בית ללא שלום

אחרונה, יותר ויותר, אנו עדים למקרים בהם נעשה שימוש במכשיר התביעה לשלום בית, כהליך שמטרתו למנוע מבן הזוג מלתבוע פירוק שיתוף בדירת המגורים. ההליך נולד מתוך כוונה לסייע בשימור התא המשפחתי. ואולם, במסגרת המאבק בין בני הזוג, הוא הולך והופך לכלי המסכל, באמצעות בית הדין הרבני, הליך של פירוק שיתוף המתנהל בבית משפט אזרחי.

למרבה הצער, השימוש בתביעות לשלום הבית כמכשיר במאבק בין בני הזוג, במקום ככלי המיועד להביא לפיוס ביניהם, הפך לפרקטיקה נוהגת, כאשר בתי הדין הרבניים כמעט לא פועלים בכדי למנוע זאת. לעיתים קרובות אף ממהרים להוציא צווים למדור ספציפי בעקבות תביעות לשלום בית, זאת מבלי שיבדקו לעומקן את התביעות ואת מידת הכנות של מגישיהן.

כוונות טובות

המעמד הבלתי מעורער שנותנים בתי הדין הרבניים לתביעות שלום הבית, אולי נובע מכוונות טובות ומראייה הרוצה לשמר את קדושת מוסד הנישואין, אך לעיתים מביא להתעלמות מהפער הבלתי ניתן לגישור בין זוגות רבים, שגם דיין, עמוס כוונות טובות, לא יצליח עוד לפייס ביניהם. זאת ועוד, גם ריב "מרוץ הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה, נותן אותותיו בסוגיה, אשר מאפשרת לשים בידיהם של בתי הדין כלי שלעיתים מנוצל למטרות זרות מאלו שלשמן נוצר. גם בתי המשפט המחוזיים הדנים בנושאים אלה כערכאות ערעור, לא מספקים תמיד לבני הזוג הנפגעים את ההגנה להם הם ראויים.

מקרה מעניין המייצג את התופעה, נדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עמ 001045/03). באותו מקרה הגיש הבעל (אשר יוצג על ידי - ל.ג) בקשה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה בר"ג, זאת לאחר מספר שנים בהן חיו בני הזוג בפירוד זו מזה. הבעל שהקדים והגיש את התביעה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה, קנה בזאת סמכות בבית משפט זה. אז פנתה אשתו לבית הדין הרבני בתביעה לשלום בית ולמדור ספציפי ועתרה להוצאת צו מניעה שימנע מבעלה בנפרד עשיית כל פעולה בדירת המגורים שתפגע בזכותה למדור. תביעתה לשלום בית ולמדור ספציפי הוגשה ובית הדין הרבני נעתר לה, למרות העובדה שבני הזוג חיו כבר מספר שנים בנפרד איש מרעהו ולמרות טענתו של הבעל לחוסר סמכות של בית הדין בסוגיה.

בית הדין הרבני דחה את טענות הבעל לפיהן הצו הוצא ללא סמכות, אך למרות זאת קיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענת חוסר הסמכות של הבעל ואישר את בקשתו לפירוק השיתוף בדירת המגורים.

ניצול לרעה

בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק הדין של בימ"ש לענייני משפחה, קיבל את טענת האישה לכיבוד ערכאות. הוא השאיר על כנו את הצו למדור ספציפי, תוך שהוא מקעקע את זכותו של הבעל ליהנות מקניינו. אין ספק כי במקרה הזה הצדדים לא יחזרו לחיות יחדיו לעולם.

כך נוצר מצב אבסורדי בו אדם שהינו בעל מקרקעין אינו יכול ליהנות מרכושו ולממשו הלכה למעשה, שכן צו מניעה שהוצא תוך שימוש ציני וחסר תום לב של בת הזוג בעקרון שלום הבית, מונע ממנו לעשות זאת.

סוגיית הפיכת השימוש בתביעות לשלום בית לפרקטיקה מקובלת במאבק בין בני זוג שאין ולו סיכוי קטן להשכין ביניהם שלום בית, הגיעה לאחרונה גם לביה"ד הרבני הגדול בירושלים. אב בית הדין, הרב דיכובסקי, קבע בפסק דינו (ביה"ד הרבני הגדול 000816934-51-1) כי השימוש בצו למדור ספציפי אינו מקובל כאשר בתי הדין עושים שימוש בנשק זה כחלק מריב "מרוץ הסמכויות" שבינם לבין בתי המשפט. זאת ועוד, הרב דיכובסקי ציין כי עד אשר המחוקק לא ייתן דעתו למצב בלתי נסבל זה "ימשיכו עורכי הדין לחגוג וימשיכו הצדדים לסבול".

על המחוקק לתת דעתו לעניין זה, ולשים סוף לפעולות הציניות הנעשות תחת המסווה של תביעות לשלום בית. על המחוקק ליצור מנגנון באמצעותו ניתן יהיה לחסום הגשת תביעות לשלום בית ולקבל צווי מניעה, אלא אם כן הדבר ייעשה בכפוף לעמידה בתנאי סף ברורים.

אותם תנאי סף צריכים, מצד אחד, לאפשר הגשת תביעות לשלום בית במקרים בהם ניתן עדיין להציל את התא המשפחתי ולמנוע, מצד שני, את תופעת עקיפת הערכאות השיפוטיות באמצעות הגשתן בחוסר תום לב של תביעות, ובאמצעות ניצול לרעה של ריב "מרוץ הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה.

*הכותבת, ממשרד מ. גרון, מתמחה בדיני משפחה.