כתבות ייכנסו. את כל שאר העבודה עושה
אוראל. אני חושב שהתפקיד של 'ג'ורה' הוא להראות לציבור מה קורה. עיתון 'מעריב'
ו'ידיעות' נזהרים ויש להם אינטרסים. בעיתון 'ג'ורה' אין את זה. הוא ינסה להיות
הפה של כל מה שאפשר. הוא יעשה כל מה שאפשר להראות שהמלך הוא עירום ויחי המלך
החדש".
- כמה עובדים יש לכם?
"50 כתבים, 30 צלמים ועוד שישה גרפיקאים. ארבעה עובדי טלמרקטינג, שלושה סוכני
מכירות ועוד עשרה אנשי צוות. רכז מערכת, סגנית וכו'" (על אף בקשתנו דוידוביץ'
לא נתן שם של איש צוות אחד או אפילו אחד מ-50 העיתונאים שעובדים איתו, א"ל).
- מאיפה בא כל הכסף?
"יש לי שלושה משקיעים שעומדים מאחוריי. אחד מהם הוא רוברט תומפסון ג'ונס, ושני
האחרים מעדיפים להישאר אנונימים".
- איך הכרת את רוברט תומפסון ג'ונס השותף שלך?
"הכרתי אותו בפגישה מאוד מקרית. פגישת עסקים בתחום הנדל"ן שבה בטעות נכחתי.
זו פגישה שהשאירה עליי רושם מאוד חיובי על הבן אדם, והוא התעניין ביחסי ציבור
ופרסום לכל מיני עסקים שלו בחו"ל וכאן בארץ. בחו"ל יש לו כל מיני עסקי נדל"ן
וגם בארץ יש לו, ואני לא רוצה להרחיב עליהם".
- כלומר? תן רמז.
"העסק העיקרי שלו הוא בתחום השותפות. כל מיני סוגים. הוא בקשר עם קבלנים מאוד
ידועים בארץ" (דוידוביץ' מבטיח לתת לי את מספר הטלפון של ג'ונס כדי שאוכל לדבר
איתו רק כדי לדעת שקיים איש כזה, ומוסיף שהוא מגיע לארץ להשתתף בכנס קיסריה.
יום למחרת אני מתקשר אליו ודוידוביץ' אומר שג'ונס החליט שלא להתראיין. מתוך
בדיקה שעשינו במערכת לא נמצא איש כזה עד סגירת הגיליון, וגם בגוגל לא מצאנו
את השם, א"ל).
צוות המנקים מזועזע - ספר על הקלטת.
"לפני כשלושה שבועות הגיע עובד מאוד זוטר למערכת ואמר שבידיו יש קרוב לעשר
תמונות מאוד אפקטיביות".
- זה המנקה?
"זה אתה אמרת. לא מתכוון למסור כל מידע".
- זה מה שהיה כתוב בעיתון.
"זה שזה היה בעיתון זה לא אומר שזה נכון. יש לנו צוות של עובדי ניקיון, ואני
חושב שהשמיצו את כל עובדי הניקיון של 'ג'ורה מגזין'".
- כמה עובדי ניקיון כבר יש לכם?
"יש לנו אחד לשטיחים, והשאר זה שולחנות, ניקיון וכל השאר. נמרוד, רכז הכתבים,
יצר איתי קשר. לקחתי מונית, הגעתי למערכת. אותו עובד ביקש תמורה בעד התמונות.
אמרתי לו שזה דורש בדיקה, ומה שהזכרתי קודם, ארבעת השלבים שאני דוגל בהם. אם
הייתה כוונה לפרסם או לא הייתה כוונה לפרסם, זה לא רלוונטי, כי זה יצא מכל
פרופורציה. אנחנו קיבלנו הרבה יותר תמונות אפקטיביות מאשר הזוג הזה, שהם עשו
אהבה, בזמן שבחצי מהתמונות הם אפילו לא בעירום מלא. זה דברים רגילים לחלוטין.
