מצעד האינטרסים

בפרשה הזו שיחקו ומשחקים שיקולים כלכליים כמו מחיר, ודאות אספקה ארוכת טווח וגודל רווח, לצד שיקולים מדיניים, עם מי מדינת ישראל מעדיפה להתקשר בעסקים כלכליים, עם המצרים או עם הפלשתינים.

אין שום פסול במעורבות של פוליטיקאים בהכרעות כלכליות כבדות שיש להן השפעה על המצב המדיני. זה נכון בארה"ב, באירופה וגם בישראל. זה נכון כשמדובר בציוד בטחוני רגיש וגם בציוד תשתיתי כבד שיש לו קשרים מדיניים.

אין שום פסול בזה שראש הממשלה ואנשיו תמכו בגז המצרי, משיקולים של קשרים עם מצרים, ואין שום פסול בזה ששר התשתיות, יוסף פריצקי, תמך בגז הפלשתיני של בריטיש גז משיקולים של גשר כלכלי עם הרשות הפלשתינית.

הבעיה הגדולה מתחילה כאשר ההתערבות הפוליטית הלגיטימית הופכת, אם אכן הפכה, לכלי שרת לסיפוק האינטרסים האישיים, גם של המתערבים וגם של אלה שמתערבים להם לטובתם או לרעתם.

שאלת השאלות בכל הפרשה המבישה הזו היא האם לאיזשהו גורם בכיר פוליטי, ציבורי, ממשלתי, היה אינטרס אישי, להתערב. הפרשה מתכסה בתחפושת ליצן, בדמות אינטרס מדיני ממלכתי-ציבורי ואפילו כלכלי.

האם מאחורי המילים "כדאיות כלכלית" או "קשרים מדיניים", לא התחבאו ומתחבאים אינטרסים אישיים, מה שמכונה אצלנו "אני הולך לדאוג לביתי".

כל זמן שמדובר בהנאה חוקית, שכר מוצהר על עבודה לגיטימית, הכל טוב. ברגע שמתחילים להחביא ולדבר על שוחד, ושחיתות, אסור לעצור במדרגות הנמוכות של חקירת המשטרה, וחייבים ללכת הלאה. לטוב או לרע. למי שתמך במה שתמך, למי שהתנגד למה שהתנגד ולהפך. כולל כולם.

"אני חושב שזכותנו להתגונן", אמר יוסי מימן בעדותו ל"מעריב" היום והוסיף: "כל מי שיבדוק את ההתנהגות של פריצקי במהלך התקופה, ימצא הרבה מאוד דברים תמוהים. זה לא יתכן שהוא יישב עם בריטיש גז כל כך הרבה פעמים, כאן ובלונדון, ואותנו לא יסכים לקבל".

ניסיון לנחש מה אומר מימן מעלה את האפשרות הבאה: לפריצקי היו קשרים בעייתיים עם בריטיש גז. אולי כן, אולי לא. בכל מקרה, פריצקי עצמו הופך מרגע לרגע להיות רק גורם אחד, ודי שולי, בפרשה שמהותה הם הקשרים והתמורות שהוחלפו, אם הוחלפו, בין כל המעורבים וכל הנלווים בכל הכיוונים הרבה שנים ובעיקר מאז התחילו לדבר כאן על הגז הטבעי: בכירי משרד ראש הממשלה ומשרד התשתיות בעשור או שניים האחרונים, בכירי הנהלה וועד בחברת החשמל, מרחב, בריטיש גז, ים תטיס, מערכת הביטחון. וזו רק ההתחלה.

יוסי מימן, משופשף ומיומן בעסקים עם ממשלות ומדינות העולם השלישי, אומר שגייס את החוקר הפרטי, כי "זכותנו להתגונן", כי "לא היתה לנו ברירה", כי רצה "לבדוק את ההתנהגות של פריצקי". הוא לא הבין, ועדיין לא מבין, איך קורה שפריצקי לא משתחווה אפיים ארצה ועושה מה שמימן, נמרוד נוביק, שבתי שביט, אריאל שרון, אלי לנדאו וכמה דירקטורים, רוצים שיעשה.