משולחן הדירקטוריון

דיאמנט ואמיתי הגישו תביעות הדדיות, האחד נגד השני, תוך שהם מצליחים לגרור לתוך הקלחת את צמרת עורכי הדין. עורכי דין לא מעטים נהנו מהסכסוך הזה, והרוויחו כסף על גבו: אלקס הרטמן, רובי בכר, דורי קלגסבלד, זאב שרף, דוד חודק, יוסי שגב, מישל אוחיון, משרד ברקמן, וקסלר, סהר, בלום, ואפילו היתה חוות דעת של עו"ד יוסי זלצמן.

בתוך כך, התנהלה מלחמת עולם בין שרף, המייצג את אמיתי, מצד אחד, לבין אוחיון, המייצג את דיאמנט, מצד שני. בין השניים הוחלפו מכתבים, שלוו בעקיצות הדדיות. בין היתר, אוחיון בא בטענות לשרף, על כך שהשיחה ביניהם התנהלה מצד שרף "במתקתקות שפתיים תוך איזכור תכוף למדי של 'ידידי' ו'ידידי היקר' (אני ידידך? כך אתה מתנהג עם ידידיך?" שרף בתשובה, כתב לו: "צר לי שכיניתי אותך ידידי. בכך אמנם שגיתי ואני מצטער על כך".

החלטתו האחרונה של זפט, התייחסה לשתי החלטות שהתקבלו בדירקטוריון החברה, תוך שדיאמנט מנצל את זכות ההכרעה שיש לו כיו"ר: האחת, לשכור את שירותי משרד שגב כדי שייצג את החברה בתביעתו של אמיתי, והשניה - לשכור את שירותי משרד ברקמן, וקסלר, סהר, בלום, כדי שייתן חוות דעת בתיק, לעניין הוצאותיו של אמיתי.

זפט קבע כי ההחלטות בטלות, שכן הן אינן נוגעות לעניינים הקשורים להוצאות החברה - נושא שרק בו לדיאמנט יש זכות הכרעה על פי התקנון. בכך קיבל את עמדת שרף, בא כוחו של אמיתי, ואת חוות דעתו של קלגסבלד, שנדרשה על ידי אמיתי.

מכתב חריף

תחילתו של הסכסוך בדצמבר 2003. במכתב חריף ששלח שרף לבא כוחו דאז של דיאמנט, עו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורוביץ, הוא טען כי דיאמנט מתערב בניהול החברות, מקבוצת טלכור טלקום, עליהן מופקד אמיתי. בין היתר טען כי דיאמנט מנסה להסית עובדים בכירים בחברה ולערער את מעמדו שלו בחברה. כמו כן, טען, בישיבת הדירקטוריון נהג תוך סתימת פיות, ונהג כלפיו באיומים והפחדות. לטענת אמיתי, דיאמנט דרש ממנו להימנע מלתת הנחיות לעובדים, תוך חריגה מתפקידו, וכן לחזור בו מאמירות כלפי צדדים שלישיים.

בתשובה כתב לו הרטמן, כי מטרת מכתבו נועדה להלך אימים על דיאמנט ולהפעיל עליו לחץ לרכוש את מניותיו של אמיתי בתמורה מופרזת. הרטמן טען כי דווקא אמיתי חורג מסמכותו, שכן הוא ויתר על מנכ"לות בחברות הבת, אך למרות זאת ממשיך לנהוג שם כאילו הוא מנכ"ל. לטענתו הוא נושא באחריות כבדה להפסדים בגובה 2 מיליון דולר שנגרמו לאחת מחברות הבנות. הוא הכחיש כי דיאמנט נוהג תוך סתימת פיות.

השלב הבא, היה מכתב בהול ששיגר שרף להרטמן, ובו ציין כי משהגיע אמיתי למשרדו גילה לתדהמתו כי מישהו טיפל במנעול דלת חדרו. כשפנה לדיאמנט ושאל אותו אם הוא התעסק במנעול הדלת, זאת על רקע איום שהשמיע דיאמנט כמה ימים קודם לכן - השיב דיאמנט כי הוא מטפל בכל דבר בחברה ואולם אח"כ חזר בו והודיע כי לא טיפל במנעול.

