לא שווה ת'פופקורן

** לאחר 14 שנים של התלחששויות בלתי פוסקות מגיחה לה היצירה שמאחדת את שתי המפלצות הפופולריות ביותר של אולפני פוקס, "הנוסע השמיני נגד הטורף".

צ'רלס בישופ וויילנד הוא תעשיין מיליונר שחושף באמצעות מערכת הלווין המשוכללת שלו פירמידה עתיקת יומין הקבורה מתחת לאדמת הקרח של אנטארקטיקה ולפיכך מכריז על גיוסה של קבוצת מומחים צעירים שיוצאת למסע אל לב ליבה של היבשת הלבנה.

ואכן, מה רבה הייתה שמחתה של המשלחת עת גילויה של פירמידה המכילה יסודות אצטקיים, קמבודיים ומצריים שאף הובילו את החוקרים להכריז בששון וברינה על קיומה של ציבליזציה מוקדמת יותר.

אבל, בסרטי האימה כמו בסרטי האימה, בטרם החברים העליזים מספיקים לחגוג עם ממצאיהם הם מגלים שהפירמידה היא למעשה מתחם ציד ענק שבו טורפים צדים מפלצות ריריות ומכאן שהם לומדים על בשרם את חוקיו של הזוועתון ההוליוודי הידוע גם כשעשועון ששמו: "מי נותר אחרון?".

"הנוסע השמיני נגד הטורף" איננו מטורף ומשוחרר דיו כדי להפוך ליצירת פולחן קאמפית והוא מטופש מכדי להוות מוצג ראוי בפנתיאון היוקרתי של שתי סדרות האימה המקוריות. מסוג הסרטים שמלווים את הפופקורן במקום שהפופקורן ילווה אותם.

מועמד לייבש אתכם

"המועמד ממנצ'וריה", ג'ונתן דמי, ארה"ב, 2004, 129 ד'

*** בנט מרקו (דנזל וושינגטון) הוא רב-סרן בצבא ארה"ב. ביום הוא מעניק נאומים מלאי פאתוס על המארב אליו נקלעה מחלקתו במדבר של כווית ועל מעלליו ההרואיים של הסמל, ריימונד שואו (ליב שרייבר) שאף זכה עליהם בעיטור כבוד. בלילה לעומת זאת שבבים מאיימים של זיכרונות וחלומות מבעיתים רודפים את תודעתו ומעלים שאלות טורדות בנוגע לאירועים מאותו ליל דמים. האם המארב אכן התנהל כפי שהוא זוכר? והאם ריימונד שואו הוא אכן אותו גיבור עטור תהילה שכולם חושבים שהוא?

הבמאי ג'ונתן דמי מבקש לעדכן את יצירתו המיתולוגית של ג'ון פרנקנהיימר משנת 1962, ואף עורך בה לא מעט שינויים עלילתיים כדי להעביר את הביקורת הפוליטית הנדרשת ממותחן פארנויה. אולם, במבחן התוצאה, בעוד סרטו של פרנקנהיימר היה בבחינת אגרוף לחזה, בייחוד עבור אלה שצפו בו בזמן המלחמה הקרה שהפחדים ממנה הזינו אותו והיו לו להשראה, הרי שיצירתו החדשה של דמי אמנם מלאת אווירה קודרת ונכלולית אך יותר מכל היא מנומנמת וחסרת השראה.

אתם יכולים לחסוך לעצמכם את השעתיים הללו, רוצו אל הטלוויזיה, שלטטו לערוץ MGM וצפו בדבר האמיתי.

בלי רחמים, פשוט מקסים

"הביוגרפיה של בן", דן וולמן, ישראל, 2003, 90 ד'

**** בן (גל זייד המופלא) הוא מנהל חשבונות מתבודד ואקסצנטרי הנוהג ללבוש דרך קבע כפפות. תמר (גני תמיר) היא בחורה חטטנית, חובבת מגע ורגישה. השניים נפגשים באופן מקרי ביום שבו מתנהלת הלווייתו של אביו של בן. היא מציעה לו טרמפ להלוויה והוא בתמורה מבטיח לטפל לה בספרים. לכאורה אין שום דבר שאמור לחבר ביניהם, אולם, יש משהו בהתנהלותו המוזרה ובדמיונו המפותח של בן שצד את עיניה וליבה של תמר, ומאידך יש משהו בתמר שמאפשר לבן להיפתח, לבוא במגע אינטימי ואף לספר בפעם הראשונה בחייו את סיפור ילדותו הטראומטית, את הביוגרפיה של בן.

כמו בן כך מתנהל לו גם הסרט הקטנטן והקסום הזה, שכן על-אף העובדה שהוא מלא ברגעים דרמטיים קשים הרי שהוא איננו מבקש לעורר את רחמיו של הצופה. נהפוך הוא, היצירה מזמינה אותנו להתמודד עם האירועים הללו באמצעות הומור רב, דמיון שופע וחשוב מכל מגעה של יד אנושית עדינה ורכה.