לכן גם לא היה ברור לי למה כל הסקנדל ולא היה ברור לי מי בכלל החליט שהיה שם
קטע של אורגיה. ברור לי שאם זוג הדוגמנים היה עושה שיחה קטנה אחת ל'גו'רה'
זה היה נפתר. פרצו אליי הביתה, לקחו את התמונות. 'ג'ורה' לא תשתמש בשום תמונות
שנגנבו. זה קטע פרטי שנעשה, ואני רוצה להרגיע את כל הברנז'ה וכל אנשי הציבור,
אנחנו לא שולחים חוקרים פרטיים לבתים שלהם שיצלמו אותם, הם עושים מספיק שטויות
שזה יגיע אלינו בכוחות עצמו, ונתתי כבר דוגמה לפני זה. אני לא ראיתי בתמונות
האלה שום דבר מיוחד שאתה ואני לא עושים. מה, אני ואתה לא עושים את זה? אבל
זכותנו לא לחשוף את זה לכל העולם, את מה שגם אני וגם אתה עושים".
- מה יש שם בקלטת?
"אם זה נכון שיש שם מין אוראלי, ואני מעדיף לקרוא לזה כך, קלינטון סגר את כל
הסיפור הזה. איך הוא אמר, זה לא מין, זה מין אוראלי. היה איזה ויכוח שנה שלמה.
אז ודאי שזוג הדוגמנים היו יכולים לצאת מזה. אני גם לא בטוח שעורכי הדין שלנו
היו נותנים את אישורם. עם כמה שאנחנו צהובון אנחנו פועלים על פי חוק".
- אתה שלחת את הידיעה הזאת?
"בשום אופן לא. אני לא ידעתי בכלל על כל הקטע הזה. אני גם לא הייתי צריך את
יחסי הציבור חודש וחצי לפני שהעיתון יוצא. המערכת שלי במשך שבוע לא תפקדה.
בכלל לא היינו זקוקים להרפתקה הזו. כי בשבוע הזה היינו צריכים לסגור דברים
מהותיים בשביל סגירת העיתון. אבל אני לא יכול להגיד שהפרסום מזיק לנו".
- אז זה רק עזר לך?
"אני קודם אוהב לבנות הכול, וכשהכול שלם אז לעשות את הפרסום. לפרסום הזה היה
זמן לעוד 15 יום. הייתי מאוד שמח לפרסם את זה. אבל כרגע זה היה מוקדם מדי.
אני חושב שנמרוד ואני נפגענו בקטע של המעצר, שערורייה בפני עצמה, איך זה יכול
להיות שפעם ראשונה במדינת ישראל עורך ראשי ורכז מערכת נעצרים על ידי המשטרה
על קבלת חומר ופריצה, ולא רק זה, אלא גם שולחים אותם למעצר, ושופטת בבית משפט
גם מאריכה אותו בארבעה ימים. הם לא ניסו בכלל לפתור את התעלומה האמיתית, מי
פרץ ואיך קיבלנו את החומר, והם קיבלו מאיתנו שיתוף פעולה מלא".
יד ימין רוגזת הגעתי למערכת "ג'ורה" ברחוב החשמונאים לאחר שדוידוביץ' הזמין
אותי. בשיחה הראשונה הסביר שמדובר בקומה ענקית, עם 70 עמדות לטלפונים. הייתי
סקפטי, ובכל זאת המקום נראה מרשים, קיבלה את פני מנהלת הלשכה, אורטל, שבועיים
בתפקיד. היא שאלה אותי אם אני רוצה קפה, כי יש להם כמה סוגים, במכונה יש גם
שוקו ופרנץ'-ונילה.
שוחחנו מעט על איציק, והיא אמרה שהוא בן אדם מיוחד ושהיא מאמינה בו. הכירו
לי גם את כל שאר הצוות הקבוע. מנהלת החשבונות, שני רפיקאים ואת עורכת הדין
הצעירה של החברה.
