איש העסקים אביחי סטולרו יזרים ליסקל 8 מיליון שקל בניסיון להשיבה לבורסה

לחברה חוב של 110 מיליון שקל לפויכטונגר השקעות שמתוכו היא צפויה לפרוע כ-110 אלף דולר בלבד * יסקל תותיר לפויכטונגר השקעות את זכויות התביעה, במידה ויהיו כאלה

השם יסקל מזכיר לכם משהו? למי שעדין מנסה לפשפש בזיכרון, נזכיר שלפני כ-3 שנים נסחרה בבורסה חברת השקעות בשם יסקל, שהחזיקה בחברת נדל"ן בשם ע.ר.מ. רעננה ומספר חברות הזנק. באותה עת הגיחה למפה העסקית בישראל קבוצת פלד גבעוני, בראשותם של אריה גבעוני, רפי פלד וטל יגרמן, שרכשה באמצעות חברות בורסאיות אחרות את השליטה האפיקטיבית ביסקל.

כעבור זמן לא רב התמוטטה קבוצת פלד גבעוני והותירה אחריה חובות ענק, כאשר אחת מהנפגעות הייתה יסקל, שנכנסה להסדר נושים. גם לאחר מימוש כל הנכסים של יסקל, היא נותרה עם חוב עצום של 110 מיליון שקל כלפי חברת פויכטונגר השקעות, שגם היא נמצאת במצב דומה. למרות זאת, אתמול הודיעה יסקל שייתכן שתחזור לחיים.

איש העסקים אביחי סטולרו, שהתמודד על רכישת חברת הבנייה אריה את עופר, החליט לרכוש את השליטה (75%) בשלד הבורסאי יסקל, בתמורה ל-8 מיליון שקל. כיצד נקבע המחיר? מכיוון שהחברה כבר אינה נסחרת בבורסה מזה 3 שנים, הרי שעליה להציג הון עצמי מינימלי בהיקף של 8 מיליון שקל. תאריך היעד להשלמת העסקה הוא ה-1 לאוקטובר השנה ואם לא תושלם העסקה, תימחק החברה מהמסחר בבורסה. במקרה או שלא במקרה הנאמן של יסקל (מלבד עורך הדין עדי בראונשטיין) ושל פויכטונגר השקעות הוא הד"ר שלמה נס, שהוא גם הנאמן של חברת אריה את עופר, עליה התמודד סטולרו בעבר.

על פי ההסדר האמור, תישאר לפויכטונגר השקעות, לה חייבת יסקל כ-110 מיליון שקל, הזכות לתבוע את חובה במידה ויוגשו תביעות מטעמה של יסקל או מטעמה של פויכטונגר השקעות עצמה. החוב האדיר שצברה יסקל כלפי פויכטונגר השקעות נוצר בעת שהשליטה בחברות אלו הייתה נתונה בידי קבוצת פלד גבעוני. פויכטונגר השקעות, שהייתה חברת השקעות עם קופת מזומנים שמנה של יותר מ-80 מיליון שקל, ונטולת חובות כמעט, מינפה מזומנים אלו וערבה לכספים שהלוותה חברת יסקל לצורך רכישת מניות פורמולה על ידי יסקל, במחירים מופקעים.

בקבוצת פלד גבעוני סברו שניתן יהיה להשתלב בגרעין השליטה בחברת פורמולה ואף חתמו על הסכם שערורייתי עם האחים גולדשטיין, למכירת מניותיהם בקבוצה. על פי ההסכם המקורי, שילמה יסקל 25 מיליון דולר במזומן תמורת 6.4% בלבד מפורמולה, לפי שווי חברה דמיוני של 390 מיליון דולר. המשכו של ההסכם כלל מכירת 10.5% נוספים מהחברה, תמורת 43 מיליון דולר, אולם הסכם זה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל.

בקיצור, לשם מימון הרכישות השערורייתיות הללו נאלצה יסקל ללוות כספים מבנק לאומי ומכיוון שלא היו לה האמצעים להרים עסקאות בהיקפים האמורים, היא ריתקה לצורך כך את קופת המזומנים של חברת פויכטונגר השקעות שערבה להלוואות אלו. כיום, שנתיים מאוחר יותר, מנסה סטולרו להחיות את החברה בתקווה שהפעם מחזור החיים שלה יהיה ארוך יותר ומעובה בפעילות עסקית כלכלית.

סטולרו ישלם 110 אלף דולר לפויכטונגר השקעות בגין החוב של יסקל כלפיה ופויכטונגר השקעות תיוותר כאמור עם זכויות התביעה או במילים אחרות, כמעט עם כלום. כך התנדף לו חוב של 110 מיליון שקל, אך חבורת פלד גבעוני מסתובבת ללא מפריע, מבלי שתידרש לתת את הדין על מעשיה שהובילו לקריסתן של שרשרת חברות ציבוריות. מצד שני, בעלי המניות ביסקל, שנותרו בלי כלום כמו גם אלה של פויכטונגר השקעות, עשויים להישאר עם משהו, אם רכישת השליטה על ידי סטולרו (בהנחה שבכוונתו ליצוק פעילות לתוך יסקל) תשא פרי.