ביהמ"ש הורה על סגירת מפעל תעשיות אלקטרוכימיות בעכו: חובותיו מוערכים בכ-750 מ' שקל

ביהמש" קבע כי החומרים המסוכנים הנמצאים בשטח המפעל יהיו באחריות הממונה על חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה והורתה

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה השופטת בלהה גילאור הורתה היום (ד') אחה"צ על סגירת שערי מפעל תעשיות אלקטרוכימיות שבאיזור התעשייה עכו, שחבותיו מוערכים בכ 750 מיליון שקל.

השופטת קבעה עוד כי מרגע פירסום החלטתה יהיו החומרים המסוכנים הנמצאים בשטח המפעל באחריות הממונה על חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה והורתה לכונס הנכסים הרשמי, המשמש כמפרק לחברה "למסור את המפתחות" לממונה על החומרים המסוכנים עד לביצוע הפינוי, והפינוי עצמו.

בדיון שנערך היום ביקשו הבנקים והמדינה מהשופטת לעיין מחדש בהחלטתה בנוגע להוצאות מימון פינוי החומרים המסוכנים מהמפעל. השופטת קבעה בהחלטה קודמת כי מימון הפינוי יחול על המדינה ועל הבנקים.

עו"ד אורי גאון בא כוח הבנקים ביקש להטיל את הוצאות המימון על חברת ICC בעלת השליטה בתעשיו אלקטרוכימיות ואילו המדינה טענה כי אין היא חייבת בעלויות הפינוי של החומרים המסוכנים, וכי על בית המשפט להטיל את מלוא ההוצאות על ICC והבנקים. המדינה טענה כי ההחלטה מטילה על הרגולטור, במקרה זה המפקח על חומרים מסוכנים את חובת הביצוע במקום על הגורם הפרטי האחראי ומטילה על המשרד לאיכות הסביבה עלויות כבדות בשל פעילות של המגזר הפרטי.

ICC טענה כי יש להטיל את ההוצאות על הבנקים כיוון שאלה מחזיקים בשיעבודים על הקרקע והם אלה שיתעשרו מהשבחתה. לטענת ICCחיובה בהוצאות אלה מהווה “הרמת מסך” בנסיבות שאין הדין מכיר בהן.

השופטת גילאור קבעה כי "יש להורות על סגירת שערי המפעל. בשלב זה אין עתיד לשיקומו, עלויות ההחזקה השוטפות גבוהות ביותר ואין גורם מממן, והמפרק הזמני אינו יכול עוד להעסיק את העובדים במפעל.

בנושא פינוי החומרים המסוכנים כתבה השופטת "כאשר החברה נמצאת בפיקוחו ובניהולו של המפרק הזמני אין למשרד רק רשות לבצע את הפינוי אלא מוטלת עליו החובה לפעול לסילוק החומרים המסוכנים. יש להטיל את האחריו לפינוי החומרים המסוכנים על המשרד לאיכות הסביבה. הוא זה שהתריע על הסכנות, והמחוקק הטיל עליו בנוסף לסמכות הפיקוח גם את הכוח והיכולת לבצע את הפינוי בעצמו."

בנושא העובדים, אשר בפועל מרגע כניסת הצו לסגירת המפעל מאבדים את המקום עבודתם כתבה השופטת כי ,כל הגורמים המעורבים בתהליך הביעו במילים את הערכתם לעובדים ואת צערם על כך שמשפחות רבות מאיזורי מצוקה יימצאו ללא עבודה. העובדים עשו מאמצים כבירים שמפעלי החברה ימשיכו לפעול והסכימו במשך תקופה ארוכה לקבל רק מקצת משכרם.... אולם מכיוון שאין כסף בקופת הפירוק אין מקום להיעתר לבקשתם ולהורות למפרקים הזמניים לשלם להם את הכספים המגיעים להם."

עוד הוחלט כי בשל דחיפות העינין ישאו בינתים בהוצאות המימון הבנקים והמדינה, כאשר חלקם של הבנקים לא יעלה על 350 אלף דולר, ובעתיד יוחלט מי צריך היה לשאת בהוצאות, ובעתיד יחליט המפרק הזמני או הקבוע האם יש למקום לבקשלחיב את הדירקטורים בחברה, בהיותם בעלי ה"זיקה" ו"הקרבה" כהגדרת השופטת לחומרים המסוכנים.