הפעם התקבלה תשובת דיאמנט באמצעות מישל אוחיון, שנכנס לנעליו של הרטמן. אוחיון השיב, כי אמיתי סבור שבהתנהגות בריונית , מציקה, מטרידה ומעליבה הוא יביא את דיאמנט לרכוש מניות החברה, ואם יצליח - דיאמנט אף ירכוש אותן במחיר מופקע "המגלם פרמיה כלכלית חדשה - 'פרמיית ההצקה'".

"הוא הודיע לו כי דיאמנט אינו מתכוון להיות "לחיץ או סחיט", וכי אין בדעתו לרכוש את המניות. הוא טען, כי אמיתי מנסה לזרוע אנדרלמוסיה בחברה מבלי שטובת החברה עומדת לנגד עיניו, הוא מחרחר ריב, מטיל מורא על עובדים, מוריד את מורל העבודה במפעל, ומנסה להנהיג סדרי עבודה שלא היו קיימים בה מעולם. כמו כן, הוא פונה לעובדים זוטרים בחברה ומתשאל אותם לגבי שביעות רצונם מעבודתם במפעל. ואם לא די בכך - הוא איחסן ציוד אישי שלו בחדר הכימיה במפעל ואיבד צרור מפתחות של המפעל.

מכתב בהול

בהמשך, התקבלו החלטות נגד אמיתי, כשדיאמנט מנצל את זכות ההכרעה שלו כיו"ר הדירקטוריון. בשלב הזה, הזמין אמיתי חוות דעת מקלגסבלד, ולפיה לדיאמנט יש זכות הכרעה מסוייגת, רק לנושא הוצאות בחברה ולא על השקעות של החברה. עוד לפני כן, פנה לעו"ד רובי בכר, וביקש ממנו התייחסות לחוות דעת נגדית של עו"ד יוסי זלצמן. משרד מישל אוחיון נתן חוות דעת נגדית.

בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ערב חג השבועות, התקבלו שתי ההחלטות לגבי משרד ברקמן ומשרד שגב.

שרף מיהר לשגר מכתבים, הן לידי עו"ד רון ברקמן, והן לידי משרד שגב, ובו הוא מודיע כי להחלטות שהתקבלו אין כל נפקות וכי לחברה אין סמכות לייפות את כוחם של משרד ברקמן או משרד שגב, או כל משרד אחר, להתקשר עם החברה וכל מי שיקבל תשלם כלשהו מכוח ההחלטה, נושא באחריות אישית לפעולתו.

בד בבד, פנה לבית המשפט בבקשה דחופה למתן צווים ארעיים שיאסרו את ביצוע ההחלטות שהתקבלו. היו"ר וחליפו, כלומר אוחיון, טען שרף בבקשה, מנהלים את ישיבות הדירקטוריון בצורה בריונית, דיקטטורית ובלתי חוקית בעליל ועורכים פרוטוקולים שלא משקפים את הדיונים בישיבות הדירקטוריון. בין לבין התקבלו חוות דעת ממשרד ברקמן וכן ממשרד קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג. מעבר לכך, התבקש עו"ד חודק לתת תצהיר הבהרה כמי שייצג את אמיתי בזמנו.

באחרונה, כאמור, החליט זפט לטובת אמיתי, וקבע כי לדיאמנט כיו"ר הדירקטוריון יש זכות הכרעה רק בעניין הוצאות החברה, זאת למעט השקעות החברה. השאלה אם להזמין חוות דעת, כמו השאלה אם לפתוח בהליכים משפטיים, ואם כן את מי למנות כמייצג החברה - קבע זפט - אינה עניין של הוצאות. אילו היתה הסכמה בשאלות אלה, קביעת שכרו של עורך חוות הדעת ושל עורך הדין שייצג את החברה, היו עניין של הוצאות.