ריביות רצחניות

החלטתו הבאה של שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, עוסקת בנושא הריביות הנוהגות ב"שוק האפור", לעיתים ריביות בשיעורים מופרזים ולעיתים מה שנהוג לכנות "ריביות רצחניות". עד כמה נתונות בידי המחוקק ובתי המשפט האפשרויות לגונן על הלווה מפניו של מלווה-עושק במסגרת מתן הלוואות חוץ-בנקאיות?

במקרה הנדון, המדובר היה בגלגול משפטי שלישי של הליך משפטי שיזמו לווים שקיבלו בשנת 1991 הלוואה במט"ח ובסכום כספי גבוה. הריבית שהוסכמה בין הצדדים נקבעה לשיעור שנתי של 24%. יצוין שההלוואה חודשה בשנת 97' (עובדה שלימדה גם היא על רצונם החופשי של הלווים). על פי כללי הדיון הנוהגים, דחה השופט רובינשטיין את בקשת הרשות לערער לבית המשפט העליון, ולו מחמת הדיון בנושא בשתי ערכאות קודמות.

ועדיין, החליט השופט רובינשטיין לצלול למעמקיה של סוגיה הטורדת למדיי את המנוחה - סוגיית היותן של הלוואות הניתנות ב"שוק האפור" בסכומים שמעל 25,000 שקל פרוצות לקביעתן של ריביות בשיעורים גבוהים ואפילו "רצחניים", מבלי שהלווים זכאים להגנה אפקטיבית, שלא לומר להגנה כלשהי, מצד בתי המשפט.

החקיקה בישראל איננה מגינה על הלוואות המבוצעות במט"ח או על הלוואות הניתנות במסגרת החוץ-בנקאית (ובכלל זאת, במסגרת "השוק האפור") בסכומים שמעל 25,000 שקל. ההוראות המגבילות המצויות בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מגינות רק על הציבור הרחב של הלווים, על הלווים "הקטנים", ולא על אלו "המסחריים".

המדובר הוא בתפיסה רעיונית שהינחתה את המחוקק, תפיסה של "הגנת הצרכן" הקטן ולא הגנה על הלווים הגדולים. בעיתו, עם קבלת החוק, הוכרז מעל בימת הכנסת, ש"מגמתנו היא להגן על מה שקרוי האיש הקטן, ולא על אלה שמגלגלים כספים בשיעורים נכבדים ביותר לצורך עסקים גדולים".

ניתן כמובן, ואף ראוי, לחלוק על עמדה זו שהינחתה את המחוקק. במציאות הישראלית העכשווית, מוכרים מקרים רבים של "לווים גדולים", שאינם אלא בעלי עסקים שיגרתיים, הנזקקים להלוואות בשיעורים העולים על הסכום של 25,000 שקל. רבים מהם פונים ל"שוק האפור"; במקרים רבים, הם מקבלים הלוואות "בשיעורים רצחניים", המובילים לקריסת עסקיהם. מדוע לא להגן עליהם?

אך, כאמור, זו היא גזירת המחוקק. ובתי המשפט, כעקרון, נרתעים מלהרחיב את ההגנה על לווים שהמחוקק לא חפץ ביקרם. להוציא חריגים מועטים, המדיניות השיפוטית גורסת, שבהיעדר קביעה סטטוטורית לשיעור ריבית מירבי על הלוואות, לא יתערבו בתי המשפט בגובהן (ראו בג"ץ 548/85 ורע"א 1260/94).

מאידך גיסא, חקיקה פטרנליסטית מדי, שתתערב יתר על המידה בקביעת שיעורי הריביות בשוק החוץ-בנקאי עלולה לפגוע בחיי המסחר התקינים. נדרש, אפוא, איזון עדין בין מדיניות של שוק חופשי לבין מדיניות משפטית המקיימת ביקורת על הסכמות בנושא המושגות בין צדדים על פי רצונותיהם והאינטרסים של כל אחד מהם (חופש החוזים).

החלטתו של השופט רובינשטיין, הגם שהיא איננה נדרשת לעצם דחיית הבקשה (ובגדר אימרת-אגב ארוכה ומעמיקה), סוקרת את הבעייתיות הכרוכה בריביות ובשיעוריהן, בפסיקה הישראלית ובעיני ההלכה היהודית. אלא שעיקר חשיבותה מצוי במסר הגלום בה, בהקשר לנכונות שיגלו בתי המשפט להגן על "לווים גדולים" הנעשקים במסגרת "השוק האפור", ולאמצעים משפטיים יצירתיים שיגוייסו לצורך זה.

"באשר לריבית אחרת, לרבות זו המופרזת שאינה מצויה בפיקוח, ככלל לא יתערבו בה בתי המשפט, ואולם בהגיעה לדרגה 'רצחנית' תיתכן לה תקנה שתימנענה, וזאת בתחום שמחוץ לדיני הריבית, בדיני החוזים ובדוקטרינות כלליות במשפט המדינה כאמור. הצמדה, פיצוי - כן; הפרזה קשה וחריגה - לא. זאת, בנוסף לפתרונות יצירתיים העשויים להביא איזון אמיתי וראוי במדינה יהודית ודמוקרטית".

(רע"א 5777/04 מרנץ ואח' נ. רודריגז ואח', החלטה מיום 30.8.04. השופט אליקים רובינשטיין)