כל העובדים הם צעירים בשנות העשרים המוקדמות. כולם מועסקים בחברה בין שבועיים
לחודש. התחושה הייתה של מערכת כיפית, גועשת וחדורת רוח קרב. יום למחרת התקשר
אליי אדם שדוידוביץ' הציג בפניי כעוזרו האישי ויד ימינו עד לא מכבר, ושאיתו
שוחחתי יום לפני כן במשרדי "ג'ורה", שמעדיף שאקרא לו בשם הבלשי א', ואמר שהוא
מעוניין לדבר ולחשוף את פרצופו האמיתי של דוידוביץ'. א' גורס כי איש מהעובדים
לא קיבל כסף, ובנוסף, דמי השכירות לא שולמו. וגם יש להם חובות לכל הספקים.
א' היה עם דוידוביץ' מהתחלה. כמו צעירים רבים, הוא חיפש עבודה בתחום התקשורת
ונתקל במודעה בנענע. א' מספר שבזמן ההקמה דוידוביץ' היה אובססיבי ברצון שלו
לקנות מכונה שעושה קפה ופרנץ'-ונילה, אף שבכלל לא היה צורך בכך. דוידוביץ'
התעקש ואמר שזה הדבר החשוב ביותר בעסק כמו שלהם - לעשות רושם. יותר מאוחר,
כשהחלו חוזרים צ'קים, הוא התעקש על קניית מכונת ברד. "אמרתי לו, לשם מה אנחנו
צריכים מכונת ברד? אבל אותו זה לא עניין. הוא אמר שמכונת הברד תהיה רק שלי
ושלו ושל מנהלת הלשכה".
הוא סיפר שבשבועות האחרונים העובדים מחפשים להכניס משקיע שיצליח להעיף את דוידוביץ'
או לפחות להדיח אותו מתפקידי הניהול. בינתיים, לדבריו, העובדים מדברים בקודים
ומעבירים פתקים ביניהם.
מדי פעם, מספר א', דוידוביץ' חושד שמתנהלות מזימות מאחרי גבו. אז הוא הולך
וצועק במסדרונות, "אני איציק דוידוביץ' המנכ"ל של המקום. כדאי לכם להיזהר ממני
ולרעוד כשאתם מדברים איתי או פונים אליי".
הגירוש א' מספר גם שהוא ועורך דינו בשיתוף עם מיופה הכוח מטעם בעל הדירה גירשו
את דוידוביץ' ואת כלבת הפקינז משם. א', שבשבועות האחרונים הבין שנפל קורבן
לתרגיל עוקץ מתוחכם, כהגדרתו, מספר שדוידוביץ' ביקש ממנו לשלם מכספו את שכר
הדירה משום שמיופה הכוח לא הסכים לקבל את הצ'קים של "חברת שולי תמיר הפקות
ואירועים", חברה המוצגת בקלסר התוכנית העסקית של "ג'ורה" כחברת אם של "ג'ורה
מגזין".
אחר כך נודע לי שחברת שולי תמיר הפקות הייתה מעורבת בעוד כמה הפקות של דוידוביץ',
שעליהן הוא חייב כספים רבים, ובהן פסטיבל הדראג הכושל שניסה להרים בסינרמה,
שבעטיו עומדת נגדו תביעה על סך 401,981 שקל. א': "דוידוביץ' סיכם איתי שאוכל
לגור איתו בדירה ללא תשלום, לכן עזבתי את הדירה שלי. ביום שבו התכוונו לחתום
על החוזה הייתי מאוד לחוץ, לא היה לי מקום שאוכל לישון בו, אז הסכמתי לחתום
על הצ'קים. דוידוביץ' הבטיח לי שהוא יעביר כל חודש כסף לחשבון הבנק שלי, ואז
הוא אמר שמכיוון שהוא משלם על כל הדירה ועל כל ההוצאות, אז מן ההגינות שאני
אשלם על ההובלה שלו. זה נראה לי הגיוני והוגן, ושילמתי עוד 1,000 שקל על ההובלה".
הוא מפחד
- עכשיו, כשנטשת את דוידוביץ', מה הסיפור האמיתי עם התמונות של הכוכבנית והחבר
שלה?
"אני הגעתי למערכת ביום שישי כדי לסדר כמה דברים, ואז הגיע אחראי הניקיון עם
העובד שלו והחל להתעניין מה אנחנו עושים בעיתון. כשסיפרנו לו הוא הציע את התמונות
של הכוכבנים".
