בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין, בעיקר ע"י שופטי בג"ץ, שקידמו את ערכי השיוויון שבין המינים בהקשרים שונים. אליס מילר עתרה בנושא שילובן של נשים בקורסי טיס קרביים בצבא, חוק שיוויון זכויות האשה תוקן, באופן שביצר את אי הפלייתן של נשים במסגרות צבאיות.
שלשום נוסף נדבך נוסף אל אותה פסיקה, חשוב לא פחות, המבליט את אותה שיוויוניות שבין אשה לגבר גם במישור המטלות המוטלות על כל אחד מהם. במקרה הנדון, במישור החובה לשרת שירות צבאי.
לאורה מילוא, סרבנית מצפון, עתרה נגד שר הביטחון ונגד החלטת ועדת הפטור מטעמי מצפון. עתירתה נדחתה. פסק הדין ממשיך מסורת פסיקתית ארוכת שנים, שאיננה מכירה בסרבנות סלקטיבית לשרת בצבא. לשר הביטחון מוקנית אמנם סמכות לפטור אדם משירות צבאי מכמה טעמים, ובכללם "מטעמים אחרים" (סעיף 36 לחוק שירות בטחון).
"טעמים אחרים", כוללים בחובם גם מתן פטור למי שמתנגד לשרת בצבא מטעמי מצפון, ובלבד שלא מטעמי סרבנות סלקטיבית. בעוד הסרבנות הכללית לשרת בצבא איננה מותנית בתנאי כלשהו, ועיקרה התנגדות לשימוש בכוח בכל תנאי, זמן ומקום; הסרבנות הסלקטיבית היא סרבנות על-תנאי, מטעמים פוליטיים, אידיאולוגיים, רעיוניים ואחרים. זו האחרונה איננה נכנסת לגדר "טעמים אחרים" למתן פטור משירות צבאי.
אלא שבצד סעיף 36 לחוק, קיים סעיף 39 שלו, הקובע כדלהלן - "יוצא צבא אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות".
על פי לשונו, הסעיף הנ"ל מייחד את הניתן במסגרתו רק לנשים, לא לגברים. והנה, למרות זאת, בחרה מילוא - שתשתית עתירתה וסירובה לשרת נעוץ לדבריה בסרבנות מצפונית, כלומר בטעמים ערכיים - להשתית את העתירה על סעיף שמבצע הבחנה, ליתר דיוק, הפלייה, בין האשה לגבר. הפטור שניתן בו ניתן לאשה, בשל היותה אשה, ומטעמים הנקובים בו. גבר עם אותם טעמים לא יורשה לחסות בצל הסעיף.
בהתאם, עיקר פסק דינם של שופטי בג"ץ (פסק הדין נכתב ע"י השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמת עמיתיה) מתמקד (בנוסף לקביעות מוכרות בהתייחס לעצם סוגיית הסרבנות על גווניה) בהבחנה שבין הפטור הניתן מכוח סעיף 36 לזה הניתן מכוח סעיף 39 לחוק. הביקורות שנמתחו מצידה של מילוא על פסק הדין במישור הקביעות הנוגעות להכרה בסרבנות מחטיאות, אפוא, את ליבת פסק הדין.
ליבה זו מנתחת את השוני שבין סוגי הפטור - זה הניתן מכוח סעיף 36 לעומת זה הניתן מכוח סעיף 39 לחוק. סעיף 36 דן בסמכות הפטור הכללית הנתונה לשר הביטחון, בהתייחס לאשה ולגבר. גם היא, כמו הסמכות הנתונה בסעיף 39, חלה על פטור "מטעמי מצפון". אם כך, מה המבדיל בין שני הסעיפים? כפי שיובהר להלן, טיבם של טעמי המצפון.
סעיף 36 מאפשר מתן פטור מטעמי מצפון. במסגרתו נקבעה בהלכה הפסוקה אי-ההכרה בסרבנות סלקטיבית. שמא ראוי להכיר במסגרתו בסרבנות סלקטיבית של אשה, כעולה מפסק הדין - "מאחר שתרומתה הסגולית של האשה לשירות הביטחון קטנה יותר מזו של הגבר, ולפיכך באיזון שבין חופש המצפון האישי לבין אינטרס הציבור יש להעדיף את הערך הראשון".
השופטת פרוקצ'יה דוחה את הטענה, ומכמה סיבות - תרומתן הסגולית של הנשים לצה"ל למן ימיו הראשונים היתה גדולה. התפיסה לפיה אין להפלות בין נשים לגברים הוטבעה בצבא כבר בראשית הדרך. ברבות הימים הלכה מגמה זו והתחזקה.
"זאת ועוד", הוסיפה וכתבה השופטת פרוקצ'יה, "בשיטות הלוחמה המודרנית, התרומה לביטחון אינה מתמצית במאמץ הפיסי של הלוחם בשדה הקרב. צרכי השירות הצבאי הם רבים ומגוונים, והתרומה האנושית הנדרשת להגנה על הביטחון מחוץ לשדה הקרב אינה פחותה מזו המתחייבת בלוחמה עצמה".
"יתר על כן, האיומים הביטחוניים הקשים בפניהם ניצבת המדינה מצריכים התמודדות עם הסיכונים באמצעים שונים, ובתוכם אמצעים מתוחכמים של ידע, מיומנות והפעלת מערכות משוכללות הרחק משדה הקרב. באשר לחלק גדול מאמצעים אלה, אין פער של ממש ביכולת ההתמודדות והנשיאה בנטל בין גברים לנשים".
אם כך, מדוע ולאילו צרכים ניתן בסעיף 39 הפטור האחר לנשים, זה שיוחד לנשים דווקא? הסיבה היא מתן פטור מטעמים דתיים בעיקר. הוא נועד להכיר ולכבד את מניעותן של נשים ממגזרים דתיים, מסורתיים ועדתיים שונים מלשרת בצבא. לאורה מילוא לא משתייכת למשבצת זו.
(בג"ץ 2383/04 מילוא ואח' נ. שר הביטחון ואח', פס"ד מיום 9.8.04. השופטים אליהו מצא, איילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
