מה זה פה, שיקאגו?!

פארק המילניום שנפתח בשיקאגו מציע שכיות חמדה ארכיטקטוניות בתקציב דמיוני

שיקאגו, העיר המעניינת ביותר בארה"ב מבחינה האדריכלית, חיזקה הקיץ את מעמדה פלאים עם פתיחתו של "פארק המילניום", ככל הנראה פרויקט המילניום המוצלח ביותר מבין שורה של מיזמים כושלים ברחבי העולם. הפארק, הממוקם על גדות אגם מישיגן בטבורה של העיר, מציע שורה של מתקנים לרווחת הציבור, פסלים סביבתיים מונומנטאליים ואדריכלות נוף איכותית, מעשה ידם של אדריכלים ואמנים מן השורה הראשונה.

הרעיון להקמת הפארק, יצירה בעלות של קרוב לחצי מיליארד דולר, עלה לראשונה בשנת 1997 במסגרת המאמץ לייצר מקומות חנייה חדשים במרכז העיר. בהתאם, הוא מכסה על חניון תת-קרקעי ענק ותחנת רכבת חדשה.

אדריכל העל פרנק גרי תכנן את אולם הקונצרטים הפתוח על שם פריצקר ("Pritzker pavilion"), מבנה הכולל במה מחופה בעננת נירוסטה אופיינית לגרי, המזכירה פיסת צמר-פלדה כסופה בגובה 36 מטר, ואזור ישיבה המוקף בשדרת קשתות פלדה כבירות. האמפיתיאטרון הפתוח יכול להכיל 11 אלף מאזינים. לדברי גרי, "גם היושבים מאחור על הדשא יזכו לאותה איכות צליל כמו אלה היושבים סמוך לבמה".

"מזרקת קראון" (Crown Fountain), יצירה של הפסל הספרדי פלנסה, מורכבת משתי קוביות זכוכית בגובה 15 מטרים, שמראשן זולגים מים הנקווים בבריכת אבן גרניט שחורה הפרוסה ביניהן. על גבי קוביות הזכוכית מוקרנת תצוגה משתנה של 1,000 דיוקנאות של תושבי העיר.

הפסל הבריטי אניש קאפור עומד מאחורי היצירה "שער העננה", פסל סביבתי באורך 20 מטרים ובמשקל 110 טון, המחופה נירוסטה בגימור מבריק דמוי מראה, המכונה "השעועית". "ניסיתי לשקף את קו הרקיע של שיקאגו", אמר קאפור בהתייחסו לפסל, "ולשלב בהם את השתקפותם של הפוסעים דרך הקשת".

עוד כולל הפארק גן בתכנון אדריכלית הנוף האמריקאית קתרין גוסטפסון, החתומה גם על האנדרטה לזכר הנסיכה דיאנה בלונדון, מתחם להחלקה על הקרח, טיילת ארוכה ואת "תיאטרון האריס", אולם המוקדש להופעות מוזיקה ומחול שנחנך אשתקד. הפניית נפח משאבים משמעותי כל כך לפעילות תרבות ופנאי מעורר, ובצדק, תגובות חיוביות ברחבי ארצות הברית, גם אם הסכומים האדירים שהושקעו בפרויקט זוכים לביקורת ציבורית.

בדומה לפרויקט "נתב"ג 2000" שלנו, גם המיזם האמריקאי נפתח באיחור אופנתי של קרוב לארבע שנים וגם שם התקציב שילש את עצמו עם התקדמות העבודה. המתחם לא אמור היה לעלות למשלם המיסים מאומה אלא תוכנן להתבסס על ההכנסות מן החניון הענק, אך בעקבות החריגה מן התקציב התגלגל חלק ניכר מעול המימון על הקופה הציבורית. זה אולי מזכיר במשהו את התנהלות העניינים אצלנו, אך התוצאה הנועזת רחוקה שנות אור מן המקובל במחוזותינו. *