- למה איציק אומר פתאום שזה לא עובד הניקיון?
"כי הוא מפחד ממנו".
- מה קרה בהמשך?
"איציק התהלך והראה את התמונות לכל העולם, אפילו לצבעים שצבעו את המסדרון בכתום.
בשלב מסויים עלה הרעיון שבגיליון הראשון הוא יראה את התמונות הלא פורנוגרפיות
מתוך הקלטת, ונבטיח שבגיליון השני נחשוף הכול, ואז ניתן לזוג הדוגמנים לרדוף
אחרינו, וכך נזכה בפרסום. וכשייצא הגיליון השני נודיע שנאלצנו לצנזר את התמונות.
הציעו לנו להתייעץ גם עם צבי בר-נתן, עורך הדין של 'מעריב' לענייני לשון הרע
ופרסום בעיתונות. בר-נתן ראה את התמונות ואמר שאי אפשר לפרסם אותן. אבל דוידוביץ'
התעקש והאמין שאפשר לעשות זאת".
עו"ד צבי בר-נתן: "אני לא הכרתי אותם, הם פנו אליי כי הם ידעו שאני מתמחה בייעוץ
לעיתונות ולשון הרע, וקבעו איתי פגישה. בפגישה הם אמרו שהם הולכים להקים צהובון
ואם אני יכול לייעץ להם. שאלתי, איזה סוג של דברים תפרסמו בצהובון שלכם? ואז
הם הוציאו בפניי את התמונות. ראיתי את התמונות ואמרתי להם שבגלל שלל סעיפי
חוק פליליים ואזרחיים הם לא יכולים לפרסם. המלצתי להם גם מה לעשות בהן, להחזיר
אותן לידי מי שמצולמת בהם או למשטרה כמה שיותר מהר".
טורקים לליבסקר יום אחרי השיחה הזו התקשרתי אל א'. הוא סיפר לי שהעובדים כבר
לא באים למשרד עוד, והם החליטו להגיש תלונה על הלנת שכר. גם עובדים אחרים דיברו
איתי על ההתארגנות והתחננו שלא אזכיר את שמם. בנוסף, הוא גילה שדוידוביץ' חתם
על הסכם עם תחנת מוניות בתל אביב שהם יסיעו אותו לכל מקום על חשבון "ג'ורה".
א' צלצל אל התחנה להודיע להם שאיציק הוא ברנש לא קל, ואז הוא התבשר שדוידוביץ'
הביא צ'ק שלא היה שלו, והחליפו בכסף מזומן עם אחד הנהגים. התקשרתי אל הבית
שבו שהה דוידוביץ', הטלפון כבר היה מנותק. התקשרתי למשרד, ולמרבה השמחה הוא
ענה.
- דיברתי עם חלק מהעובדים שלך, והם אומרים שהם לא קיבלו משכורות.
"סליחה? עוד פעם תחזור על השאלה".
- העובדים שלך אומרים שהם לא קיבלו משכורות.
"ממתי הם היו צריכים לקבל משכורות? אני יודע שמשכורות צריכים לקבל ב-10 בחודש
ולא בתאריך אחר. תעשה לי טובה, אם אתה מוביל את הכתבה לכזו כתבה אז אני מבטל
אותה לחלוטין, וכל דבר שתפרסם אגיש תביעת דיבה".
- אני יכול לשאול אותך עוד כמה שאלות?
(טורק את הטלפון) אני מתקשר שוב.
דוידוביץ': "כן".
- יש לי עוד כמה שאלות לשאול אותך.
"אני אפנה ל'גלובס' ואשאל אותם איזה סוג של כתב הם מעסיקים. אתה פונה אליי
לסוג כתבה אחד והופך אותה לאחרת".
- ביררתי כמה דברים שאמרת לי, ואני רוצה לעמת אותך עם העובדות. אני נותן לך
את הזכות להגיב.
"תעשה לי טובה, תעמת את עצמך" (טורק את הטלפון).
כתבות
ני"ע
